לא תנצחו את מוסדות הכפייה לילדים

עוד בערוץ הדעות של ynet:

ברית הפחד של ברית המילה / יאיר אלדן

למען הנשים, בטלו את חזקת הגיל הרך / יעל גיל

השר לשעבר שלמה בניזרי הקים ב-2002 את "ועדת גילת", שבראשה עמד המשפטן ד"ר ישראל צבי גילת. הוועדה עשתה עבודה נאמנה ויסודית והגישה מקץ שנה להקמתה דו"ח מקיף על כשלי המערכת בנושא ועדות ההחלטה והמלצות מקיפות לשינוי הליכי הוצאת ילדים מחזקת הוריהם. חלק מהמלצותיה היו דומות לאלו של הוועדה הנוכחית שהוקמה על ידי שר הרווחה מאיר כהן ואשר בראשה עמד מנכ"ל המשרד יוסי סילמן. ההמלצה המרכזית הייתה הקמת ועדות ערר, שיהוו כתובת להורים הסבורים שפקידי הסעד עשו להן ולילדיהן עוול בהליכי קבלת ההחלטות ובהתנהלות כלפיהם.

השר לשעבר בניזרי עמד ליישם את ההחלטות אך הממשלה התחלפה ובמקומו הגיע השר זבולון אורלב ומנכ"לו דב גולדברגר. הם "ייבשו" בזריזות את הדו"ח במגירת שולחנם ובמיומנות פוליטית הכריזו על יישום ההמלצות - בשינוי שם: "ועדת החלטה" הפכה ל"ועדת תכנון וטיפול". לא היה בכך כל דבר מפתיע. מאז ומתמיד הייתה ידה של הפקידות הבכירה במשרד הרווחה על העליונה מול ניסיונותיהם של הנבחרים "להתערב" בהתנהלותם ה"מקצועית". השרים תמיד הבינו את כוחם של הפקידים להשפיע על עתידם הפוליטי.

מאז ועדת גילת החמיר מצב המשפחות והילדים, במיוחד אלו מקבוצות מוחלשות. החקיקה הפכה יותר ויותר דרקונית ביחס לזכויות ההורות והמשפחה, מוסדות הכפייה של הרווחה הלכו והתגוונו, סמכויות פקידי הסעד הלכו והתעצמו. דבר אחד טוב כן קרה במהלך העשור, למגינת ליבה של הגמוניית הרווחה: רשתות הקשר הווירטואליות סיפקו להורים ולפעילים החברתיים במה נרחבת ובלתי מושתקת להפצת עדויות מזעזעות על המתרחש במוסדות, על העוולות הקשות כלפי הורים וילדים, על שרירות הלב של פקידי סעד רבים, על הגיבוי הכמעט אוטומטי של בתי משפט להמלצות פקידי הסעד ועוד. החשיפה ההולכת ומתרחבת של הדברים היא שהביאה, ככל הנראה, להקמת הוועדה הנוכחית. אין תמה אפוא שכעת מתכוונת מערכת הרווחה, באמצעות עושי דברה בכנסת, להביא את הקץ על ה"הסתה הפרועה" של ההורים.

עד היום כל גל ביקורת בתקשורת שהצליח לפרוץ את חומת ההשתקה שביצרה הרווחה הסתיים בחיזוק נוסף של המנגנונים: קמפיין נגדי שפאר את "עבודת הקודש" של העובדים הסוציאליים גרר הגדלת תקציבים, תקנים ומוסדות. גם הפעם נראה כי ההתעוררות הגדולה שהייתה בתקשורת עומדת להפוך לעוד הזדמנות להתעצמות המערכת. ניצניה ניכרים בדבריו של השר, המדבר בחמלה ובהבנה על סבלם של העובדים הסוציאליים ועל הצורך להגן עליהם. כאילו שעד היום לא הייתה הגנה רבה שמורה להם (כולל הבטחה פיזית, משפטית ותעסוקתית).

כעת מבשר השר על "הקמת סל שירותי הגנה לעובדים הסוציאליים שכולל אבטחה, מרחבים מוגנים ודיונים על צמרת המשטרה במטרה להילחם בתופעה". בזמן שמילה לא נאמרת על סבלם של אלפי ילדים במוסדות הכפייה ולא על התעללות בהורים, מבטא השר חמלה כלפי העובדים הסוציאליים, שכביכול "מייצגים" את האינטרסים של הילדים.

לאחר עוד המלצות של עוד ועדה, נראה כי שום ועדה לא תצליח להפסיק את הסחר בילדים. יכולתה של פקידות הרווחה, המחוברת בקשר סימביוטי לפוליטיקאים, למנוע כל שינוי רדיקלי בשליטת המדינה בילדים לצרכי מנגנוניה ופקידיה היא בלתי נתפשת. הסיכוי היחיד לשינוי המצב הוא בשינוי מדיניות הרווחה ובויתור המדינה על שליטתה בילדי עניים: סגירת מוסדות הרווחה, השקעה במשפחות במצוקה והרחבת תשתית השירותים בקהילה: בחינוך, בספורט, ביצירה וכיוב'. אבל... איזה ארגון מוותר על שליטה??? המדינה בוודאי שלא.

פרופ' אסתר הרצוג, אנתרופולוגית חברתית, מרצה במכללת לוינסקי ובמכללה האקדמית בית ברל ומרכזת פרלמנט נשים .

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il