"עמק הסיליקון": נקמת הסטרטאפיסטים
חבורה של מפתחי תוכנה מנסים להצליח בגדול ולהתגבר על כל מיני מיליונרים בדרך - זו נקודת הפתיחה של "עמק הסיליקון", שמצטרפת לטרנד סדרות הגיקים. אין בה חידוש של ממש, אבל היא בהחלט משעשעת
באחת הסצנות ב"עמק הסיליקון" עומד מנהל קצת פסיכי ויהיר (מאט רוס) יחד עם המאמן הרוחני שלו, ומשקיף עמו על המון העובדים בחברה הענקית שלו, הולי, המקבילה של הסדרה לגוגל. "הם תמיד הולכים בקבוצות של חמישה, ותמיד אחד הוא הודי", הוא אומר באבחנה דקה (או מודעות עצמית של הכותבים לאתגר ביצירת עוד קומדיית גיקים).
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"זגורי אימפריה": נפלה בפח ה"אותנטיות"
גמר "משחקי השף": בטעם של פלצנות
"היפה והחנון 4": מלאכותי בקטע טבעי
מייק ג'אדג' ("מלך השכונה", "ביוויס ובאטהד" ו"מהומה במשרד") יצר וכתב את הסדרה יחד עם אלק ברג (מהכותבים של "סיינפלד" וממפיקי "תרגיע") אחרי ש-HBO ביקשו ממנו לכתוב קומדיה על מפתחי משחקים. הוא בחר לכתוב על עולם שהוא מכיר טוב, כמי שעבד בעמק הסיליקון בעבר, אי שם בשנות ה-80.
הטריילר של הסדרה. מפתחים אלגוריתם וחולמים על הצלחה
בהשראת החוויות שלו מהעמק, המלא באנשים מאותגרים חברתית שמנסים לפתח תוכנה שתביא לאקזיט, נולדה "עמק הסיליקון", שהפרק הראשון שלה שודר אתמול (ד') ב-yes. היא מתמקדת בחמישה מפתחים שמתגוררים יחד ב"אינקובטור", בית שבו הם משחקים במשחקי וידאו, אוכלים, שותים, כותבים קוד, מפתחים אלגוריתם וחולמים על הצלחה.
יש משהו מתבקש בסיטקום על סטרטאפיסטים. כולם אוהבים גיקים כבר זמן מה - "The IT Crowd" ו"המפץ הגדול" הן הוכחות חיות לכך. בראיון ל"וושינגטון פוסט" שנערך לאחרונה, אמר ג'אדג' שמדובר באתגר דומה לזה שנתקל בו ב"מהומה במשרד" - לייצר תוכן רווי התרחשויות מסיטואציה שבבסיסה עוסקת באנשים שיושבים כל היום מול מחשב.
וההתחלה באמת נראית מאתגרת. בפרק הראשון ההצגה של הנפשות הפועלות מהירה ומעט שטוחה, כך שמתקבל הרושם שיש מלא חנונים בדירה אחת שעושים דברים עם מחשבים, וטיפוס נאלח במיוחד שמספק להם קורת גג. אלריק (טיי ג'י מילר), יצור בלתי נסבל, גס רוח ומטופש, פורש את חסותו על הכישרונות הצעירים כי הוא כבר הצליח למכור ולעשות כסף, השד יודע איך. את ימיו בדירה המשותפת הוא מבלה בבטלה, עישון, חלוקת הוראות, צעקות ושתלטנות כללית.
הוולגריות שלו מצחיקה לפרקים, אבל השימוש החוזר בדיבורים על עישון סמים קלים לעוס בדיוק כמו השימוש בפטריות הזיה כדי למצוא את השם המושלם לסטארט-אפ שלהם, כלומר של ריצ'רד (תומאס מידלדיטץ') – שהוא הגאון האמיתי שבחבורה. ככזה, ריצ'רד ביישן ולא ממש יודע לתקשר עם הסביבה בלי לקבל התקפי חרדה, ונע בין הרצון להצליח (כלכלית וחברתית) לבין החשש שכולם יצחקו עליו בסוף.
האלגוריתם שלו מוביל אותו ואת חבריו לפיתוח - דינש (קומייל ננג'יאני), גילפוי (מרטין סטאר), ג'ארד (זאק וודס) וביג הד (ג'וש ברנר) למרוץ נגד הולי, חברת הענק, ולהמון סצנות מביכות עם פיטר גרגורי (כריסטופר איוון וולץ' - שנפטר בדצמבר השנה במהלך הצילומים מסרטן ריאות) - קריקטורה של משקיע הייטק עם תובנות בנושא שומשום על לחמניות המבורגר ששוות מיליונים.
ומה עם הנשים? בדומה לאופן שבו "המפץ הגדול" התחילה, גם כאן כרגע הגברים הם בעלי השכל המפותח, והנשים הן חשפנית או עוזרת אישית. ויש גם אפליקציה לאיתור פטמות זקורות.
הפרק הראשון מעמיס במונחים וסיטואציות שיצחיקו קודם כל ובעיקר את מי שעובד בתחום, אבל בהמשך הסדרה מתחילה להשתחרר ולהצחיק גם את השאר. בשלב הזה המונחים הטכניים הופכים לרקע שמוסיף צבע לסיטואציות אנושיות מלאות במבוכה וחוסר ביטחון, ולסאטירות על מנהלים גדולים ועשירים שרודפים אחרי הדבר הבא.
הסדרה לא מחדשת לגמרי, אבל התיאור הפרודי המדויק של הנפשות הפועלות משכנע ומספק בידור לא רע בכלל. למשל הפרסומות של חברת הולי הפיקטיבית שמציגות את המנהל שלה נואם על איך כל מוצר שלה יהפוך את העולם למקום טוב יותר, בזמן שהוא מחבק כבשה. ראינו כאלה כבר, אבל תמיד כיף לצחוק על עשירים מגוחכים מנקודת המבט של האנדרדוגים.
