"התעלות": אינטליגנציה מלאכותית, מדי
עם תקציב ענק, צוות שחקנים מיומן, וכריסטופר נולאן כמפיק, יצא הצלם וולי פיסטר להרפתקת מדע בדיוני כבמאי. "התעלות" היא יצירה קולנועית ראויה ומעניינת, אך אינה פורצת דרך ואינטליגנטית כפי שהיא מתיימרת להיות
אנו חיים בעידן שבו המדע הבדיוני הופך מיום ליום לפחות בדיוני. "התעלות" ("Transcendence") מציג תרחיש קיצוני אך אם תשאלו את נביא הסינגולריות, ריי קורצוויל, הוא בהחלט יכול להפוך לממשות תוך רבע מאה. "סינגולאריות" משמע הרגע שבו מחשבים יעקפו את האינטליגנציה האנושית, ו"התעלות" הוא המושג החלופי אותו מציע הסרט למצב זה. הגרסה המוצגת להתפתחות זו בסרט מתרחשת כאשר תודעה אנושית מועתקת למרחב הווירטואלי והופכת לסוג חדש של ישות.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet :
עם תקציב של 100 מליון דולר, נולאן ברקע כאחד ממפיקי הסרט, וכמות לא מבוטלת של שחקנים שהופיעו בסרט אותם פיסטר צילם עבורו, ברור כי בתור במאי של סרט ראשון תנאי הפתיחה שלו מצוינים. "התעלות" נושא גם את רוח הרצינות הנולאנית בנסותו להיות סרט מעורר מחשבה ולא רק בידור סוחף.
הסצנה הראשונה של "התעלות" מתרחשת בנקודת הזמן מאוחרת מבחינה עלילתית, ומציגה עולם פוסט-אפוקליפטי - לפחות בכל הקשור לשימוש בטכנולוגיה. עולם שבו כל המחשבים ומערכות התקשורת קרסו, הצבא נמצא ברחובות, וחלקי המחשבים יכולים לשמש, לכל היותר, כמעצור לדלת. כדי להסביר כיצד הגענו למצב זה, העלילה חוזרת חמש שנים אחורה.
לפני מותו של, אוולין נעזרת במקס (פול בטאני), חבר נאמן של בני הזוג ומדען מצטיין בפני עצמו, להטעין את תודעתו לתוך זיכרון של מחשב על. פעולה זו שומרת על "וויל" בחיים. אך אולי זה לא וויל, אלא ישות וירטואלית המשתמשת במראה דמותו, קולו, זכרונו ומחשבותיו.
פעילות זו אינה חומקת מעיני אנשי ה-FBI בראשות הסוכן ביוקנן (קיליאן מרפי). אליהם חובר פרופסור ג'וזף טאגר (מורגן פרימן), המורה שטיפח את וויל. מקס, החבר הנאמן שככל הנראה מאוהב בסתר באוולין, צריך להחליט היכן מצויה נאמנותו. דמויות אלו צריכות להתמודד עם השאלה האם לעצור את "וויל" ואם כן - כיצד? הסרט נדרש לספק את ליטרת האקשן שמתחייבת מתקציבו, אך ביחס לסדר הגודל המתחייב מהתפתחות העלילה, נדמה כי גם התקציב המרשים אינו מספיק.
"התעלות" מנסה לתת פתחון פה שווה לאלו המצדדים בהתעלות, לאלו השוללים אותה. הכוונה הבסיסית היא ליצור מדע בדיוני אינטליגנטי. אך קשה לומר שהדמויות מנסחות אמירות מעניינות, או שהסרט מצליח במהלך העלילתי והסגנוני שלו להפתיע.
שאלת הטרנספורמציה של האדם והתמזגותו עם המחשב הופכת לשאלה המנוסחת דרך מערכת היחסים בין וויל ואוולין, והספק שעולה לגבי אנושיותו ומניעיו. זו פרספקטיבה מצומצמת מבחינה רעיונית, אך ניתן לעשות בה הרבה יותר ממה שמוצג בסרט. לראיה, השנה כבר ראינו ב"היא" של ספייק ג'ונז טיפול במערכת יחסים ממין זה, שבהשוואה אליו ניכרת מוגבלותו הסרט הנוכחי.
