בשל 7 זיהומים - ג'ניפר סנוקל הוציאה השתלים
ג'ניפר סנוקל סבלה מזיהומים חוזרים בשתלי הסיליקון שלה, ובמשך שנים עברה אשפוזים וצרכה כמויות גדולות של אנטיביוטיקה. בגיל 39 היא החליטה להפסיק את העבדות לדימוי הברבי, ונפטרה מהשתלים. "גמרתי לסכן את השדיים שלי", היא אומרת ב"זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות"
ג'ניפר סנוקל פחדה. פחדה כל כך, שהיא ויתרה על מה שהיה חלק מהדימוי הנשי שלה במשך שנים רבות: שדי הסיליקון הבולטים. זה לא קרה אחרי תקופת הרהורים, גם לא עקב חשיבה על שינוי תדמית. זה קרה בנסיבות מצערות. בשבוע שעבר היא לקתה בזיהום חמור באחד השתלים, אושפזה בבית חולים והובהלה לחדר ניתוח.
"חודש לפני זה עשיתי ממוגרפיה רוטינית," היא משחזרת בשפתה הציורית המתובלת באנגלית (שאותה התאמנו מעט לנוחותו של הקורא הישראלי). "הרופא התקשר אליי ואמר שרואים שם משהו לא ברור ולכן הוא ממליץ לי לעבור גם בדיקת אולטרסאונד של השדיים. בשלב הזה כבר נבהלתי מאוד כי לא מעט נשים מהמשפחה שלי חלו בסרטן, וחלקן, כולל אמא שלי, גם נפטרו מסרטן שד או מסרטן שחלות. הייתי בטוחה שגם אני נכנסתי לרשימה המשפחתית הזאת."
עוד על שתלי סיליקון:
- הלהיט החדש? שתלי סיליקון קלים במיוחד
- שתלי הסיליקון הדולפים: 4 שנות מאסר ליצרן
- מתחרטות: יותר נשים מוציאות את הסיליקון מהחזה
אבל גם תוצאות האולטרסאונד לא הבהירו את התמונה. סנוקל נשלחה להדמיית ,MRI ששפכה אור על הממצא. "יש לך גושים בשד," בישרו לה הרופאים, "אבל זה לא סרטן."
זה היה הרגע שבו הברבי הבלונדית שפרצה לתודעה הישראלית 2013-ב בעונה השנייה של הריאליטי "מעושרות" בערוץ ,10 שריתקה את כולם במראה יוצא הדופן שלה ובעברית המשובשת שבפיה, שהפכה לקאלט עם המשפט "אני תמותי" - החליטה על שינוי. "יצאתי מהרופא ואמרתי לעצמי: 'ג'ניפר, כל זה בא להגיד לך משהו, לתת לך פרופורציות נכונות לחיים, שתדעי מה באמת חשוב ופנימי ומה שטותי, חסר ערך וחיצוני'.
"ולכן, הפעם, כשאחד השתלים הזדהם, ישר ידעתי באינטואיציה מה אני צריכה לעשות: ליישם מהר את הלקח שהחרדה מהסרטן לימדה אותי, ופשוט לוותר על הסיליקון. זהו, נגמר, גמרתי לשחק עם השדיים שלי ולסכן אותם. יש לי דברים חשובים יותר. ילדים לגדל, איש לאהוב, קריירה טובה, אז למה לעזאזל אני אני צריכה את הצרה הזו?
"בלי לחשוב אפילו שנייה אמרתי לרופא 'החוצה, לא רוצה יותר שתלים. לעולם'. אני רוצה להיות שטוחה כמו קיר. זוהי ג'ניפר החדשה."
הרופא שלח בדחיפות למיון
זה קרה לפני כשבועיים. "כל אותו שבוע לא הרגשתי טוב," היא מתארת. "הייתי חלשה ובלי כוחות, אבל החלטתי לחכות עם פנייה לרופא ולראות אם זה יתפתח למחלה או יעבור לבד."
אבל ביום שישי באותו שבוע היא כבר לא יכלה להתעלם ממה שראתה והרגישה: "התחילו לכאוב לי השדיים, ואחד מהם היה אדום ונפוח יותר. הרגשתי גם שאני בוערת. מדדתי חום, שעמד על 38 מעלות, אבל החלטתי לא להיכנע ולא לוותר על אימון הכושר היומי וככה, כמו שאני, התאמנתי."
שעתיים לאחר מכן חום גופה כבר עלה 39.5-ל מעלות. "רעדתי כולי," היא נזכרת. "התקשרתי לרופא והוא אמר לי להגיע דחוף לחדר מיון." בתום סדרת בדיקות רוטינית שעברה, ועוד לפני שהגיעו תוצאותיהן, היא הועברה לאשפוז במחלקה לכירורגיה פלסטית שבמרכז הרפואי איכילוב.
"הרופאים נתנו לי כמה אופציות. הראשונה: להוציא את השתלים, לנקות את הזיהום ומיד אחר כך, תחת אותה הרדמה, להחזיר אותם, פעולה שכרוכה באשפוז ארוך. השנייה: טיפול אנטיביוטי חזק לווריד מבלי להוציא את השתלים, שגם הוא יהיה ממושך ויאריך את האשפוז שלי בכמה שבועות. השלישית: להוציא את השתלים, לטפל בזיהום ולמעשה לוותר על הסיליקון. בלי לחשוב בכלל אמרתי לרופא: 'דוקטור, ישר לחדר ניתוח. אני רוצה להיות בריאה עם חזה קטן וטבעי ולא להיות חולה בגלל סיליקון בשדיים'.
שישה זיהומים קודמים
זאת לא הפעם הראשונה ששתלי הסיליקון מזהמים את סנוקל. "את יודעת כמה פעמים עברתי השתלות חוזרות בגלל זיהום? שש פעמים. שש פעמים עברתי הרדמות, הוצאת השתלים, ניקוי המקום והחדרת שתלים חדשים. הייתי צריכה כנראה את הפעם הזאת, השביעית, כדי לעצור ולהגיד לעצמי מספיק, עד כאן. אין לך סרטן אבל יש לך אחריות. אז תיקחי אותה, ג'ניפר."
הזיהום האחרון, לדבריה, היה טראומתי במיוחד. "זה קרה לפני ארבע שנים, הפעם כבר בארץ, אחרי שעשיתי חידוש שתלים. שלושה ימים אחר כך התחלתי להרגיש חולשה. החום עלה ואושפזתי בשיבא. הרופאים המליצו לי להוציא את השתלים, אבל נבהלתי מהרעיון והעדפתי טיפול אנטיביוטי ארוך. אני זוכרת ששכבתי שבועיים כמו זומבי ובקושי יכולתי לזוז. הגוף שלי היה מוצף באנטיביוטיקה, אבל שמרתי על השתלים כאילו החיים שלי תלויים בהם," היא מתארת.
אחרי אשפוז של כחודש היא שוחררה לביתה עם הוראה להמשך טיפול אנטיביוטי. "הזיהום עבר, אבל מדי פעם בארבע השנים האלה הוא חזר בקטנה, וישר קיבלתי טיפול שחסך ממני עוד אשפוז," היא מסבירה. אירועי הזיהום החוזרים, שעליהם שמעו הרופאים באיכילוב, היו כנראה הסיבה להמלצתם לוותר על השתלים. "הרופא אמר לי שככל הנראה הגוף שלי מגיב לא טוב לגוף זר בתוכו, ולכן לדעתו אני חייבת להיפטר מהם. ישר הלכתי על זה."
"היא התקבלה בבית החולים עם חום גבוה, אודם מקומי ניכר, מתח עורי ורגישות. אחרי שהובהרו לה האופציות הטיפוליות העומדות לרשותה, היא בחרה ברדיקלית - הוצאת שני השתלים," מתאר ד"ר אודי ארד, רופא בכיר במרכז המשולב לאסתטיקה שבמרכז הרופאי תל אביב ומי שניתח את סנוקל.
הניתוח נערך בשבת. "ביצענו חתך דרך הצלקות הניתוחיות הקודמות, שדרכן הוכנסו השתלים. הגענו לאזור הקופסית, שבתוכה נמצא השתל, פתחנו אותה, שלפנו שתל מכל שד וראינו את ממדי הזיהום. ביצענו שטיפה מרובה, דו-צדית, בתמיסת סיילין ובאנטיביוטיקה, ורק אחרי ניקוי האזור החדרנו נקזים ותפרנו. לשם מניעה ומחשש להתפשטות הזיהום טיפלנו בשד הבריא בדיוק כמו בשד שהזדהם," מספר ד"ר ארד.
בגמר הניתוח הועברה סנוקל להמשך טיפול במחלקה ולאשפוז של שבוע. על הסיבות שיכלו לגרום לזיהום בשתלי השדיים מרחיב ד"ר ארד: "זה אולי חיידק רדום שהתפרץ. שתל, צריך לזכור, הוא גוף זר, ולחיידקים יש יכולת להיקלט בגופים זרים גם זמן רב אחרי הכנסתם לגוף האדם. לכן, עקרונית יכול להיות שכבר בניתוח הראשון בסדרה שעברה התרחשה חדירת חיידקים לאזור השתל. אפשרות אחרת היא שזיהום שנוצר במיקום אחר בגוף נדד לשתל, שכיוון שהוא גוף זר יש סביבו פחות אספקת דם, דבר המקשה על המלחמה בזיהומים."
"מראה הבובה לא משרת אותי"
בשנים האחרונות, כשניתוחים להגדלות חזה בעיקר, אך גם להקטנות חזה, הפכו לטרנד גורף, גם הכירורגים הפלסטיים למדו את מורכבות הנושא. "ככל שהתמקצענו, ראינו שזיהומי שתל אמנם לא מאוד רווחים, אבל בכל זאת קורים. לכן, התחלנו לנקוט בסופר זהירות, לא פעם על גבול ההיסטריה.
"כך, למשל, לפני הכנסת השתל אנחנו מבצעים שטיפות מרובות עם תמיסות סטריליות ואנטיביוטיות של הכיס הניתוחי. רגע לפני הכנסת השתל הצוות מחליף כפפות. בשתל עצמו, לשם מניעת בדל של סיכון, נוגע רק רופא אחד," מספר ד"ר ארד. כללי זהירות אלה, לדבריו, מורידים משמעותית את הסיכון לחדירת חיידקים ולהתפתחות זיהום בשדיים.
ממיטת האשפוז שלה מנסה סנוקל לעצב מחדש את דמותה. "אני לא מה שאתם רואים," היא אומרת. "מה אתם בכלל יודעים עליי? על הרגשות שלי"?
אולי בגללך ובגלל הסיליקון שהתעקשת לדחוף לנו לעיניים, החמצנו אותך?
"יכול להיות," היא מאשרת.
סנוקל (39) גרושה פעמיים. היא אם לחמישה ילדים. שלושה מהם מהבעל הראשון, ויש לה תאומים מהבעל השני, ישראלי יורד שחי בלוס אנג'לס ומשם עלו יחד לארץ לפני כשבע שנים. "העלייה הייתה אחת הטראומות הכי גדולות שעברתי בחיים שלי," היא מתארת. "לא הבנתי את כללי המשחק ושנה שלמה הייתי בדיכאון. בקושי יצאתי מהבית".
זמן קצר לפני עלייתה נפטרה אמה, דבר שרק הוסיף לדיכאון. "ואם זה לא מספיק, אז גם הנישואים התפרקו ומצאתי את עצמי לבד, בלי תמיכה, עם חמישה ילדים לפרנס," היא מספרת.
אבל זאת הייתה הבעיה האחרונה של מי שעשתה כבר בגיל 23 את המיליון הראשון שלה. "בניתוח הזה גיליתי את עצמי מחדש. למדתי להבחין בין מה שטוב לי למה שטוב לחברה. אני כבר מספיק בוגרת להבין שמראה הבובה לא ממש משרת אותי. וכשאני נוגעת בשדיים הטבעיים שלי, הקטנים, באופן מוזר אני מרגישה הכי נשית בעולם."
מהמקום החדש הזה היא בטוחה מספיק להשיא עצות למין הנשי: "מניסיון, מי שחושבת ששתלי סיליקון גדולים בשדיים יעשו אותה מאושרת, משקרת לעצמה. אין שתל בעולם שיגרום לך לאהוב את עצמך. אם את שווה בעינייך זה בגלל מי שאת ולא בגלל איך שאת נראית, ואת זה למדתי על בשרי.
"עד שלא בא הפחד הממשי מסרטן הלכתי על החיצוני, על הדרישה החברתית, אבל אחרי שנבהלתי בענק עשיתי לי בראש רשימה: אני אמא לחמישה, מפרנסת בכבוד, אשת קריירה מצליחה, אז את כל זה לשים בצד בשביל פאקינג ציצי?"
לפנייה לכתב/ת 
