שתי אמהות, אב אחד: הקרב על הסדרי ראייה

בנות זוג הביאו לעולם תאומים בעזרת גבר וחתמו על הסכם הורות. אחרי שנפרדו, הרחיקו היולדת והאב את בת הזוג מהילדים. מה קבע בית המשפט?

עו"ד איתן ליפסקרפורסם: 30.04.14 , 19:25

בנות זוג הביאו לעולם זוג תאומים במשותף עם גבר. לאחר שהשתיים נפרדו עשו היולדת והאב יד אחת נגד בת הזוג, וניסו למנוע ממנה להיפגש עם הילדים. היא פנתה לבית המשפט שהציב את שטובת הילדים בראש מעייניו, וקבע הסדרי ראיה לבת הזוג אף שאינה האם הביולוגית.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

התאומים נולדו ביוני 2011 ובתחילה חתמו רק היולדת והאב על הסכם הורות שקיבל תוקף של פסק דין. בנובמבר אותה שנה חתמו בנות הזוג והאב על הסכם הורות משותפת, ובו הוצהר כי שלושתם נחשבים הורי הילדים.

אבל סכסוך שפרץ בין בנות הזוג קטע בבת אחת את האידיליה, ובת הזוג שאינה האם הביולוגית עזבה את הדירה המשותפת. לטענתה, בשלב מסוים עשו בת זוגה לשעבר והאב כל שביכולתם כדי למנוע ממנה להיפגש עם התאומים, ולכן הגישה באמצעות עו"ד שמעון פרץ תביעת הסדרי ראיה לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן.

הנתבעים טענו באמצעות עו"ד איריס שיינפלד כי הן לפי ההסכם שחתמו שניהם ואושר כפסק דין, והן לפי החוק, רק הם נחשבים הורי הילדים ולאפוטרופוסים הטבעיים שלהם, ולתובעת אין מעמד משפטי כלפיהם. הם הוסיפו כי הם אלו שנשאו בנטל הטיפול העיקרי בילדים, כשתפקידה של התובעת, שבחרה לעזוב את הבית, היה שולי ביותר.

לטענתם, מעולם לא התקיימו עם התובעת הסדרי ראיה מסודרים, אלא מפגשים קצרים וארעיים שבהמלצת גורמים טיפוליים צומצמו בהדרגה עד לניתוק מוחלט, ומאז אף חל שיפור במצבם הרגשי של הילדים. בית המשפט הפנה את הצדדים כמה פעמים ליחידת הסיוע לשם קבלת המלצות, אך הנתבעים סירבו בכל תוקף לקיים פגישה משותפת עם התובעת.

הורות שווה לכל השלושה

השופט יהורם שקד קבע שמעיון בהסכם ההורות המשותפת ניתן להיווכח באופן ברור וחד משמעי כי כל הצדדים ראו בהורות של שלושתם הורות שווה. אמנם ההסכם לא אושר על ידי בית משפט, אך לא ניתן להתעלם מהמשמעות ההצהרתית שבו. השופט דחה את טענת הנתבעים שלפיה גורמים טיפוליים ייעצו להם להפסיק את הקשר בין התובעת לילדים, וציין כי היא חסרת בסיס ולא נתמכה בראיות כלשהן.

לדברי השופט, המציאות מקדימה את הדין בתחום הזה, והתאמת הדין למצבים חדשים היא אתגר למחוקק ולבית המשפט. בכל מקרה, בתביעות בעניינם של קטינים, יש להכריע בראש ובראשונה לפי עיקרון טובת הילד. השופט התרשם מהתובעת כאמא אוהבת ודואגת, אשר חיה את כאבה ואת כאבם של הילדים גם יחד, נוכח התחושה שהנתבעים פועלים בכוחות משותפים לסילוקה מחייהם.

משכך קבע השופט שיש לאפשר לתובעת להיפגש עם ילדיה פעמיים בשבוע ובסופי שבוע לסירוגין. לא נפסקו הוצאות.

יציקת תוכן למושג "טובת הילד" צריכה להיעשות גם מנקודת מבטו של הילד עצמו, ועל כן, כאשר מציאות החיים הייתה קשר משמעותי בין התובעת לילדיה, הרי שבשלב זה טובתם מחייבת שמירת הקשר. מדובר בגישה נכונה, בוודאי כאשר עסקינן בסעד זמני ובמניעת שינוי שלילי בחיי הילדים, אך יהיה צורך לאזנה בהמשך באמצעות בדיקה מקיפה של טובת הקטינים.