מותר לשלול פיצויים מעובד שהתרשל ופוטר?
עובד בחברה לשיווק זכוכית נהג לאחר ו"טייל בארץ" במקום לבקר לקוחות. אחרי שפוטר ללא פיצויים הוא פנה לבית המשפט שמצא דרך ביניים
האם מוצדק לפטר ולשלול פיצויים מעובד שנהג לאחר ולזלזל בתפקידו? בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב עסק במקרה כזה והחליט למצוא דרך ביניים: הוא קבע שפיטורי העובד היו מוצדקים
אך הורה לשלול רק מחצית מפיצויי הפיטורים.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- זר אבל צודק: כך ניצח אבבא את המעסיק שלו
- תאגיד דלק יעקל דירה של אלמנה חולת סרטן
- המסורת התימנית לרישום נכס עמדה למשפט
- בכמה פוצתה גרושה שבעלה התמכר לפורנו?
במשך כשנה וחצי היה התובע סוכן מכירות בחברת "אי.אם.איי גלאס" העוסקת בשיווק זכוכית. בספטמבר 2011 הוא פוטר לאחר שמעסיקיו גילו שהוא יוצא לעבודה באיחור ניכר ולא מבקר לקוחות כנדרש.
בתביעה שהגיש טען שלא רק שפיטוריו נעשו בחוסר תום לב וללא שימוע, אלא שהוא לא קיבל דמי הודעה מוקדמת וזכויות סוציאליות שונות המגיעות לו מכוח צו ההרחבה החל על עובדי ענף הקרמיקה והזכוכית. בסך הכול דרש התובע פיצוי של כ-32 אלף שקל.
החברה טענה מנגד שנאלצה לפטר אותו בשל בעיות משמעת רציניות. לטענתה הוא זומן לשימוע לאחר שבדקה את דו"ח נסיעות הרכב שניתן לו. בשימוע נאמר לו כי אינו עומד בהתחייבותו לעבוד תשע שעות ביום, וכי נסע למקומות ולערים שכלל אין בהם לקוחות.
היא הוסיפה שהובהר לו שמדובר בשימוע והוא הוזהר באותו מעמד שאם הוא מעוניין להמשיך לעבוד עליו לבצע את המוטל עליו ברצינות, אלא שהתובע לא שיפר את התנהלותו. באשר לזכויותיו טענה המעסיקה כי התובע ניצל את ימי החופשה המגיעים לו ואינו זכאי לפיצויי פיטורים כיוון שמעל בתפקידו.
הפרת משמעת חמורה
השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ קבעה כי הראיות העלו שבמקום לבצע את המוטל עליו הסתובב התובע במקומות שונים בארץ, ללא כל קשר לעבודתו. הוכח גם כי חרף התחייבותו לעבוד תשע שעות ביום, הוא נהג לצאת באיחור ניכר מהבית, לעיתים אף בשעות הצהריים. התנהלות זו, קבעה השופטת, מהווה הפרת משמעת חמורה.
השופטת קיבלה את הקלטת השימוע שהציגה החברה, ובה נשמע המנהל בבירור מפרט את הטענות בדבר האיחורים והטיולים. אף שניתנה לעובד ההזדמנות לטעון את טענותיו, הוא בחר רק להגיד "או.קיי" בסוף כל טיעון.
עם זאת, ואף שהתובע פוטר בצדק, קבעה השופטת שהוא עדיין זכאי לחלק מפיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת. משכך חויבה המעסיקה לשלם לתובע 11,561 שקל עבור מחצית מפיצויי הפיטורים, הפרשי פנסיה ודמי הודעה מוקדמת. כמו כן תשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחה של 1,100 שקל.
על המעסיקים להבין כי בראייתו של בית הדין לעבודה, הליך פיטורים של עובד הינו סנקציה חריפה בפני עצמה, ועל כן הוא נוהג במשורה בנוגע לשלילת פיצויי פיטורים, שמבחינתו הינה סנקציה עונשית נוספת. הסמכות לשלול פיצויי פיטורים נתונה אך ורק לבית הדין לעבודה, וכפופה בין היתר לשיקול דעתו ו/או לקבוע בהסכמים הקיבוציים הרלוונטיים.
חומרת עבירות המשמעת, התמשכותן, מידת האמון שניתן לעובד ומידת ההפרה שלו, אופי התפקיד ומשך ההעסקה הם חלק מהשיקולים אשר מנחים את בית הדין, שעל פי רוב יימנע משלילה מוחלטת של הפיצויים.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד רועי הוד
עוסק בדיני עבודה
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
