4 נקודות? החוקים ששינו את עולם הכדורסל
הדיון שעלה השבוע סביב קשת נוספת שתוביל למהלך של 4 נקודות, ירד מהר מהפרק. ב-NBA הכחישו, המאמנים התנגדו, השחקנים התלוננו. בדיוק כמו לפני 35 שנה, אז החליטו להכניס את קשת השלוש. אז מה כל כך מפחיד בשינויים? דירוג העוצמה עם הסיפור ההיסטורי של "שלוש הנקודות" וגם: החוקים שחוללו מהפכה
"אף אחד ב-NBA, גם לא בוועדה המקצועית, לא ניהל מעולם שיחה רצינית על הגדלת שטח המגרש או הוספת קו 4 נקודות". זו ההכחשה הגורפת והחדה שהגיעה שעות ספורות לאחר הבאזז הבלתי נשלט שהסתובב בעולם הכדורסל והידיעה שאיימה לשנות את המשחק.
ועדיין, על אף ההכחשה, הדיון סביב אבולוציה אולי בלתי נמנעת של הכדורסל, היא בלתי נמנעת. ודאי לא כשמי שאחראי לידיעה הזו הוא רוד ת'ורן, אחד מאנשי הכדורסל הבכירים והמוערכים בליגה ב-30 השנים האחרונות, אבל בעיקר – הנשיא לענייני כדורסל. או אם תרצו בעברית צחה – האחראי על הגוף המקצועי. אם הוא אמר את זה בראיון, כנראה שיש דברים בגו.
אז מדוע הגיעה הכחשה גורפת ומהירה? בעיקר בגלל הפחד, של שחקנים ומאמנים כאחד, לשינוי שנתפס כרגע כלא פחות מתהומי. חוק שהולך להעביד עוד קצת את האנשים שמסתובבים במשך חצי ברחבי ארה"ב וקורעים את עצמם במשך 82 משחקים בעונה ארוכה וסזיפית.
כאב ראש בדמות התאמות טקטיות נוספות, קושי פיזי גדול יותר לשמור בהגנה, שטחים רבים יותר עליהם צריך לטפל, הגנתית והתקפית, דרישה לכושר פיזי רב יותר, התקפות קצרות יותר, רבות יותר, קצב משחק גבוה יותר. בקיצור, בלאגן. הרבה יותר בלאגן.
אבל אם מוציאים לרגע את התלונות מההקשר האקטואלי, הן לפתע נשמעות מוכרות. מצלצלות כמו דבר שכבר עלה בעבר. למעשה, התלונות לא יותר מדי שונות מאלה שעלו בסוף שנות ה-70, שנים ספורות לפני שה-NBA החליטה על אחד הצעדים הכי דרמטיים בתולדותיה – הכנסת קו 3 הנקודות.
מכירים מישהו שאהב את קשת השלוש יותר מלארי בירד?
תולדות הקשת
האמת היא שהקו הכל כך מפורסם, זה שמאחוריו ובזכותו שחטה אתמול מכבי ת"א את גלאטסראיי, הופיע לראשונה עוד הרבה לפני שהגיע ל-NBA בעונת 1979/80. ועוד יותר מפתיעה העובדה הבאה – לאיש שהגה אותו, מעולם לא היה סיכוי לקלוע כל כך רחוק מהסל.
היה זה ג'ורג' מיקאן, הסנטר הגדול של הלייקרס בשנים הראשונות של הליגה ואגדת NBA , שניהל את ליגת ה-ABA בשנותיה הראשונות. מלבד החידוש של תחרות ההטבעות שהכניס בשלב מאוחר יותר, הביא מיקאן ב-1967 את קו שלוש הנקודות. כל העניין היה בסה"כ גימיק משעשע. "בהתחלה קראנו לזה הום ראן", סיפר בזמנו מיקאן, "כי זה בדיוק מה שזה היה. האוהדים היו משתגעים וקמים מהכיסאות כל פעם שהיה נקלע סל מחוץ לקשת".
אם לא ההחלטה על קשת השלוש, לא היה לנו את הרגע הזה
הגימיק שינה את המשחק. כמות הנקודות עלתה פלאים, המשחק הפך למהיר וקצבי והאופציה לדרמות היסטריות עלתה. אבל היא הובילה לעוד שינוי היסטורי: מליגה שהייתה שייכת כמעט בלעדית לגבוהים (מיקאן, ראסל, צ'מברליין), עם הבלחות קטנות בלבד של גארדים שהיו ספקי נקודות אדירים (ג'רי ווסט למשל), פתאום הגובה היה כבר פחות משמעותי במשחק הכדורסל. לפתע היה נשק קטלני יותר מאשר הבחור שמתנשא ל-2.20 מטרים בתוך הצבע ומטביע כדורים. במהלך בודד, אפשר היה להשיג אפילו יותר נקודות.
לקח 13 שנים עד שה-NBA השמרנית אימצה את החוק החדש ו-21 שנים עד שליגת המכללות העוד יותר שמרנית, לקחה את זה גם אליה. בשל כך, היה קשה לשחקנים להתרגל לקשת החדשה. מייקל ג'ורדן למשל, שהגיע לליגה ב-1984 ללא ניסיון בקו השלוש, קלע בעונתו הראשונה 9 מ-52 לשלוש. בשיא הקריירה, אחרי שנים של ניסיון, הוא כבר הגיע ל-35 אחוז.
וגם לא את הרגע הזה
אז למה לא?
למרות חששות רבים, הפכה קשת השלוש לחלק בלתי נפרד מהעולם הכדורסל. היא הביאה לנו את לארי בירד וסטיב קר, את דראזן פטרוביץ' ורג'י מילר, את דריק שארפ מול ז'לגיריס ואת ריי אלן מול סן אנטוניו בשנה שעברה.
אז למה בעצם לא להחיל את קו 4 הנקודות? כיום קשת השלוש עומדת על מרחק של 7.24 מטרים מהטבעת. קו ה-4 המתוכנן, אמור להיות באזור ה-8.5-9 מ'. מרחק לא יותר מדי גדול עבור לא מעט שחקנים בליגה. ג'מאל קרופורד למשל מהקליפרס, רושם 60(!) אחוז ממרחק כזה.
ואולי בכלל אנחנו רוצים את הכדורסל שלנו ככה? NBA JAM
האם אנחנו לא רוצים יותר נקודות? האם אנחנו כל כך מפחדים לשנות את ההיסטוריה? ואם כבר 4 נקודות, למה לא לעשות כמו במשחק המשחק הישן והאהוב – "NBA JAM" ולאפשר גם נקודות שונות על המגרש בהן אפשר לקלוע 7, 8 ו-9 נקודות? בעצם, אתם כבר יודעים למה לא. מצד שני, פעם גם לא רצו את קו 3 הנקודות...
החוקים הכי משפיעים בתולדות ה-NBA
מקום 4 – חסימה בלתי חוקית
החוק שבלעדיו, ביל ראסל, ווילט צ'מברליין וחבריהם היו מפלצות אדם, בניגוד ל"סתם" עוד סנטרים שהעולם לא ראה ולא יראה. גם את החוק הזה, שהוחל באמצע שנות ה-50, אפשר לשייך לג'ורג' מיקאן, ששלט ברחבות ביד רמה (תרתי משמע). הליגה הבינה שמצב בו שחקנים זורקים והכדור בכלל לא מגיע לטבעת, לא יכול להימשך.
השחקן שהביא לעולם הכי הרבה חוקים ששינו את המשחק – ג'ורג' מיקאן
המשמעות: איסור לעצור את מעוף הכדור בדרך לטבעת, לאחר שעבר את שיא הגובה שלו בזריקת השחקן התוקף.
לפני: החבר'ה הגדולים היו עומדים מתחת לטבעת, ממתינים לזריקה וכשהכדור מגיע לאזור, קופצים וקוטפים את הכדור משל היה מלון.
אחרי: העזרה בהגנה חייבת להיות הרבה יותר אמיתית. חייבים לצאת אל הזורק, לנסות לחסום אותו בזמן הנכון.
טוב: נולדה העזרה בהגנה.
רע: נולדו מאמנים כמו צביקה שרף ודייויד בלאט שצורחים על גבוהים איטיים שלא עוזרים בהגנה.
מקום 3 - השימוש במצלמות הטלוויזיה
החוק שהפך את השופטים לבובה על חוט בידי המציאות. בסדרת הפלייאוף של 2002 בין הלייקרס לסקרמנטו, סמאקי ווקר קלע בסיום המחצית זריקה מחצי מגרש, ששידורי הטלוויזיה הוכיחו כי נקלעה לאחר הזמן החוקי. ל.א. ניצחה בנקודה את המשחק ובסופו של דבר גם את הסדרה.
עונה לאחר מכן החלו להשתמש בצילומי הטלוויזיה רק לזריקות מכריעות, אבל מהר מאוד ועד ימינו אנו, השימוש במצלמות נעשה על כל פיפס אפשרי. לפעמים גם הרבה פחות מפיפס.
החל מ-08:38 – הזריקה שהייתה הקש ששבר את גב הגמל
המשמעות: בכל רגע של מחלוקת בדקות הסיום (החוק מסתעף ונחלק להמון אופציות, אבל זה העיקר שלו), השופטים רשאים/חייבים לגשת אל צילומי הטלוויזיה ולקבוע על פי ההילוך החוזר.
לפני: 2-3 חבר'ה, גמדים למדי יחסית לשאר, קובעים גורל של משחק, לפעמים עונה שלמה, על פי העין הבלתי מזוינת שלהם.
אחרי: שחקנים שקלעו סל עם הבאזר, כבר לא יוצאים מגדרם. רגע, בואו נמתין להילוך החוזר.
טוב: האמת יוצאת לאור. לתשומת לב המשחק הפרימטיבי העונה לשם כדורגל.
רע: הורס את המתח, מאריך את המשחק כמו מסטיק, הופך את השופטים למנוונים.
מקום 2 - קו שלוש הנקודות
המשמעות: אם קראתם את הכתבה עד כה, אתם כבר יודעים מה המשמעות.
לפני: מלא, מלא מסירות
אחרי: רג'י מילר, ריי אלן, לארי בירד.
טוב: כמות נקודות, אפשרויות לדרמה וכו' וכו'. כמו שקראתם ודאי עד כה...
רע: מאמנים אירופאים שמבצעים עבירה כשהם ביתרון שלוש על הקבוצה היריבה.
מקום 1 – חוק 24 השניות
אפשר לקרוא לו חוק "שעון השניות", או בפשטות – החוק שהציל את הכדורסל. גם את החוק הזה אפשר לשייך לג'ורג' מיקאן האגדי, כשב-1950, פורט וויין פיסטונס ניצחו את המיניאפוליס לייקרס 18:19, כשהם מחזיקים בכדור מרבית הזמן, זורקים 13 זריקות כל המשחק ומנצחים 1:3 ברבע האחרון. המטרה הייתה למנוע ממיקאן האיום לגעת בכדור. וזה עבד.
ב-1954 החוק נכנס לשימוש ועשה מהפכה. למה 24? עשו חישוב שיש 60 זריקות לקבוצה, 120 זריקות למשחק, 48 דקות זה 2,880 שניות לחלק ל-120? יפה, קיבלתם 24. זה למעשה החוק שהפך את הכדורסל למה שאנחנו מכירים כיום – משחק קצבי, מהיר ומלא אירועים.
המשמעות: לקבוצה שמחזיקה את הכדור יש מגבלת זמן בו היא חייבת לזרוק את הכדור לסל. רק אם הכדור נגע בטבעת, שעון ה-24 שניות יחודש.
לפני: בעונה לפני החלת השעון, ממוצע הנקודות לקבוצה עמד על 79.
אחרי: בעונה אחרי החלת השעון, ממוצע הנקודות עמד על 93.
טוב: כיף לראות כדורסל.
רע: אין רע. באמת אין רע.
