האמת הכוזבת של שולץ

כפרפרזה על האמירה של מרק טווין כי "קודם כל שיהיו בידיך העובדות, ואז תוכל לסלפן כאוות נפשך", ניתן לומר בנוגע לדברי נשיא הפרלמנט האירופי מרטין שולץ בכנסת בשבוע שעבר, כי כאשר ה"עובדות" שבידך על ישראל מגיעות משבאב פלסטיני ברמאללה ומוצלבות במקורות המידע של האיחוד האירופי על "מעללי הכיבוש" הישראלי - כבר אין כל צורך בסילופן. המניפולציה, הדמוניזציה, הכזבים, חצאי האמיתות, העלילות - הכול בפנים.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

זו לא המוזיקה, שכטמן / הני זובידה

גם העובדה ששלל כוחות השמאל התייצבו כארי לניאוץ ולהלעגת בנט ולקילוס ולשיבוח שולץ אינה צריכה כלל להפתיע. שכן ממי שהצביעות היא אמנותו - לא ניתן כנראה לצפות להרבה יותר. בדיוק כפי שלא ניתן היה לצפות לתגובה פחות פבלובית מאותם "בני המעלה" כששלושה שבועות קודם לכן הפריעו ח"כים ערבים לנאומו של ראש ממשלת קנדה, סטיבן הרפר, ואחמד טיבי אף הוסיף על כך יציאה הפגנתית מהמליאה. כשהעימות הוא בין מנהיג של מדינה ידידותית לישראל, שברוב חוצפתו מתייצב לצדה ומשבח אותה מעל בימת הכנסת, לבין הבן יקיר להם טיבי, ברור למי נתונה אהדתם ולמי נתונה הסתייגותם ותמיהתם.

ועדיין, גם מבלי לקבל את העיקרון של "אבות אכלו בוסר, ושיני בנים תקהינה", מצופה ממי שהוא יוצא חלציו של עם שביצע אך לפני כ-70 שנה את הפשעים הגדולים ביותר בתולדות האנושות באותו עם שהוא נושא דברים מעל בימת בית הנבחרים שלו, למעט יותר רגישות, ובוודאי ליותר דיוק ולאישוש דבריו. במיוחד אם מקורותיו הם צעיר פלסטיני, הניזון מתעמולת זוועה 24/7 במוסדות החינוך והתקשורת של הרשות הפלסטינית, ומקורות הווידוא של אותן "עובדות" הם החברים משמאל ששמעו ממנו בארוחת ערב יום לפני נאומו בכנסת את אותן האשמות, וכמובן לא טרחו להעמיד אותו על טעויותיו.  

ואולי אפשר היה גם לצפות מאותו פוליטיקאי גרמני להכות על חטא טעויותיו ואשמות השווא שפיזר, לא לרחוץ בניקיון כפיו וגם לא להסתפק בתגובה המקוממת בעיתון "די וולט" שהתמצתה בקביעה כי "אנשי הבית היהודי, שקטעו את נאומי שייכים למפלגה קיצונית". משל, כל הפגם שנפל באותו אירוע מתוקשר בכנסת אינו נשיאת דברי הבל מצוצים מאצבע פלסטינית ו"מאומתים" בידי אנשי שמאל, אלא "התנהגות בעייתית של ח"כים ממפלגה קיצונית". 

והיה גם פרט נוסף בדבריו שנדחק קמעה לקרן זווית, ואולי גם נשטף במים הרבים שישראל שומרת לאזרחיה ומונעת משכניה הפלסטינים. "ישראל מטילה מצור פוגעני על עזה", קבע שולץ, ומן הסתם ניזון בקביעה הזו מהשיח האירופי של השמאל הרדיקלי ביבשת, וקרוב לוודאי לא פחות מ"עובדות" שמופצות למכביר באיחוד האירופי, בין השאר בידי "ארגוני זכויות" ישראליים. אותם ארגונים שמצדם מקבלים חלק ניכר מהמימון לפעולתם מאותו איחוד וגומלים לו באותו מידע מימי על הרעבות, הצמאות ומצור פוגעני שאנחנו מבצעים על הרצועה - והכול כמובן על לא עוול בכפם של העזתים.

אותם עזתים תמימים וברי לבב, שעול הכיבוש הנורא הוסר מעליהם לפני כמעט עשר שנים, תוך שנעקרו לטובת המשימה היעודה 8,000 אזרחים יהודים מבתיהם, החליטו משום מה שאת מרצם, חרושתם ומשאביהם הם לא יפנו לרווחתם, לפיתוח יישוביהם ולשגשוגם, אלא למרר את חייה של ישראל תוך ביצוע מעשים חוזרים ונשנים של פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. כן, תקיפה נרחבת ושיטתית של אזרחים נחשבת פשע נגד האנושות במשפט הבינלאומי הפומבי.

לפיכך, אך טבעי שעל חטאה זה של ישראל - שנאלצת אמנם להטיל מצור ימי על עזה כדי שלא יוכנסו לתוכה עוד אמצעי לחימה שיופנו לעבר אזרחיה, אך בה בעת מספקת להם את כל צרכיהם, כולל אמצעי בנייה שמשמשים גם לבניית מנהרות טרור - היא תשלם בדברי התוכחה המופלאים של שולץ: "ישראל מטילה מצור פוגעני על עזה". כוחות הקדמה המקומיים והעולמיים לא היו מנסחים זאת טוב יותר. 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il