אמא איבדה את הרחם ותקבל רק 60 אלף שקל

אחרי לידה התגלה קרע באורך 9 סנטימטר ברחמה של אישה והרופאים נאלצו לכרות אותו. היא תבעה מיליון שקל בטענה לרשלנות רפואית, אבל שופט קבע שהיא לא ביצעה את הבדיקות הדרושות במהלך ההיריון

מערכת PsakDinפורסם: 24.02.14 , 09:01

האם אישה שהזניחה את בדיקות ההיריון שהופנתה אליהן וסירבה לניתוח קיסרי יכולה לטעון לרשלנות הצוות הרפואי לאחר שאיבדה את רחמה? פסק דין של בית משפט השלום בתל אביב הגדיר וחידד את אחריות האישה בהיריון לגבי הבדיקות המקדימות.

פסקי דין מענייניים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

אם לשישה הגיעה בשבוע ה-36 להיריון עם תאומות לבדיקות בבית החולים סורוקה. עד מהרה התברר שהיא למעשה כורעת ללדת, ולאחר שנולדה התאומה הראשונה התגלו באחותה סימני מצוקה עוברית. למרות זאת, לבסוף חולצה התינוקת, בריאה ושלמה, בלידה מכשירנית.

אלא שאז הידרדר מצב האם ונערכו לה בדיקות רבות ושונות, בהן צילום בטן שכונן הלילה פענח באופן שגוי. למחרת בבוקר פענח הצוות את הצילום שוב והגיע למסקנה שהתובעת מדממת וסובלת מקרע ברחמה באורך של כ-9 סנטימטר. הרחם נכרת כ-15 שעות לאחר הלידה.

האישה ובעלה פנו לבית משפט השלום בתל אביב ותבעו את קופת חולים כללית בטענה לרשלנות של הצוות הרפואי שגרמה לקרע בלידה מכשירנית. לדבריהם, היה על הצוות ליילד את התובעת בניתוח קיסרי, בוודאי בעת לידת התינוקת השנייה. עוד טענו, שאם הצוות המטפל היה מגלה את הקרע קודם ניתן היה לתפור את הרחם ולהצילו. הם עתרו לפיצויים של יותר ממיליון שקל.

אילוסטרציה. התובעת סירבה לניתוח קיסרי(צילום: shutterstock)

לדברי מומחה מטעם קופת חולים כללית, קרע ברחם הוא סיבוך נדיר והמידע המועט שיש עליו לא תמיד מסייע להעריך מהם הגורמים לו, מהם הטיפולים המומלצים ומה סיכויי הצלחתם. לדבריו, הריונה של התובעת היה מלכתחילה "בסיכון גבוה".

הכללית טענה שהטיפול שניתן לתובעת הציל את חייה. המומחה מטעמה קבע כי אין הוכחה רפואית שלידה מכשירנית גורמת לקרע ברחם ואין משמעות לממד הזמן בגילוי הקרע. לדבריו, מרגע שנוצר הקרע עולה מאליו גם הצורך בכריתת הרחם. עוד הוסיף, שסביר להניח שהקרע כבר היה קיים בלידת התאומה השנייה והוא המקור למצוקה העוברית.

סירבה לניתוח קיסרי

השופט ירון בשן ציין שבתקופת ההיריון נשלחה התובעת שוב ושוב לבדיקות שונות שנועדו להעריך את הסיכונים האפשריים, אך לא ביצעה אותן. כמו כן הופנתה למעקב במרכז למעקב סיבוכי היריון ולא הגיעה לשם. בנוסף לכך, בעת קבלתה למחלקת יולדות הוצע לה לעבור ניתוח קיסרי, אלא שהיא עצמה סירבה לו.

אם מוסיפים לכך את העובדה שגם בניתוח קיסרי יש סיכונים, שכיחים ורבים יותר מאשר קרע ברחם, הרי שאין לקבוע שההחלטה להמשיך בלידה טבעית הייתה רשלנית, ועובדה שהתאומות נולדו בריאות ושלמות. לא רק שהחלטת הרופאים הייתה סבירה, קבע השופט, אלא שאילו נהגו אחרת היו חוטאים ברשלנות.

לצד זאת קבע השופט שאף שלא הוכח שניתן היה להציל את הרחם על ידי גילוי מוקדם יותר של הקרע, הוכח איחור באבחונו עקב הפענוח השגוי של התצלום. על כן, נקבע, הצוות הרפואי התרשל באבחון הקרע וסבלה של התובעת, והמתח הנגזר ממנו ומאי-הידיעה, נמשכו זמן רב מההכרחי.

על רקע זה קבע השופט כי סך כל הפיצוי שישולם לתובעת יעמוד על 60 אלף שקל בלבד בגין הפסדי שכר ובגין כאב וסבל. קופת חולים כללית תישא גם בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 30 אלף שקל.

לדברי עו"ד זמי מור מילברג, העוסק בתחום הרשלנות הרפואית, הפיצוי שניתן לתובעת היה נמוך משמעותית מהמקובל משלוש סיבות עיקריות: נקבעו לה אחוזי נכות נמוכים מאוד; הוכח שלא שיתפה פעולה עם הצוות הרפואי (הן בהזנחתה את הבדיקות והן בסירובה לעבור ניתוח קיסרי), והיא כשלה להוכיח שנגרמו לה הפסדי השתכרות גבוהים מאלה שהתרגלה אליהם. "עולה מכאן המלצה לכל מי שנמצאת בהריון המוגדר בסיכון לשתף פעולה עם הצוות הרפואי, שכן לאחר מכן ספק אם תקבל פיצויים בגין נזקים שנגרמו לה או לתינוקה", מסכם עו"ד מילברג.