יצאנו מהמרכז: "חלום הדירה נמצא בהישג יד"
אסתי ואדר עברו מראשל"צ לנחל עוז כי שם "החלום לבית הופך למציאות"; שי ובת שבע עזבו את המרכז לטובת עכו כי חיפשו "מקום משמעותי לחיות בו"; ומשה ומיכל גרים בקריית שמונה כסטודנטים, אך מתכוונים להישאר. שוחחנו עם ישראלים שנטשו את אזורי הביקוש לטובת מחירים נוחים ומרחק מהפקקים
עיר ללא הפסקה? פיצוציות שפתוחות עד אור הבוקר? פאבים במרחק הליכה? אולי תתפלאו לשמוע, אבל לא את כולם זה מעניין. למעשה, משפחות צעירות שהחליטו לעקור ממרכז הארץ ולבנות את ביתן ביישובי הפריפריה, עשו זאת לא רק בגלל יוקר המחייה. מושגים כמו חיבור למקום, חיי קהילה, איכות חיים ואפילו משמעות לחיים - הם רק חלק מהמושגים שבהם משתמשים כאלה שעברו לנגב ולגליל.
- מת"א למצפה רמון: "מצאנו אוויר לנשימה"
- מייאוש להתיישבות: המשפחות שמאחורי חירן
- אוניברסיטה והטבות דיור: כדאי לעבור לגליל?
משפחת מורג, קיבוץ נחל עוז: "החינוך כאן מצוין"
אסתי ואדר מורג (33) ובנם הפעוט אורן (2.5) עזבו לפני כמה חודשים את דירתם בראשון לציון, לטובת מגורים בקיבוץ נחל עוז שבדרום הארץ. אסתי משמשת כמ"מ רכזת המחלקה ללוגיסטיקה במכללת ספיר שבשדרות; ואדר משמש כתוכניתן בחברת היי-טק בראשון לציון. השניים מתגוררים בדירה שכורה בקיבוץ באופן זמני, ומשלמים כ-2,200 שקל בחודש. זאת כחלק מפרויקט "בתי האגודה" של המשרד לפיתוח הנגב והגליל.
במסגרת הפרויקט, שפורסם לראשונה ב-ynet, משפחות שמתעניינות ברכישת דירה בפריפריה, יכולות לגור בדירה באחד מיישובי הנגב והגליל באופן זמני - ואז להחליט אם לעבור לגור שם כדרך קבע. אם המשפחה אכן מחליטה להישאר ביישוב, המשרד אמור להשיב לה בחזרה את הסכום ששילמה בשכירות, כך שתוכל להשתמש בסכום זה כהון ראשוני לרכישת הדירה.
"אם תוך 4 שנים נרכוש בית, המשרד לפיתוח הנגב והגליל יקזז לנו 2,000 שקל בחזרה מכל חודש ששילמנו כשכר דירה לטובת ההון הראשוני", מסבירה אסתי, אולם לדבריה היא מתכוונת לרכוש בית חדש בקיבוץ כבר בחודשים הקרובים. מחירי הבתים החדשים בקיבוץ נחל עוז, אגב, עומדים כיום על כ-690 אלף שקל בממוצע.
"לא נתאפק 4 שנים ואפילו לא שנתיים", מודה אסתי, "פתאום החלום להיות הבעלים של בית הופך למציאות. כל ההוצאות נמוכות יותר והאפשרות להגיע לבית משלנו נמצאת ממש בהישג יד". על השאלה מדוע בחרה המשפחה דווקא בקיבוץ נחל עוז, משיבה אסתי כי "באנו בשביל החינוך המצוין כאן. היום, לדוגמא, שמנו את הילד בגן עם גננת ועוד 3 סייעות - על 15 ילדים. אין דברים כאלה במרכז. האוכלוסייה כאן היא בדיוק בסטטוס שלנו - וזה מרגיש לנו כמו בית".
יצוין כי קיבוץ נחל עוז ממוקם באזור "עוטף שדרות" וידע לא מעט אזעקות "צבע אדום" בעקבות שיגור רקטות מרצועת עזה. במרחק 10 דקות נסיעה מהקיבוץ ניתן להגיע לעיר שדרות, שם הוקמה תחנת רכבת חדשה שהקלה משמעותית על האפשרות להגיע לערי המרכז.
משפחת משה, עכו: "כשהגענו כל דירה הייתה למכירה"
שי (29) ובת שבע (28) משה עברו להתגורר בעכו לפני 7 שנים, לאחר שחיפשו "מקום משמעותי להתחיל בו את החיים שלנו", כך הם מספרים ל-ynet. שי, מהנדס בחברת אינטל, ובת שבע, העובדת בעמותה לקידום יזמות לבני נוער, מגדלים את בנותיהם מולדת (2.5) וגליל (6 חודשים) בגרעין תורני הכולל 120 משפחות חובשי כיפות סרוגות.
"לפני 7 שנים הגענו לעכו 'לעשות שבת' אצל אחת המשפחות שבגרעין התורני, שהוקם כמה שנים לפני כן והיה עוד בחיתוליו", מספרת בת שבע. "עמדנו להתחתן ועכו נחשבה אז למקום שאין מה לחפש בו, ואולי היום חלק עדיין חושבים כך. עכו באמת נחשבה למאוד חלשה וכל דירה ברחבי העיר הייתה למכירה. הייתה תחושה שכל מי שיכול - פשוט עוזב".
"בחרנו להשתייך לגרעין התורני בגלל העשייה החברתית שלו", מסבירה בת שבע את המעבר ממרכז הארץ (שי מיהוד ובת שבע מאלקנה). לדבריה, "זאת לא קומונה - כולנו אנשים עובדים שעושים הכל כרגיל. יש כאלה שמעניקים מזמנם לגרעין בכל יום ויש מי שמגיע לאירועי הגרעין פעם בחודש. הגרעין היה מזוהה בעבר בעיקר עם יישובי גוש קטיף, אך התחושה בקרב ציבור חובשי הכיפות הסרוגות הייתה שאפשר לקיים את סגנון החיים הזה גם במקומות נוספים - וכך הגענו לכאן".
כיום מתגוררים בני הזוג בדירת 3 חדרים שכורה ומשלמים כ-2,000 שקל מדי חודש. מחיר ממוצע לדירת 3 חדרים בעיר עומד על כ-1,800 שקל, ומטפס עד ל-3,000 שקל לדירות מרווחות יותר בשיכונים המרוחקים ממרכז העיר. "כשעברנו לכאן, דירות 3 חדרים עלו 100 אלף שקל. היינו טיפשים שלא קנינו אז", אומרת מאוכזבת בת שבע. כיום המחירים קפצו פי 3, אולם ביחס למדד השכירות במרכז הארץ - משפחה משה משלמת שכר דירה זול באופן יחסי.
משה ומיכל, קריית שמונה: "נהנים להיות רחוקים מהפקקים"
משה אסטרותי (27) מנס ציונה ומיכל גרובר (23) מהוד השרון הם זוג סטודנטים במכללת תל חי, המתגוררים יחד בדירה שכורה בכפר סטודנטים שמפעילה עמותת "איילים" בקריית שמונה. מדובר בעמותה שמטרתה לחזק את ההתיישבות והמעורבות החברתית של צעירים בנגב ובגליל, ובני הזוג שנהנים מחסותה לא מתכוונים לוותר על מגורים באזור גם כשיסיימו את לימודיהם.
אסטרותי, סטודנט שנה שנייה לתואר ראשון במדעי הסביבה, וגרובר, סטודנטית שנה שנייה לתואר ראשון בביו-טכנולוגיה, מתגוררים בדירת 3 חדרים ששכרה העמותה מחברת עמידר, ומשלמים מדי חודש כ-500 שקל בלבד כל אחד.
בקרוב יעברו השניים להתגורר בדירה דומה במלון "סוזן" לשעבר בעיר, שעובר בימים אלה שיפוץ והסבה למגורים במסגרת פרויקט של המשרד לפיתוח הנגב והגליל, שמטרתו גיבוש גרעין התיישבות בפריפריה. שם ישלמו כ-700 שקל בחודש כל אחד לתקופה של שנתיים.
בתום תקופה זו אמור, לפי תוכנית המשרד, להתגבש גרעין התיישבות של כמה דיירים אשר יעברו להתגורר באחד היישובים בצפון או באחת השכונות בקריית שמונה, ויפנו את מקומם לזוגות צעירים ויחידים חדשים, שמעוניינים לבנות את ביתם באזור הגליל.
"אני מקשיב לרדיו מדי בוקר ונהנה לשמוע שהפקקים רחוקים ממני", מסביר אסטרותי מדוע הוא מעדיף לחיות בצפון הארץ, "אבל זה לא רק הפקקים - אני פשוט לא מתחבר לצפיפות שבמרכז. אני מעדיף את האווירה השקטה כאן ואת סגנון החיים. אני רואה את העתיד שלנו כאן - בקריית שמונה או בסביבה הקרובה. למעשה, תמיד ידענו שנעזוב את המרכז לטובת מגורים בנגב או בגליל".
לפנייה לכתב/ת 
