מאכזבה גדולה לסיפור הצלחה: המהפך של מכבי ת"א
מאחד הסגלים היותר אפורים בהיסטוריה של המועדון הצהוב ועד לפיינל פור במילאנו. מבט על העונה המפתיעה של דייויד בלאט ושחקניו שהצליחו לעשות את הבלתי אפשרי ולהגיע מרחק נגיעה מגביע אירופה נוסף. ומה הקשר בין הקבוצה הנוכחית לזו האגדית של 2003/4?
הלילה הגדול של מכבי ת"א:
- ניצחה את מילאנו ועלתה לפיינל פור
- דייויד בלאט בעננים
- ממגבלות ליתרונות/ טור
- אגדה של אחרי פסח/ טור
- לה דולצ'ה ויטה/ טור
היה זה ב-25 בנובמבר 2013. מכבי תל אביב פתחה את העונה בצורה נוראית ואחרי 15 משחקים מאזנה עמד על 9 ניצחונות ולא פחות מ-6 הפסדים (4 בליגה כולל תבוסה מחפירה בדרבי להפועל ת"א ו-2 ביורוליג).
היום כשמסתכלים על זה, הסיטואציה הזאת לא נראית מוזרה, אבל באותם ימים פניני היה סוג של פרסונה נון גראטה בקבוצה, אחד שמסיים חוזה ורוב הסיכויים שיאלץ לחפש מועדון אחר בקיץ.
גודס לא חשב פעמיים, עדכן את בלאט ושינה את כל העונה של מכבי. פניני הביא למפנה במשחק, קלע 22 נקודות ב-28 דקות והחייה את העונה עבורו ועבור המועדון. היה עוד הפסד לירושלים שבוע לאחר מכן אבל מאז נרשמו לא פחות מ-17 ניצחונות רצופים (עד להפסד מול ריאל מדריד) שנתנו תקווה למועדון שאפשר לעשות משהו בעונה הזאת.
האבולוציה של בלאט
מכבי ת"א הוא אחד מהמועדונים הגדולים באירופה, את זה כולם יודעים, אלא שהמומחים ביבשת הישנה כלל לא ספרו את הצהובים העונה. ב"דירוגי הכוח" באתרי האינטרנט השונים באירופה הצהובים כלל לא מופיעים ברשימת 10 הקבוצות הטובות ביבשת, גם עכשיו דרך אגב, למרות ההעפלה לפיינל פור.
בנוסף לפניני שכבר הוזכר פה קודם, היו עוד שני שחקנים שכלל לא נספרו על ידי המאמן בתחילת העונה, אך במאני טיים היו אלה שעזרו לו ולמכבי להגיע לארבע הגדולות באירופה.
הנתון המדהים יותר הוא שהאמריקני לא פתח באף משחק יורוליג בחמישייה מאז ה-21 בנובמבר (22 משחקים) ואז למעשה החלה התקופה הטובה של מכבי. גם רייס בדומה לפניני העלה את מספריו מ-6.7 נקודות ו-2.9 אסיסטים בשלב הראשון ל-9.9 נקודות ו-3.2 אסיסטים בטופ 16 ועד ל-10.5 נקודות ו-4.3 אסיסטים בסדרת ההצלבה מול מילאנו.
היה מדהים לראות נגד מילאנו איך בלאט שסולד ממשחק אינדיבידואלי בו מצטיין רייס נתן לו את המושכות ברגעי ההכרעה וקיבל ממנו תרומה אדירה כולל 17 נקודות (9/9 מהקו) ב"נס מילאנו" במשחק הראשון.
השחקן השני הוא אלכס טיוס. התלות של הצהובים במתאזרח שלהם, שביום טוב כשהוא על קצות האצבעות מגרד 2.03 מ' מעמדת הסנטר, הפתיעה רבים. טיוס כבר היה בדרכו החוצה ממכבי ת"א לקראת סוף השנה האזרחית.
קשה היה להאשים את בלאט באותו הזמן, כי הקו הקדמי של מכבי היה עמוס מאוד בקפטן שון ג'יימס, סופוקליס שחורציאניטיס שחייב
הפציעה של ג'יימס בגב שגרמה לו לסיים את העונה כבר בחודש ינואר סללה את דרכו של טיוס לרוטציה של בלאט, ומכאן הכול כבר היה ורוד עבורו.
טיוס היה השחקן הכי חשוב של מכבי מול מילאנו. הגבוהים של מילאנו לא מספיק טובים לרמות הגבוהות באירופה. קמצוץ ממה שיש בראש של סמרדו סמואלס או אין יכולנו לראות בעונה החולפת כשהוא שיחק בהפועל ירושלים.
גם בסדרה מול מכבי סמואלס היה מפוזר ולא מרוכז ויחד עם גאני לאוול הלא מנוסה, סי.ג'יי וואלס שניתן להבין מדוע ברצלונה ויתרה על שירותיו וניקולו מלי שאחרי העבירה הקשה שלו על טייריס רייס במשחק הראשון נעלם, טיוס פשוט הראה עליונות ושליטה מוחלטת מתחת לסלים.
כמה נקודות משיקות לעונת 2003/4 החלומית
אז נכון מדובר בשני סגלים שונים לחלוטין. זה של 2003/4 נבנה במיוחד עבור הפיינל פור שנערך באותה עונה בהיכל נוקיה וכלל אגדות כדורסל כמו שאראס, וויצ'יץ', פארקר, יחד עם שילוב של ישראלים איכותיים דוגמת שארפ, בלו, שלף ובורשטיין.
אבל בכל זאת יש כמה דברים מאוד דומים בין שתי הקבוצות. האחד הוא הדרך. מכבי פתחה את אותה עונה בצורה לא טובה עם הפסד מביך לעירוני נהריה בליגה, תבוסה בחוץ בדרבי להפועל ת"א ושלושה הפסדים בשלב הראשון ביורוליג.
צפו בנאום הניצחון של דייויד בלאט
לאחר מכן הגיעה סדרה של משחקים מצוינים בטופ 16 ובליגה כולל זכייה בגביע המדינה. ולסיום כמובן נס ז'לגיריס עם החטאה מסתורית מהעונשין
של גיידריוס גוסטאס, שחקן של 90 אחוז מהקו בקריירה, והסל המדהים של שארפ שקבע כי הצהובים יתמודדו בפיינל פור ומאוחר יותר יזכו בגביע הנכסף.
די שנזכיר את נס מילאנו ממשחק מספר 1 מול מילאנו, בו חזרה מכבי מפיגור של 12 נקודות בשתי הדקות האחרונות וגם כאן ניצלה מהחטאת עונשין של שחקן היריבה. במקרה הזה האקס קית' לנגפורד, שאם היה קולע היה קובע ניצחון למילאנו שיכול היה לשנות את כל הסדרה.
לפנייה לכתב/ת 
