התביעה על אמבטיית הגרוטאות בנמל אשדוד

חברות שעוסקות בסחר גרוטאות קיבלו במשך שנים שירות מהנמל, באמצעות נוהל העמסה שנקרא "שיטת האמבטיה". בשלב מסוים החליט הנמל לשנות את הנוהל ולדרוש מהחברות תשלום נוסף. העליון העמיד את הנמל במקומו

עו"ד יואב סלומוןפורסם: 09.03.14 , 13:31

מה קורה כאשר חברה ממשלתית מחליטה על דעת עצמה לשנות את אופן מתן שירות לציבור ואף דורשת בעבורו תשלום נוסף? בית המשפט העליון דן לאחרונה בשאלה זו במסגרת תביעה שהוגשה נגד נמל אשדוד.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

ארבע חברות העוסקות במסחר של גרוטאות ברזל נהגו להטעין אותן על אוניות בנמל. הן עבדו בשיטה המכונה "שיטת האמבטיה", ולפיה הועמסו הגרוטאות לתוך מיכל גדול (מעין אמבטיה), ומנוף היה מרים אותו ושופך את תכולתו למחסן האוניה.

ב-2006 קבע הנמל שהשיטה אינה בטיחותית והוא אינו מוכן להעניק לחברות את שירותי השינוע בצורה הזו. הוא המליץ להן לפנות לנמל חיפה או לחלופין לרכוש מנוף מיוחד ויקר למדי שיבטיח את העברתן הבטיחותית של הגרוטאות.

נמל אשדוד. עם הזיכיון באים גם החובות(צילום: אלעד גרשגורן)

החברות סרבו ופנו באמצעות עורכי הדין אורלי אילן ויואב שפיגלר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בדרישה לחייב את הנמל להמשיך לספק את שירותיו בדרך הרגילה. המחוזי דחה את התביעה והחברות ערערו לעליון. לטענתן, כרשות ממשלתית מחויב הנמל לספק להן שירותי שינוע, בהיותם שירותי חובה.

הוראות הזיכיון גוברות על שיקולים כלכליים

השופטת דפנה ברק ארז קבעה כי מאחר שהנמל פועל על פי זיכיון ובתעריפים מפוקחים, הוא מחויב במתן שירותי הטענה ושינוע לכל הזקוקים לכך, ולכן לא היה רשאי לשלוח את החברות לנמל אחר. לדבריה, בצד הכוח שהזיכיון נותן לנמל באה החובה לקיים בדקדקנות את כל הוראותיו.

אם הנהלת הנמל סבורה ששירות מסוים אינו כלכלי, קבעה השופטת, עליה לפנות לרשות הספנות והנמלים בבקשה להרשות לה להפסיק לתת את השירות, או לפנות לרשויות בבקשה להרשות לה להעלות את התעריף. היא אינה רשאית לגבות מהלקוח יותר מהתעריף המאושר.

השופטת קבעה שהנמל אמנם רשאי להחליט על הפסקת השימוש בשיטת עבודה שמצא שהיא מסוכנת, אך עליו לעשות זאת בהליך מסודר שיאפשר היערכות מראש.

בנוסף קבעה השופטת ברק כי ראוי היה ששינוי שיטת השינוע ייעשה באופן מפוקח שימנע פגיעה באינטרסים של מקבלי השירות, ולו בשל התלות הרבה שלהם בנמל. לפי השופטת, אם נקבע שהשיטה המקובלת היא שיטת המנוף, הנמל חייב לספק לחברות את המנוף אלא אם תימצא שיטה מקובלת אחרת.

משכך קיבלה השופטת את הערעור והורתה לנמל לשנע את הגרוטאות של המערערות בשיטת המנוף, מבלי לדרוש מהן תשלומים נוספים. הנמל ישלם לחברות הוצאות משפט של 40 אלף שקל.