"בית הקלפים": משחקי הכס אכזריים מתמיד
פרנק אנדרווד שב לעונה שנייה ורומס כל מכשול שבדרך. לרגע תחשבו שהכל כבר נפתר, אבל אז כל הקלפים ייטרפו מחדש - ולא תישאר שום ברירה, מלבד למהר ולצפות בעוד פרק. למי שעדיין לא צפה: זהירות, ספוילרים
אז למה אנחנו כל כך אוהבים את פרנק אנדרווד? 1. כי הוא מונע מנקמה. 2. כי הוא יותר מתוחכם מכל האנשים שסביבו. 3. כי מגלם אותו קווין ספייסי. 4. כי בעונה השנייה של "בית הקלפים", שעלתה בארצות הברית בסוף השבוע, שלושת הסעיפים הראשונים פשוט הולכים כמה צעדים רחוק יותר.
עוד סיפורים חמים – בפייסבוק שלנו
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"מפרשים שחורים": קפיצה למים הרדודים
"בית הקלפים" כבשה את עולם הטלוויזיה בזכות תסריט מצוין ושני ליהוקים מדויקים. לצד ספייסי-אנדרוווד, הפוליטיקאי הערמומי שמוכן לדרוך על כולם בדרך לכיבוש פסגת הנשיאות, מגלמת רובין רייט ("הנסיכה הקסומה") את קלייר היפה, אשתו וחברתו לדרך האפלולית לצמרת.
צפו בטריילר לעונה השנייה של "בית הקלפים"
בנוסף לכך, אמצעי המבע של "בית הקלפים" הפתיעו את כולנו כצופים. כשאנדרווד פונה למצלמה ומדבר אלינו ישירות כאילו אנחנו החברים הכי טובים שלו, הוא פותח פער בין מה שאנחנו יודעים לבין מה שהדמויות שסביבו יודעות - תמיד פחות מאיתנו. ברגע הזה, כצופים, אנחנו פשוט נשתלים בתוך הספה ונכנעים לו לנצח.
בניגוד לסדרות אחרות שעוסקות בפוליטיקה, הפרק הראשון של העונה השנייה לא משאיר מקום לאקספוזיציה שתזכיר את אירועי העונה הקודמת. כאן לא תיכנסו לעניינים בנחת. אולי כי לפרנק אנדרווד אין שום נחת. הוא צריך למגר את אויביו, להחליף את קלפיו ולתחמן את כל מי שנמצא עמו על לוח משחקי הכס.
הפרק, שמתחיל מצילום הזוג אנדרווד רצים בפארק אפלולי, מסתיים בשוט של שניהם מוצללים בחשכה, חוגגים את יום הולדתו של פרנק, נאמנים זה לזו בהבנה אין סופית, כמעט מיסטית. אבל מהסצנה הראשונה ועד לאחרונה הכל טס במהירות מענגת, ולא משנה כמה בעיות פרנק צריך לפתור בדרך, הכוח הנחוש שלו רק מתגבר בין מכשול למכשול.
מבחינת העלילה, המכשולים מהעונה הקודמת מתבהרים די מהר (זהירות, ספוילרים בדרך) - אבל רק כדי לפנות מקום לעלילה חדשה ובלתי צפויה, ובתקווה: גם חדה יותר מהקודמת. זואי ברנס, הכתבת הנמרצת שרוצה להיות עיתונאית אמיתית, מגלה כי פרנק רצח את המועמד למשרת מושל פנסילבניה פיטר רוסו, ומצליחה לעלות על מניעיו. היא יוצאת עם חבריה העיתונאים ניקולס וג'נין למרדף אחר ההוכחות למעשיו, ומנהלת עמו מעין תחרות כלבים נוסח מי יתקוף את מי קודם: העיתונאית שתפתור את הסודוקו האכזרי של הפוליטיקאי חסר המעצורים, או שדווקא הוא יהיה זה שישים לה מקל בגלגלי המקלדת.
השאלה שמטרידה כל עיתונאי חדשותי אמיתי: "מה אני מוכן לעשות בשביל סיפור טוב", עולה בפרק זה עד לכדי בהלה, אך בסופו של דבר, הפוליטיקאי, אולי כמו בחיים, הוא זה שממציא את החוקים האנושיים מחדש, ובלי להביט אחור.
גורלה של רייצ'ל, נערת הליווי שהיתה לצד רוסו ברכב כשנעצר על נהיגה בשכרות, מעשיהם של יועציו של סגן הנשיא שבדרך, וכן קלייר שמתמודדת בהפגנת כוח קרירה עם פיטוריה של עובדת הריונית, לוחמת איכות סביבה, שגילתה את האינטרסים האמיתיים של הבוסית שלה - כל הקוצים האלו, שנאספו סביב הגיבור כחוט תייל דוקרני בפרק האחרון של העונה, נפרמים בשנינות, בטאקט, ואפילו בלי יותר מדי יזע ודמעות.
אבל לקראת סוף הפרק, כשאתה שואל את עצמך: אם הכל פתור נרטיבית, אז מה נשאר לנו הלאה? האכזריות של אנדרווד קופצת קפיצת ראש ענקית לבריכה ריקה, כנגד כל ציפייה נורמטיבית - ולא, לא אהרוס עם ספוילר (ענק!) ואחשוף את מעשיו, ולו רק כדי
שתישתלו עוד סנטימטר בספה כשתצפו בו, ותבינו שהפעם הוא עבד גם עלינו - ומכאן הסדרה יכולה ללכת למחוזות אחרים לחלוטין.
דיוויד פינצ'ר, יוצר "בית הקלפים", שאב השראה לסדרה ככל הנראה ממחזותיו של שייקספיר, ובפרט מהמחזה ריצ'ארד השלישי, בו הגיבור-הרודן משתף את צופיו באינטרסים האמיתיים שלו, ובמניפולציות הלא מוסריות על סובביו במטרה לגנוב את השלטון. אצל אנדרווד, ממש כמו אצל ריצ'ארד השלישי, הרוע מועצם כדי להדגיש את עומקה של הדרמה.
כי כששמים אדם חסר מעצורים מסוגו של פרנק אנדרווד בתוך הבית הלבן, הפוליטיקה בוושינגטון היא רק תירוץ כדי לדבר על אנשים שרודפים אחרי כוח, על מה אנשים מוכנים לעשות בשביל כוח, ועל כיסאות רמים מעם שתמיד מוצבים מעל אדמה רועדת ואינטרנסטית. בפרק הזה אנדרווד פונה אל צופיו רק פעם אחת משעשעת, שבה הוא מסביר את נקודת מבטו היהירה לגבי האירועים, וידו, כמובן, שוב על העליונה.
אצל שייקספיר, אגב, בסוף לכל הנבלים הגדולים הטרגדיה מחכה בזרועות פתוחות, ואז הם מוכנים לתת את הממלכה אפילו בעבור סוס. מה שיפה בעידן שלנו, ובעיקר בסדרות מבית נטפליקס, שאפשר להוריד את כל העונה ולדהור עד לשם ברציפות.
