אפליה? בית ספר ביטל חוזה עם כת עדי ה'

מנהלת בית הספר "רזיאל" בנתניה השכירה כיתה לעמותת "המצפה לישראל", אבל ביטלה את ההסכם כשהתברר שהיא מייצגת את הכת הנוצרית. העמותה תבעה אבל השופט דחה אותה וקבע: "אתם מיסיונרים"

עו"ד רפאל גרוספורסם: 03.03.14 , 08:18

מנהלת בית ספר בנתניה ביטלה הסכם שכירות שחתמה עם עמותת "המצפה לישראל", לאחר שהתברר כי הארגון מייצג את הקהילה הנוצרית "עדי ה'" האם הגנת תלמידי בית הספר מפני פעילות מיסיונרית מהווה אפליה פסולה?

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

ההסכם נחתם ב-2008 בין מנהלת בית הספר "רזיאל" בעיר לבין העמותה. הוא קבע ש"המצפה לישראל" תוכל להשתמש בכיתת לימוד פעם בשבוע בשעות הערב, בכפוף להמצאת אישור על ביטוח הפעילות ולאחר קבלת אישור ממשרד החינוך.

אלא שבירור קצר באינטרנט העלה כי העמותה מייצגת את קהילת עדי ה' העוסקת בפעילות מיסיונרית נוצרית. המנהלת העבירה את המידע לעיריית נתניה, וזו לא אישרה את ההסכם. לפיכך, ימים ספורים לאחר החתימה, הודיעה המנהלת לנציג העמותה כי ההסכם מבוטל נוכח טיב פעילותה.

עוד באותו היום פנה אל המנהלת עו"ד מטעם העמותה והביע את התנגדותו לביטול ההסכם. העירייה טענה שההתקשרות עם העמותה עלולה לפגוע בילדים המגיעים לפעילויות ערב בבית הספר, שכן אלו, הנתונים להשפעה בקלות, עלולים להיחשף בין היתר להטפות מיסיונריות.

משכך הגישה העמותה תביעה לבית המשפט השלום בראשל"צ, ובמסגרתה ביקשה לאכוף את ההסכם ולפצות אותה ב-108 אלף שקל בגין אפליה ועוגמת נפש. לטענתה, היא אינה עוסקת בפעילות מיסיונרית, וביטול ההסכם מהווה פגיעה בחופש הדת.

העירייה השיבה כי ערכי הקהילה מנוגדים לערכי מדינת ישראל, קל וחומר לערכי החינוך הממלכתי, ומשכך מותרת מניעת הפעילות בבית הספר.

הטפת הבשורה - פגיעה בילדים

השופט יחזקאל קינר דחה את התביעה לאחר שבחן אותה הן מהפן החוזי והן מהפן החוקתי. נקבע כי קיום ההסכם הותנה באישור גורם מוסמך, ומשזה לא התקבל - בוטל ההסכם כדין. בנוסף נפסק כי העמותה הטעתה את המנהלת כשלא גילתה לה שהיא מייצגת את קהילת עדי ה',

שכן אם הייתה יודעת זאת - סביר להניח שלא הייתה חותמת על ההסכם.

השופט ציין שזכות העמותה לחופש דת נסוגה מפני זכויות הקטינים, שעה שהקהילה עוסקת בפעילות מיסיונרית ורואה בשטח בית הספר כר פורה ל"הטפת הבשורה". הוא הוסיף ששידול קטין להמיר את דתו מהווה עבירה פלילית.

השופט קינר ציין שערכי העמותה, בהם אמונה בשטן, השתמטות משירות צבאי ומטקסי יום הזיכרון והתנגדות לחיסונים ותרומות דם, אינם עומדים בקנה אחד עם מטרות החינוך הממלכתי, ולכן האינטרס הציבורי גובר על רצון העמותה לקיים את פעילותה דווקא בבית ספר יהודי. לבסוף חויבה העמותה בהוצאות של 20 אלף שקל.

יש לציין שמסקנה זו ראויה רק אם הוכח כי פעילות העמותה אכן העבירה ילדים על דתם או שכנעה אותם למשל לא להתגייס לצה"ל. חברה דמוקרטית צריכה להיות חזקה מספיק כדי לא למנוע מאנשים או גופים להשמיע את דעתם, גם אם זו שנואה או פוגעת. זאת בהתחשב בכך שחופש הביטוי הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה.