אנקת גבהים

בעשור האחרון הפכה הקפיצה לגובה למוקד העניין המרכזי באתלטיקה הישראלית. אחרי פרישתו של הגדול-מכולם קונסטנטין מטוסביץ', חמישי בגמר באולימפיאדת סידני, קמו ניקי פאלי, דימה קרויטר, דניאל פרנקל ומעין פורמן-שחף. לפחות השלושה הראשונים שיגרו רמזים שהם נמצאים בדרך לפסגה העולמית, לא פחות.

ב-2006, פאלי, אז בן 19, זכה בסגנות אליפות העולם לנוער בבייג'ינג, באחד הקרבות האיכותיים בתולדות המפעל ועבר 2.30 מטרים באותה שנה. דמיטרי (דימה) קרויטר הפך לאלוף העולם לקדטים הישראלי הראשון ב-2009 ואחר-כך הוכתר כמדליסט הזהב במשחקים האולימפיים לנוער בסינגפור. דניאל פרנקל, עלתה לגמר אליפות אירופה בברצלונה ב-2012 וב-2013 סיימה רביעית בגמר אליפות אירופה באולמות עם שיא ישראלי חדש, 1.94 מ'. שלושת הקופצים הללו העלו את האתלטיקה לכותרות הראשיות. מעולם לא היו ספורטאים בכמות כאלה ברמות הגבוהות, לפחות בהשוואה לגילם.

ניקי פאלי באליפות העולם לנוער ב-2006(צילום: GettyImages)

מאז, אנחנו שואלים שוב ושוב את השאלה: איפה הם הבחורים ההם? (וגם הבחורות). האמת, והיא אינה סוד, שכולם נפצעו בשלב זה או אחר

. אותם ספורטאים שהביאו אלפי צופים לאצטדיון הדר-יוסף, הכירו היטב את חדרי הניתוחים. פציעות בקפיצה לגובה אינן דבר נדיר, לא רק בארץ אלא גם במדינות בצמרת האתלטיקה. די להזכיר שאלוף העולם המכהן בוגדן בונדרנקו האוקראיני (שיא אישי: 2.41 מטרים) נעדר ארבע שנים בגלל פציעה. אנדריי סילנוב, האלוף הרוסי של אולימפיאדת בייג'ינג, כבר תקופה ארוכה מחוץ למשחק מאותה סיבה, ואפילו בלנקה ולאסיץ' הקרואטית הנהדרת נמצאת שנתיים בתהליכי החלמה.

ההבדל הוא, שרוב הפציעות אצל הישראלים הסופר-מוכשרים, עם פוטנציאל לגמרים אולימפיים, קרו בגילאים צעירים למדי. המקטרגים יצאו נגד המאמנים שמעבידים את הקופצים בפרך בגיל צעיר ומקצרים את הקריירה שלהם, המסנגרים והמבינים טענו כי צירוף הפציעות הוא מקרה שאופייני לקפיצה לגובה.

אלוף העולם, בוגדן בונדרנקו. גם הוא ידע פציעות קשות(צילום: AP)

האמת, נמצאת אי-שם באמצע. הספורטאים עצמם מבינים כי "בשיטה" הישראלית, הם חייבים להביא תוצאות כבר בגיל הנוער, כי אחרת

 מאמניהם וגם הם לא יוכלו להתפרנס. העומס עליהם גדול, והדרישה להישגיות היא מיידית. לידיעת, משרד הספורט הרוצה תוצאות.

"אם אני רוצה להרוויח עכשיו כסף, אני חייב לקפוץ מיד 2.28 מטרים וזה רחוק ממני כשאני פצוע", אמר השבוע דימה קרויטר, שנחשב תמיד לכשרון בקנה-מידה עולמי. מאמנו, אנטולי שפרן, שחשב כי הגיע לארץ המובטחת כאשר גילה את קרויטר ודניאל פרנקל, הבין מהר מאוד כי אם התוצאות לא יבואו מיד, הפרנסה תהיה ממנו והלאה, וכך גם פרנסת קופציו. אותו הדבר נכון כמובן גם לגבי ניקי פאלי ומאמנו במכבי חיפה, אלברט פונגין.

דימה קרויטר אחרי הזכייה בסינגפור: "אם אני רוצה להרוויח כסף אני חייב לקפוץ 2.28 מ'"(צילום: Gettyimages)

מאז אולימפיאדת בייג'ינג בה עבר 2.20 מטרים בלבד, פאלי נאלץ להלחם בפציעות ובניתוחים. הוא פרש לצורך עבודה במפעל פלדה בגיל 25, עבד בחנות למכירת סנדוויצ'ים ובהדרכת תלמידים באחד מבתי-הספר. כן, כן, זה אותו פאלי שבגיל 19 היה צעיר המשתתפים בגמר אליפות לבוגרים וסיים במקום השישי המאוד מכובד.

פאלי עבר שני ניתוחים, ורק עכשיו רואים אור בקצה המנהרה. אם יהיה זה באמת אור, נדע מאוחר יותר. פאלי שכבר חשב לפרוש, קיבל עידוד מהתוצאה שהשיג בתנאי גשם השבת האחרונה בראשל"צ, 2.13, החליט לוותר על עבודה בהדרכה בבית-הספר לטובת אימון שני ביום.

פאלי. רק עכשיו רואים את האור בקצה המנהרה(צילום: אורן אהרוני)

קרויטר, שחלף לפני שנתיים על פני 2.28, אפילו לא מתקרב לתוצאה הזו ומרגיש מאוכזב. הוא מנסה להשיג מומחה ברחבי הגלובוס שיאבחן את מצב פציעתו המדויק בירך המנתרת.

דניאל פרנקל, הנחושה להגיע לריו, החליטה למודת נסיון, שלא למהר. אחרי הניתוח השני שעברה בקליניקה מיוחדת בפלורידה המטפלת באתלטים, היא תתחיל את העונה שלה בקיץ. היא מאמינה שה-1.95 מטרים, תוצאת המינימום לריו, תושג עד אז. וזה לא יהיה פשוט. היא תצטרך לגייס את כל תעצומות הנפש, הטכניקה והמזל בתקווה שלא יבגוד בה שוב.

מי יודע, אולי תהיה זו מעין פורמן-שחף, היחידה שלא נפצעה באופן רציני, שתשיג את ה-1.95 מטרים? כדי להבין מה פירוש 1.95 מטרים, נציין רק כי תוצאה של 1.93 הספיקה למקום השביעי בגמר באליפות העולם במוסקבה. מעין לא הייתה רחוקה מהגמר.

דניאל פרנקל. תתחיל את העונה בקיץ(צילום: אורן אהרוני)

אבל הסיפור הגדול הוא הפציעות הסדרתיות של הכוכבים הצעירים. אם זה היה קורה לאחד, היינו מבינים. לשניים? אולי. אבל לשלושה? זה יותר מדי.

נחמד להשיג תוצאות פנטסטיות בגיל צעיר. יותר חשוב להשיג אותן בגיל הנכון. העובדה שפאלי ניצח באליפות העולם לנוער בבייג'ינג את

 בונדרנקו, אינה יותר מפיקנטית כאשר האוקראיני הוא כיום אלוף עולם מכהן ורחוק רק ארבעה סנטימטרים משיא העולם של חוויאר סוטומאיור (2.45 מטרים) בעוד פאלי כבר שמונה שנים מחפש את הדרך חזרה.

קברניטי הספורט ודורשי התוצאות ממשרד הספורט צריכים להבין שהספורטאים ומאמניהם צריכים לקבל את התמיכה הדרושה גם כשהם בתהליכי הבנייה. לא חכמה להרים אותם על כתפיים ועל נס, בשיאם המוקדם מדי. התמיכה וההבנה נדרשות דווקא בזמנים הקשים. קצת סבלנות, בבקשה.