שתף קטע נבחר

קולה של אימא: "הבן בצבא ואנחנו משלמים"

הילדים התגייסו, אבל בגלל ה"משכורת" הזעומה, ההורים משלמים ביוקר. כעת מתחדש מאבק להעלאת הסכום, ובמסגרתו התקיים דיון סוער בכנסת. אם לבן בחיל הים: "אנחנו משלמים על ציוד לחורף שהצבא לא דואג לו"

הדיון הבלתי נגמר על תקציב הביטחון, ובשוליו הסערה סביב התשלום לתלמידי הישיבות, משכיחים סוגיה בעייתית שאותה מכיר כל הורה ששלח ילד לצה"ל : דמי הכיס הזעומים שמשולמים לחיילים כ"משכורת", על פי רוב סכום סמלי של כמה מאות שקלים, לא מספיקים להם "לגמור" את החודש. לא כדי לקנות גרביים וגטקעס לחורף, לא לקניות בשק"ם, לא לבילויים בסופי שבוע, ובוודאי לא להוצאות שוטפות של אלה שלא ישנים בבסיס ולא אוכלים בו את כל הארוחות. "חייל משרת את המדינה ובסוף זה עוד עולה לו כסף", אמר ל-ynet ח"כ אלעזר שטרן, לשעבר ראש אכ"א, שיוזם תיקון למצב הקיים.

 

 

הנושא שמטריד מאוד משפחות של חיילים מתעורר כעת מחדש. כבר אתמול (ד') בדיון בוועדת הכספים, עלתה דרישה להעביר את האחריות למשכורות החיילים למשרד האוצר, בטענה שבמצב הנוכחי הן "חונקות" את תקציב הביטחון.

ארכיון. כיפת ברזל מול משכורת ללוחם (צילום: דובר צה"ל) (צילום: דובר צה
ארכיון. כיפת ברזל מול משכורת ללוחם(צילום: דובר צה"ל)

במקביל הוגשה הצעת חוק שמבקשת לקבוע תוספת "גמול" לחיילים וחיילות בסדיר בשליש האחרון של שירותם. חייל בתפקיד עורף יקבל 1,500 שקל בחודש, תומך לחימה יקבל 2,000 שקל ולוחם 3,000 שקל. על היוזמה חתומים חברי הכנסת שטרן, עמרם מצנע, מאיר שטרית, אורלי

לוי אבקסיס, דוד צור, זבולון כלפה ורוברט אילטוב.

 

 

"דמי המחיה שהחיילים מקבלים כיום הם עלובים. כרגע אנחנו מנצלים את המשרתים", אומר ח"כ שטרן, שמעריך שנדרשת תוספת של מאות מיליוני שקלים בשנה לצורך תיקון המצב, "אז מה? אלה החיילים של האומה. בוועדה לשוויון בנטל האוצר הרי נתן כסף גם לתלמידי ישיבות שיתגייסו. ואני רואה עשרות ומאות מיליוני שקלים שמועברים בוועדת הכספים. לא צריך להעמיד במשוואה עוד סוללת כיפת ברזל מול עוד כסף לחייל. זה עניין של הקצאת משאבים. הגיע הזמן שגם אם לא רוצים לתת שכר למשרתי החובה - אז שייתנו תגמולים מתאימים".

 

דמי כיס שלא מספיקים לכלום

בינואר עודכן שכר החיילים ועלה ב-20 אחוז. חייל בתפקיד עורפי מרוויח 400 שקל, תומכי לחימה קצת יותר מ-600 שקל, וחיילים קרביים כ-850 שקל.

 

לרפי לוזון מכרמיאל יש ניסיון מגוון עם בנים חיילים. כרגע משרת בנו כלוחם בחטיבת הנח"ל, אבל אחיו הגדול שירת בתפקיד עורפי וחזר מדי יום הביתה. "הבן החייל מסתפק במועט, ולכן ה-850 שקל הללו מספיקים לו", אומר לוזון. "הוא יוצא הביתה לסוף שבוע קצר פעמיים בחודש, והכסף מספיק לשניים-שלושה ערבים של בילויים. האמת היא שאת שאר הצרכים שלו אנחנו מממנים אבל לא מדובר בהוצאות משמעותיות".

 

אך כאמור, אחיו שירת ביחידה שבה יצאו כל יום הביתה. ההוצאות שלו היו גדולות הרבה יותר, והמשכורת קטנה יותר. לוזון: "אני רואה את הבעיה הזו גם אצל חיילים אחרים, שבאים ממשפחות קשות יום ומשרתים ביחידות עורפיות. להם באמת יש בעיה כי הם לא יכולים למשל לאכול את כל הארוחות בצבא, וצריכים לממן את עצמם בשעות ובימים שהם בבית".

תמי עטיה. מה עם בילוי נורמלי של הילדה? ()
תמי עטיה. מה עם בילוי נורמלי של הילדה?

תמי עטיה מקיבוץ דגניה ב' היא אימא לניצן, שהתגייסה לפני כחודש וחצי והיום נמצאת בקורס. "ה-350 שקל שהיא מקבלת בחודש לא מספיקים לכלום, אפילו לא כדמי כיס", היא אומרת. "כשהחיילים האלה יוצאים פעם בכמה זמן הביתה מותר להם לצאת לבילוי נורמלי, לקנות לעצמם משהו מפנק. אני נותנת לבת שלי 100 שקל בכל פעם שהיא יוצאת, כי אחרת היא לא הייתה יכול ללכת לבלות גם בזמן הקצר שהיא בבית. מה עושים הורים שאין להם יכולת? אני מכירה חיילים שנאלצים ללכת לעבוד כשהם יוצאים בשישי שבת כדי לעזור למשפחות שלהם".

 

המדינה מרוויחה כסף על החיילים

תגובת צה"ל למציאות שמציירים ההורים מבהירה עד כמה מעט יכול הצבא לעשות בנדון. מדובר צה"ל נמסר כי "צה"ל, בשיתוף משרד הביטחון, מקיים עבודת מטה רחבה לעדכון גובה דמי הקיום של חיילי החובה. העדכון הנדרש נעשה בהתאמה לשינויים ביוקר המחיה וכחלק ממהלך כולל לבחינה ועדכון מודל שירות החובה. כצעד ראשון, החל מינואר בוצעה העלאה קלה (כ-20%) באמצעות הצמדה למדד בדמי הקיום שמקבלים חיילי החובה, ולאחריה ייבחנו צעדים אפשריים נוספים. מלבד השכר מציע צה"ל מגוון אפשרויות סיוע לחיילים ומשפחות הזקוקות לכך, בהן תשלומי משפחה, הלוואות ותנאי שירות מותאמים".

 

במשרד הביטחון לא היו מעוניינים להגיב להצעת החוק ולטענות ההורים בנימוק שתגובת צה"ל כוללת גם את המשרד.

ארכיון. כל יום בבית - זה עולה יותר (צילום: דנה קופל) (צילום: דנה קופל)
ארכיון. כל יום בבית - זה עולה יותר(צילום: דנה קופל)

ח"כ אילטוב (הליכוד ביתנו), אחד מיוזמי חוק הגמול, מציין שלמצב יש השלכות קשות על החיילים המשרתים - כולל השלכות משפטיות. "ראינו את הנתונים והבנו מה קורה - כמה חיילים מבצעים עבירות בגלל סיבות כלכליות וכמה נאלצים לעבור לתפקידי עורף כדי לצאת לעבוד", הוא אומר. "זה נושא בעייתי וחמור. 'דמי הכיס' האלה לא עודכנו מאז 1986, והתוצאה היא, שהמדינה - בדרך עקיפה - גובה מס נוסף על כל חייל שמשרת".

 

"דמי הכיס" שמקבלים החיילים הם נגזרת של סל מוצרים בסיסי שנקבע לחיילים, אך הוא לא התעדכן כבר שנים, "אתן לך דוגמאות: סבון ב-86' עלה 40 אגורות והיום 3.40 שקל. פחית קולה עלתה 26 אגורות והיום חמישה שקלים. כריך עלה 36 אגורות היום 12 שקלים. חפיסת סיגריות עלתה שקל אחד והיום 26 שקל בממוצע. יוצא שהמשפחות מממנות את החיילים במקום המדינה והצבא שקורא להם לשירות".

 

אבל צה"ל יגיד "אין לי כסף, גם ככה דורשים ממני לקצץ".

"אם החליטו שזה צבא העם, אז הצבא צריך לממן את החיילים ולא המשפחות שלהם. לא יכול להיות שלא רק שלא כולם מתגייסים, אלא שדווקא אלו שכן - גם צריכים לעמוד בהוצאה הזו. יש הערכות שבין 14 ל-18 אלף חיילים נכלאים עקב בעיות כלכליות. המספרים מדברים בעד עצמם".

 

פשוט תנו להם משכורת

הדר מהרצליה היא אימא לחייל בשירות סדיר, וכשהיא נשאלת למה מספיקה המשכורת שמקבל בנה היא מתלבטת אם לצחוק או לכעוס. "דמי הכיס לא מספיקים לכלום",

היא פוסקת. "אנחנו ההורים משלמים על הבילויים שלו, על האוכל, על הבגדים. כשיש בעיה ברכבת אנחנו משלמים על הנסיעות. דמי הכיס הם לא משהו שאפשר לבנות עליו.

 

"הבן שלי משרת בשירות משמעותי, ונמצא בבסיס שעות רבות, אבל הוא כל יום בבית. אני מוציאה עליו כמו שאני מוציאה על הבן שלי שלומד בתיכון. לבן אדם שנותן שלוש שנים למדינה לא צריך להעלות את דמי הכיס. צריך פשוט לשלם לו משכורת".

 

טלי, תושבת המרכז ואימא לבן המשרת בחיל הים, מוסיפה: "כשהוא בא בסופי שבוע הוא משלם על הבילויים, האוכל והשתייה שלו. אני עוזרת בזה, אבל מבחינתי זה בסדר. מה שמפריע זה העניין השוטף, השלמות ציוד שנגנב לו, הציוד לחורף שהצבא לא דואג לו. ההוצאות האלה רציניות. אנחנו משלמים כי התנאים שצה"ל מספק לא טובים מספיק".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: שאול גולן
ארכיון
צילום: שאול גולן
צילום: ירון ברנר
ח"כ אלעזר שטרן
צילום: ירון ברנר
צילום: נמרוד גליקמן
ח"כ רוברט אילטוב
צילום: נמרוד גליקמן
מומלצים