שאננות וברברת. כשלי מערכת הביטחון
צה"ל החזק שהשתלט על ספינת נשק וחשף עוד מנהרה לא התריע על מטח מעזה ופעל בשאננות בגולן. וכאן זה לא נגמר: האמירות המזלזלות של יעלון נגד ארה"ב ודברי גנץ על פעולות באיראן מסוכנים ומסמלים זחיחות מטרידה
משהו מטריד קורה בשבועות האחרונים בצה"ל ובמערכת הביטחון. לצד ההצלחות היפות בתחום המבצעי, ובהן ההשתלטות של השייטת על ספינת הנשק האיראנית וחשיפת מנהרת טרור נוספת, השלישית בחצי השנה האחרונה, על ידי פיקוד דרום שפיתח ככל הנראה שיטה לחשיפת מנהרות, התגלו כמה כשלים מעוררי דאגה שהתרחשו בזה אחר זה. כשלים אלו מעידים על שאננות או זחיחות בצמרת. הנה כמה מהבולטים שבהם:
1. לפני שבוע הפתיע הג'יהאד האיסלאמי את תושבי הנגב המערבי במטחים של עשרות רקטות ופצצות מרגמה. למטח הראשון של כ-30 רקטות לא הייתה לצה"ל התרעה. איך ייתכן שאמ"ן, שיודע לעקוב אחרי משלוח טילים מסוריה לבטן אנייה בדרכה מבנדר עבאס שבאיראן ולפורט סודן, לא יכול לתת לאזרחים התרעה על שיגור בו זמני של עשרות רקטות מרצועת עזה, ממש מתחת לאפנו? הרי לירי הזה נערכו הכנות שעשרות אנשים היו מעורבים בהן, אפילו שלטון חמאס ידע משהו (והעלים עין). איך זה פתאום שהמידור אצל הפלסטינים מושלם? מדוע לא פעלו החיישנים של המודיעין?
נכון, מזג האוויר הגרוע הפריע לתצפיות מהאוויר ומהקרקע, אבל מה עם שאר החיישנים למיניהם? אם אמ"ן החמיץ את ההתרעה, צריך לברר אם הפלסטינים לא עלו על משהו. בהתחשב עם מה שיש להם בארסנל, איננו יכולים להרשות לעצמנו שהג'יהאד האיסלאמי יירה סתם כך בלי התרעה, למשל על גוש דן או על ירושלים.
ישנה כמובן אפשרות שמודיעין הפיקוד והאוגדה או אנשי אמ"ן במטכ"ל ידעו באופן כללי על הירי המתקרב, העריכו שלא מדובר באירוע מסיבי ולא התריעו, כדי למנוע חשיפת מקורות. בכל מקרה העניין מחייב חקירה מעמיקה והפקת לקחים. לא משחקים עם שלומה ואיכות חייה של אוכלוסייה אזרחית.
הזמינו את תגובת חיזבאללה
2. צבר כשלים אחר נרשם בפרשה שתחילתה בסוף החודש שעבר. לפי פרסומים בתקשורת הערבית והמערבית תקף חיל האוויר שיירה שהובילה טילים אסטרטגיים מסוריה למתקני השיגור והאחסנה של חיזבאללה בבקעת הלבנון. בהתאם לכללים הלא-כתובים שעל פיהם מנהל צה"ל את פעילות הסיכול שלו בתקופות שגרה, ישראל לא נטלה אחריות ואף דובר רשמי לא אישר או הכחיש את הפרסומים.
אחד הכללים של מה שצה"ל מגדיר מב"מ - "מערכה שבין המלחמות" - הוא לא ליטול אחריות במישרין או בעקיפין כדי לאפשר לאויב המותקף, במקרה זה סוריה וחיזבאללה, שלא להגיב על הסיכול - ועל ידי כך להימנע מהסלמה ומסבב לחימה מיותר. כך נוהגים גם אויבי ישראל כשהם תוקפים, ומאותה סיבה.
ואמנם, חיזבאללה וסוריה התעלמו במשך יותר מ-24 שעות, עד שכעבור יומיים אישר גורם ישראלי עלום שם למגזין האמריקני "טיים" שמטוסי חיל האוויר תקפו את שיירת הנשק. לנסראללה כבר לא הייתה ברירה. מהפרסומים בתקשורת הערבית הוא יכול היה להתעלם, אבל לא מהאישור הישראלי לכלי תקשורת בעל תפוצה עולמית. לכן הודיע שיגיב וינקום בזמן ובמקום הנוחים לו, ובתוך שבועיים אף החל לממש את איומו.
זה היה הכשל הראשון בפרשה - כאשר אותו גורם ביטחוני ישראלי בכיר אישר והתרברב ללא שום צורך ותועלת ממשיים בהפצצת השיירה. הרי חיזבאללה והסורים ידעו מצוין מי פגע בטילים ולכן, נוסף להשמדת המשלוח והריגת פעיל חיזבאללה בכיר, גם הושגה הרתעה. אבל לקיחת האחריות העקיפה אילצה את נסראללה לצאת מהאפלולית החמימה של "מרחב ההכחשה" ולעשות ניסיונות חוזרים ונשנים לפגוע בחיילי צה"ל.
לא שינו נהלים ושגרה
3. כשל נוסף באותה פרשייה הייתה העובדה שבדרג השדה בצה"ל לא התייחסו ברצינות מספקת להודעת חיזבאללה על כוונתו לנקום על הפצצת שיירת הטילים, ולא שינו נהלים ושיטות פעולה לאורך קו המגע עם חיזבאללה. כך, ביום שישי שעבר הצליחו אנשי חיזבאללה או מטעמו, בחסות מזג האוויר הערפילי, להניח שני מטעני חבלה ליד גדר המערכת ולכביש שעליו נוסעים סיורי צה"ל באזור הר דב.
לגורמי המודיעין של צה"ל הייתה התרעה כללית ואפשר להניח שזו הסיבה שאחד המטענים אותר ולא התפוצץ על חיילים. אבל המטען השני שהונח גם הוא באזור הר דב התפוצץ בליל שישי, ורסיסיו פגעו בג'יפ ממוגן מסוג "דויד" שבו נסעו חיילי צה"ל לאחד המוצבים בסביבה. אם הנסיעות המנהלתיות בכביש באותו אזור היו מוגבלות לשעות היום או שהיו ננקטים אמצעים אחרים, ייתכן שגם המטען שהתפוצץ היה מתגלה מבעוד מועד. בכל מקרה, איש מהחיילים שנסעו ב"דויד" לא נפגע מההדף ומהרסס של המטען, ולכן היה סביר לגמרי להניח שנסראללה לא בא על סיפוקו וכי המשך יבוא.
4. כאן מגיע הכשל השלישי מהצפון: את הפגיעה שלשום בחיילי צה"ל באמצעות מטען בצפון רמת הגולן כנראה אפשר היה למנוע, או לפחות למזער את חומרתה. את המטען הניח כנראה חיזבאללה או שלוחיו בחסות ובידיעת אנשי הביטחון של המשטר הסורי. חטיבה 90 של צבא אסד שולטת באותו אזור, המוגדר על ידי המשטר "רצועת האבטחה" מול ישראל. אנשי חיזבאללה פועלים כבר יותר משנה בצפון הרמה באישור ובעידוד צבא סוריה. אסד ונסראללה אף איימו לא פעם בעבר שאם ישראל תמשיך לסכל העברות נשק מסוריה ללבנון - יפתחו נגדה חזית בגולן.
לכן, כאשר התברר בשבוע האחרון שחיזבאללה חוזר ומנסה, אך אינו מצליח לפגוע פיזית בחיילי צה"ל, צריכים היו המפקדים בצפון להעריך ולהיערך לניסיונות נוספים. לא מוגזם היה לצפות שמפקדי הגזרה יגלו ערנות וישנו את נוהלי הסיורים לאורך גדר המערכת בגולן, באופן שלפחות ימזער את הסכנה לכך שהלוחמים המסיירים ורכביהם ייפגעו ממטענים. הרי רק לפני כשבועיים נצפה וסוכל ניסיון של לוחמי חיזבאללה להניח מטען על גדר המערכת בגולן. לכן ממש קשה להבין כיצד לוחמי צה"ל נפלו כפרי בשל למלכודת הפשוטה, על פי דפוס ידוע כל כך, שטמנו להם מחבלי חיזבאללה או שלוחיהם.
התמיהה העיקרית היא מדוע החיילים ירדו מהג'יפ הממוגן וחצו מזרחה את גדר המערכת, אל המקום שבו המתין להם המטען שהופעל מרחוק. בדיוק אותו דפוס של מלכודת ("רועה עזים") ומטען נוסו כבר בעבר כמה פעמים בשנים האחרונות בגבול לבנון. בחלקם אף קצר חיזבאללה הצלחה מבחינתו. צריך להדגיש - הצנחנים בגולן פעלו השבוע על פי הנהלים. השטח שאליו נכנסו הוא בריבונות ישראלית ובתנאים רגילים היה עליהם, על פי פקודות צה"ל, לגרש את "הרועה" אך לא לפגוע בו. צה"ל נוהג כך כדי שנוכחות הרועים התמימים כביכול לא תשמש תקדים וכיסוי לניסיונות פיגוע מצד חיזבאללה או הסורים, אך מאידך גיסא לא תצית תקרית גבול.
בנסיבות הקיימות, לאור המידע המודיעיני, המתיחות ולאור ניסיונות הפיגוע בשבוע האחרון - ראוי היה שבכירי פיקוד צפון ומפקדת האוגדה ישנו את נוהלי הסיור והתנועה לאורך הגדר ויחמירו אותם, לפחות זמנית. הכוח יכול היה לירות ירי אזהרה מתוך הרכב הממוגן, לכרוז ל"רועה" ולדרוש ממנו לעזוב את השטח וכו'. אם היו עושים כך, חיילי הסיור לא היו נחשפים למטען. אבל הנהלים לא שונו וחיזבאללה יכול היה, אחרי כמה ניסיונות כושלים, לקצור סוף-סוף הצלחה מבחינתו בכך שהקיז דם מחיילי צה"ל. מקאברי ככל שזה יהיה - סביר להניח ש"הצלחה" זו תרגיע את נסראללה.
לצבר הכשלים בתחום המבצעי - שאליו מצטרף התחקיר הקשה מהתקרית בגבול עזה שבה נהרג הקצין טל נחמן מאש צה"ל - נוסף בימים האחרונים צבר מזיק לא פחות של התבטאויות אומללות ומזיקות, הישר מפיהם של שר הביטחון משה (בוגי) יעלון ושל הרמטכ"ל בני גנץ.
סביר בהחלט להעריך שהאמירות המעליבות והמזלזלות שהשמיע יעלון השבוע במהלך הרצאה באוניברסיטת תל אביב, על ארצות הברית בכלל ועל ממשל אובמה בפרט, לא יוסיפו בריאות ליחסים המתוחים ממילא עם מעצמת החסות שלנו. כן, ארצות הברית היא בעלת בריתנו אבל גם המעצמה המגוננת עלינו ומסייעת לנו לשמור על עצמנו בזירה המדינית והביטחונית הבין לאומית. אמנם מה שאמר יעלון על מה שהיא מקבלת כתוצאה מהברית עם ישראל הוא די נכון, לפחות בחלקו, אבל כל מי שמצוי בביטחון ובמדיניות יודע שאין להשוות את מה שאנו נותנים לעומת מה שאנו מקבלים מהדוד סם.
לא יכולים בלעדיהם
די אם נציין אמת פשוטה: ארצות הברית יכולה להתקיים ואפילו טוב בלי ישראל - אבל לא להפך. גם כללי ההגינות והמוסר הבסיסיים מחייבים כל אדם, אפילו אם אינו שר בכיר וחשוב בממשלת ישראל, להיות נאמן לידידיו גם - ואולי בעיקר - בשעותיהם הפחות יפות. "לתקוע" לאובמה כשהוא מתקשה להתמודד עם הבריון ממוסקבה - זה פשוט לא הוגן ולא ראוי. יהיו לכך תוצאות. מהיכרותי עם וושינגטון ועם לפחות שלושה ממשלים שסיקרתי מקרוב, אני יכול להבטיח שלאמירות של יעלון יהיו השלכות מעשיות שליליות על קשרי הביטחון בין ישראל לארצות הברית. לא מיד, אבל יהיו. לכן האמירות הפרובוקטיביות היו מעשה לא אחראי ומהוות כשל חמור שלו בניהול ענייני הביטחון. שלא לדבר על ההשפלה שספג שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר, כאשר בהוראת ראש הממשלה נאלץ לחזור ולהתנצל בפני עמיתיו האמריקנים.
גם הרמטכ"ל בני גנץ הלך קצת רחוק, תרתי משמע, כששחרר השבוע רמזים עבים כפיל על יכולות הזרוע הארוכה שמפעיל צה"ל במסגרת המב"מ. מילא, כשראש הממשלה מתרברב בנסים ובנפלאות שעושים חיל האוויר ושייטת 13, אפשר להבין זאת כצורך פוליטי-תקשורתי להפגין יד חזקה, שהפך לטבע שני. אבל כשהרמטכ"ל, איש זהיר, צנוע באמת ונטול שאיפות פוליטיות, אומר במפורש ובגלוי לשומעיו (תלמידי בית ספר, בהקלטה שפורסמה בערוץ 10) שצה"ל פועל באיראן או בסביבתה, זה מתקבל אחרת בזירה המזרח תיכונית.
הרמזים מפיו של הרמטכ"ל אתגרו ללא צורך וללא תועלת נראית לעין את האיראנים ובעלי בריתם. נכון שבפורים מצווה לעצבן את הפרסים, אבל אסור לשכוח שחמינאי אינו אחשוורוש חדל האישים וכי קאסם סולימאני (מפקד "כוח קודס") איננו וייזתא. בשביל מה לתקוע לאייתוללות אצבע בעין? את יכולות הסיכול שלנו זה לא מגביר, אלא להיפך, וגם את ההרתעה זה לא מקדם. הרי תמצית הצלחת המב"מ היא לעשות, לשתוק, לאפשר לאויב להישאר ב"מרחב ההכחשה" ולא להגיב.
אפשר היה לראות בכל אחד מהמקרים הנ"ל אירוע בודד שאינו מעיד על הכלל, אילולא החוט הקושר אותם יחדיו: רובם נבעו, כאמור, משאננות, זחיחות הדעת או משניהם גם יחד. חוץ, אולי, ממחדל ההתרעה על הירי מעזה שסיבתו לא נהירה עדיין די הצורך. אפילו האמירות הפרובוקטיביות של יעלון ספק אם היו נאמרות אלמלא חש שר הביטחון ש"ארצות הברית בכיסנו" ולכן הוא יכול להרשות לעצמו. גם הרמטכ"ל היה נזהר יותר אילו חש שמשהו באמת מאיים - כתוצאה מדבריו - על שלום אזרחי ישראל ועל חופש הפעולה של צה"ל. תחושה כזו של שאננות וזחיחות מסוכנת מאוד בשכונה שלנו. במיוחד כעת כשהנפיצות וחוסר הוודאות הם השולטים בכיפה בזירה המזרח תיכונית.
לפנייה לכתב/ת 
