ההכנסה מארנונה בת"א - 6,445 שקלים לנפש
לפי הלמ"ס, ההכנסה הממוצעת של רשות מקומית מארנונה ב-2012 עמדה על 2,560 שקלים לנפש - עלייה של 2.5% לעומת אשתקד. הפערים בין הכנסות הרשויות נובעים מהבדלים כלכליים בין האוכלוסיות, אך גם מהבדל בתדמית - ערים שנהנות מתיירות רבה כמו ת"א, אילת וירושלים תמיד יגבו יותר ארנונה
ההכנסה הממוצעת של רשות מקומית ממס הארנונה עמדה בשנת 2012 על רמה של 2,560 שקלים לנפש - עלייה ריאלית של 2.5% לעומת 2011. כך עולה מנתונים שפרסמה היום (א') הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס). על פי נתוני הלמ"ס, קיים פער עצום בין ההכנסה הממוצעת לנפש ברשויות חזקות כלכלית לבין ההכנסה ברשויות חלשות יותר.
כותרות אחרונות בערוץ הנדל"ן של ynet:
- "אם נתחתן לא נוכל לקנות דירה ב-0% מע"מ"
- לפיד: בעלי דירות יכולים לספוג ירידת מחירים
- שר השיכון: היזמים מאמינים בקריית גת
- "צעירים יעדיפו דירה חדשה על פני תמ"א 38"
הפערים בין ההכנסות של הרשויות השונות בארנונה נובעים מההבדלים הכלכליים בין האוכלוסיות בכל רשות ומיעילות הגבייה של כל רשות. אך הם נובעים גם מפערים בלתי ניתנים לגישור, כמו רמות ההכנסה השונות ממשרדי ממשלה, בסיסי צבא ופעילות עסקית.
ערים שנהנות מתיירות רבה כמו ירושלים, תל-אביב ואילת, לעולם יגבו יותר ארנונה מערים שתיירים לא מבקרים בהן. רשויות מקומיות שמהוות אכסניה לבסיסי צבא ומשרדי ממשלה, שמשלמים ארנונה גבוהה באופן עקבי, תמיד ייהנו מהכנסות גבוהות יותר מאלו של רשויות מקומיות ללא מוסדות כאלה. לשם כך מעבירה הממשלה לרשויות תקציב משלים דרך "מענקי האיזון", שנועדו לגשר על הפער הטבעי בין ההכנסות, ולהבטיח שכל אזרח יקבל רמה מינימלית של שירות סביר - ללא קשר לחלק הארץ שבו הוא חי.
היקף ההשתתפות הממשלתית נמצא במגמת עלייה בשנים האחרונות, לאחר שנים רבות של שחיקה. ב-2012 גדל היקף ההשתתפות הממשלתית בתקציבי הרשויות המקומיות ב-9.5%, בהמשך לגידול של 3.3% ב-2011 ו-4.1% ב-2010. עם זאת, הפערים בין רמות השירותים שמעניקה כל רשות מקומיות בארץ לתושביה, עדיין גבוהים ומושפעים ישירות מרמת ההכנסה מארנונה.
בתל-אביב עמדה ההוצאה הממוצעת לנפש מתקציב העירייה על רמה של 9,565 שקלים ב-2012, לעומת 5,023 שקלים לנפש בלבד בירושלים. בחיפה עמדה ההוצאה לנפש על רמה של 8,330 שקלים, לעומת 5,596 שקלים בלבד באשדוד.
יותר ארנונה לרשויות - יותר עסקים בעיר
אם כן, נראה כי להיקף ההכנסה מארנונה ישנה השפעה גדולה על יכולתה של רשות מקומית לספק שירותים איכותיים לתושביה, וכי התערבות המדינה אינה מבטלת השפעה זו. השפעה זו מביאה לכך שבשנים האחרונות נוקטים ראשי רשויות באמצעים שונים על מנת להגדיל את הכנסות הרשות שבאחריותם מארנונה.
אחת הדרכים המקובלות לעשות זאת היא להגדיל את מספר העסקים בעיר. עסקים משלמים ארנונה במלואה, ולרוב שיעור הארנונה שמאשרת הממשלה לגבות מעסקים גבוה יותר משיעור הארנונה שמאשרת הממשלה לגבות מתושבים. כמו כן, הגדלת מספר העסקים בעיר אינה מגדילה את מספר התושבים - וכך מאפשרת לרשות המקומית להגדיל את ההכנסה מארנונה לנפש.
עם זאת, נתוני הלמ"ס מראים כי אין התאמה בין היקף הגבייה מעסקים ברשות מסוימת, לבין רמת החיים בתחומה. על פי הנתונים שפורסמו היום, שיעור הארנונה מעסקים מתוך כלל ההכנסות של הרשות יכול להיות גבוה בישוב ממעמד חברתי-כלכלי נמוך, כפי שהוא יכול להיות נמוך בישוב ממעמד חברתי-כלכלי גבוה.
כך, למשל, שיעור ההכנסות מארנונה שאינה למגורים בזרזיר, ששייכת לאשכול החברתי-כלכלי הנמוך ביותר, עמד ב-2012 על רמה של 21%. בישוב להבים, לעומת זאת, ששייך לאשכול החברתי-כלכלי הגבוה ביותר, עמד שיעור הגבייה מארנונה שאינה למגורים על 8.7% בלבד מסך ההכנסות מארנונה. בטבריה, השייכת לאשכול החברתי-כלכלי 3-4, היוו ההכנסות מארנונה שאינה למגורים 58.5% מהכנסות העירייה; בעוד שברמת השרון, השייכת לאשכול החברתי-כלכלי 1-2, היוו הכנסות אלו 48.2% בלבד מכלל ההכנסות.
באופן כללי, נמצא כי גובה ההכנסה לנפש מארנונה מושפע יותר מיעילות הגבייה של ארנונה למגורים ומרמת ההכנסה של האוכלוסייה ברשות מאשר מהיקף ההכנסות מעסקים. כלומר, רשות מקומית שנהנית מאוכלוסייה חזקה כלכלית וממנגנוני גבייה יעילים, תגבה יותר ארנונה ותעניק שירותים טובים יותר מרשות מקומית, המסתמכת בעיקר על הכנסות מארנונה שמשלמים בתי עסק ומשרדי הממשלה.
לפנייה לכתב/ת 
