מותק, הילד הסתבך: על רישום פלילי לקטינים

כתם פלילי עלול להעיב על עתידם של נערים ונערות בצבא, בלימודים ובחיים המקצועיים. צרור עצות לסנגור שרוצה לעזור לנאשם ולהורים המודאגים

עו"ד ארז טוביפורסם: 20.05.14 , 23:59

בתחילת 2013 ייצגתי קטין שכתב האישום נגדו מנה תשעה אישומים על עבירות של שימוש בסם, אחזקה ואספקה. הנער, שהגיע ממשפחה נורמטיבית, היסס בתחילה לשתף פעולה, אולם הוריו התומכים הצליחו להעביר לו את החשש הגדול שלהם: שהסתבכותו בפלילים תפגע בעתידו - בצבא, בלימודים ובעתיד מקצועי. המבוכה והבלבול התחלפו עד מהרה בשיתוף פעולה בכל היבט אפשרי.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

בסופו של דבר, על אף הראיות בתיק, נמנע בית המשפט לנוער מהרשעתו וגם צה"ל נעתר למאמצי התשובה שלו והוא גויס ליחידה קרבית. הסיפור הזה, מייצג את המורכבות שבייצוג קטינים, ובעיקר כאלה שמעדו.

כתם פלילי אינו דוהה עם השנים. הוא נשאר לנצח. משוחררי צבא עם עבר פלילי לומדים זאת בדרך הקשה, כשנמנע מהם להנפיק ויזה לארצות שונות או רישיון נשק לצורך עבודות אבטחה.

ייצוג קטין במקרים כאלה מציב אתגרים מקצועיים, אישים ואתיים. כ-15 אלף הליכים מתנהלים מדי שנה נגד קטינים, רובם על עבירות אלימות, אלכוהול, סמים ומין. הטיפול בהם מעוגן ב"חוק הנוער: דרכי טיפול והשגחה" וב"חוק הנוער: שפיטה, ענישה ודרכי טיפול", כשקיימת העדפה ברורה לשיקום הקטינים על פני ענישתם.

לא רק סנגור

לאחר פגישת ההיכרות הראשונה עם הקטין והוריו, מומלץ לבדוק עמם את האפשרות של פגישה אישית בין הסנגור לקטין בלבד. כך ניתן להתגבר על מבוכה או שתיקה שלו בנוכחות הוריו ולאפשר לו מרחב שיחה בטוח. פגישה כזאת גם חשובה לאין ערוך לצורך גיבוש אסטרטגיית הגנה ראויה.

הסנגור לוקח חלק פעיל בהפניית וליווי הקטין למרכזי הסיוע והשיקום עוד טרם פתיחת ההליך המשפטי (וגם במהלכו), ועליו לוודא שהוא אכן משתף פעולה. מדיניות בדלנית ומרדנית מצד הקטין עלולה להרע את התקדמות ההליך הפלילי ותוצאותיו, כמו גם את ייצוגו המיטבי מול גורמים טיפוליים שונים ושירות המבחן.

אילוסטרציה. הילד שואל: מה כבר עשיתי?(צילום: shutterstock)

יש קטינים שלא מבינים את חומרת הבעיה. מה כבר עשיתי, הם שואלים, מה רוצים ממני. יש שמסרבים לשתף פעולה מסיבות כמו זלזול בסמכות, הדחקה של ביצוע העבירות ועוד. יש גם מי שהוריהם נושאים באחריות לא מבוטלת למצבם, אך אינם מודעים לכך. על אף כל אלה, הסנגור לא יכול להצטייר בפני הקטין כ"מחנך": עליו לרכוש את אמונו, על כל המשתמע מכך, להסביר לו את המצב המשפטי לאשורו בשפה ברורה, ולטעת בו את הביטחון שיפעל לטובתו בבית המשפט. תשתית יציבה עשויה להיות המפתח לשיתוף הפעולה של הקטין.

טיפול ומניעה

המשפחה הגרעינית נושאת בתפקיד מכריע במהלך התקופה הדרמטית והלחוצה הזו. יכולתו של הקטין להכיל תמורות קיצוניות במצבו מוגבלת, בעיקר כאשר הוא נתון במעצר או במעצר בית. טוב יעשו הוריו אם יעמדו לצדו ויעודדו אותו להיקלט במסגרת טיפולית. ככלל, מומלץ להימנע מהבעת ביקורת כלפי הבן או הבת אך בשום אופן אין לגרוע מחומרת מעשיהם או לגמד את תוצאותיהם באופן המכשיר את התנהגותו הפסולה.

תום ההליך המשפטי - בין אם נגזר הדין לחומרה ובין אם לקולא - מסמן גם את קץ הקשר עם הסנגור. עורכי דין רבים אכן מתנתקים באבחה חדה בתום המשפט, אולם זהו קץ מלאכותי שעלול ליצור בלבול אצל הקטין ונסיגה באמון שלמד לרכוש במערכת. מומלץ להקפיד על המשך הקשר המקצועי באמצעות עדכונים תקופתיים, כמו לגבי התקדמות ההליך השיקומי, וכן לשמור על פניות לשאלות הקטין בתקופה שלאחר הרשעתו.

השאלה החשובה ביותר היא לא "מה עושים?", אלא "איך מונעים?". למה לא להכניס ללימודי האזרחות שיעורים על תוצאותיה והשלכותיה של עבריינות נוער? מקדם הגנה כזה עשוי להוביל גם לשיתוף פעולה מצד התלמידים וההורים במצבי קיצון. ולמה לא לבקש מההורים להקפיד על ניטור קפדני יותר של תכני המדיה שהילדים צורכים?

ככלל, ההורים נדרשים לגלות מעורבות עמוקה יותר בשגרת היום-יום של הילדים ולגלות אפס סובלנות לאלימות בבית ומחוצה לו. במקרה שקיים ספק - אין ספק: יש לפנות מיד לגורמים טיפוליים מקצועיים ולאבחן את הבעיה בעודה באיבה. כל אלימות או הידרדרות שאינן מטופלות, תגענה בסופו של דבר לכדי פיצוץ. הנפגע, שיהיה גם הפוגע, הוא הילד שלכם.