דברו יפה: איך לריב בלי להעליב? סוד הזוגיות
בשעת כעס, מריבה או סתם חוסר תשומת לב אתם עלולים לפלוט מילים קשות ופוגעניות כלפי בן הזוג או הילדים - ולא תמיד יש דרך חזרה מהעלבון שהוטח. איך מרפאים את הפצעים ומחזירים את הכבוד ליחסים? כתבה חמישית בסדרה שמעניקה לכם כלים לשיפור חייכם
אל תכאיב לה. אל תעליבי אותו. אל תשפילו אותם. אל תלעגו. אל תבזו. אל תצרבו צלקות רגשיות בלבם. בין שבכוונה או מתוך כעס רגעי - זה מרחיק אתכם זה מזה ואת הילדים מכם. זה עלול להרוס את היחסים ולהוביל לפרידה או לנטישה, כי מלים הורגות את האהבה.
הטורים הקודמים של אבישי מתיה:
- מה הגורם האמיתי שמונע מכם להצליח בחיים?
- מהם שני הדברים שמעכבים התקדמות בחיים?
- לוותר = להשתחרר. כך תפסיקו לריב עם כולם
- כלים להצלחה: איך תגשימו את מה שחשוב לכם
זה קורה בכל משפחה. היא אומרת לו "אידיוט", הוא קורא לה "שמנה". הוא צועק על בנו "אפס" והיא עולבת בבתה "מטומטמת". נשמעות מילים כמו "טמבל", "פרה", "זבל" ו"פתטי" או משפטים כמו "לא יצא ממך כלום".
כמה אנשים אתם מכירים שאמרו להם בבית הספר את ארבע המילים הנוראיות הללו, "לא יצא ממך כלום", והן הטילו צל ענק על חייהם? אז תארו לעצמכם שלא המורה אמר לו את זה אלא אבא שלו. חשבו כמה זה עלול להיות משמעותי.
"פחדתי ממה שאבא יגיד"
אבא שלי, מתוך זעם או בוז, היה מכנה אותי "קלבסה", "ראש כרוב". הוא התכוון לומר שאני טיפש, לא יוצלח. זה היה מקפיא אותי. הייתי מתכווץ כולי פנימה, לתוך תוכי. לאט לאט, עם השנים, התרחקתי ממנו, כי הוא היה עבורי מקום לא בטוח. פחדתי ממה שיגיד והעדפתי לא להיות בסביבה כדי לא להיפגע.
אני בן 50 ועדיין זוכר את המילה הזאת, ותכף יעלו דמעות בעיניי. אז תארו לעצמכם מה זה יעשה לאהוב לבכם או לאישה שאתכם, ובוודאי לילדים שאתם מגדלים באהבה. חוץ מבאותו רגע שבו אינכם רואים דבר, לא מסוגלים לשלוט על פיכם ופולטים מילים קשות ופוגעניות שעליהן עוד תצטערו. מאוד.
ועכשיו אתם מתנצלים, מנסים להחזיר את בן הזוג אליכם, לפצות על מה שהטחתם בו. אבל אם עברתם את הגבול, חציתם קו אדום, הלכתם עלבון אחד יותר מדי - זה עלול להיות מאוחר ואין כבר דרך חזרה.
אני רק מבקש שתחשבו על זה, שתשימו לב, שתנסו לשלוט בזה. שלא תתפתו לקפוץ אל התהום, כי המודעות למה שאנו עושים היא התשתית לכל שינויי שאנו רוצים לחולל בחיינו. מריבות וחילוקי דעות הן חלק מהחיים, זה טבעי וקורה בכל משפחה או זוגיות, אבל גם מריבה אפשר וצריך לנהל, כדי שלא תידרדר למקומות שמהם קשה מאוד לשוב.
אז אחרי שעשיתם את הצעד הראשון ושמתם לב, אתם מוזמנים לעלות מדרגה נוספת ולהחליט ביניכם לבין עצמכם, בשיתוף בני הזוג או הילדים, בשיחה כנה ופתוחה, למחוק מהמילון הביתי ביטויים שהדעת אינה סובלת.
האם זה יעזור לטווח הארוך או הקצר? אין לדעת. אבל זה לפחות יקטין את הלהבות וילמד אתכם לעצור.
להתחייב שלא להכאיב
ייתכן שהנזק כבר נעשה והמרחק ביניכם נראה גדול. אז איך נחזיר את האהבה? איך נרפא את הפצעים? ראשית, נבחין. ניצור בהירות לעצמנו. משהו מפריע לנו, אבל מה הן העובדות היבשות? מהי המציאות לעומת הסיפור הפנימי, השיחות בראשנו, ה"סרטים" שיש לנו בנושא?
שנית, נדבר על זה, אבל בצורה אחרת. כל אחד, מבוגר או ילד, ידבר על עצמו ויסביר בכנות מה מפריע לו, במקום להטיח בצד השני "את כזאת", "אתה אשם", "זה בגללך". השלב השני בתהליך מכניס חשיפה, אומץ ובהירות, שמחליפים הסתרה, בריחה, הדחקה, התרחקות והרס היחסים.
בשלב השלישי, אני מציע לנסח "הסכם כאב" ולחתום עליו - להסכים ולהתחייב שלא להכאיב. הסכם הכאב נועד לרפא את הכאבים שיש לכם או את אלה שיצרתם. אז אתם פשוט כותבים אותם על הנייר: מה מכאיב לי? מה מפריע לי? מה מעליב אותי?
ועכשיו אתם מתחייבים: אני לא מכאיב לך. אני לא נוקם בך. אני מכבד אותך. אני קשוב אלייך. בדרך זו אתם מבהירים במה מדובר, לוקחים אחריות על עצמכם, בוחרים ב"יש" ולא ב"אין" ויכולים לחזור ולבנות מחדש קרבה, אינטימיות ואהבה. וזה הרי כל מה שאנו מייחלים לו.
הכותב הוא מאמן למנהיגות
ולתקשורת
לפנייה לכתב/ת 
