שתף קטע נבחר

אין לו אוויר: ספג קנס על עישון בבריכה פתוחה

עומר דה שליט וליאורה פררו הגיעו לחגוג במסיבה בבריכת יער י-ם והתרגזו כי מבלים עישנו ללא הגבלה. שופטת קבעה שהם יפוצו ב-1,500 שקל כל אחד

עישון של מבלים במסיבה בבריכה פתוחה עלה למנהל המקום בקנס: שני אורחים שהגיעו לחגוג ביום הולדת בבריכת יער ירושלים התלוננו על עשן הסיגריות שאפף את המקום והגישו תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות. הפרת הוראות החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים תעלה להנהלת הבריכה 4,000 שקל.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

התובעים, עומר דה-שליט וליאורה פררו, הגיעו למסיבה ביוני 2013 ולטענתם כבר בכניסה "הריחו" שמשהו אינו כשורה: המאבטח והכרטיסן קיבלו את פניהם כשסיגריות בידיהם ורבים מבין החוגגים עישנו גם הם. לדבריהם, שלטים האוסרים על עישון לא נראו במקום.

 

על פי התביעה שהגישו השניים נגד מרכז ציפורי, שבו מצויה הבריכה, הם פנו לאישה שסברו כי היא האחראית על המקום וביקשו ממנה לאכוף את איסור העישון. להפתעתם, בתחילה היא ענתה שהעישון מותר, ורק לאחר שהתעקשו היא התלוותה אליהם והעירה לכמה מבלים שהעישון אסור. עם זאת, נטען, היא הדגישה שמבחינתה אין מניעה שימשיכו לעשן.

 

בבית המשפט טען מנהל מרכז ציפורי שהאישה שאליה פנו התובעים כלל אינה אחראית על המקום, כי אם מזכירה, ואין זה מתפקידה לאכוף את איסור העישון בשטח הבריכה. למרות זאת, לדבריו, היא עשתה הכול כדי לסייע לתובעים למנוע את העישון, אך בקשותיה מהמבלים לא נענו.

 

הוא הוסיף שהמציל בבריכה כרז על דבר איסור העישון וכי התבקשה גם עזרת שוטרים שהיו במקום, אך הם סירבו להפעיל סמכותם או להתערב במהומה שהקימו התובעים. לטענתו, לאחר האירוע הוא פנה לאגף הפיקוח בעיריית ירושלים וביקש סיוע באכיפת החוק ושליחת פקחים למקום. לדבריו, שלטים האוסרים על עישון הוצבו בכל שטח הבריכה, והוא הציג תמונות שלכאורה מעידות על כך.

 

התיר באופן מודע את העישון

הרשמת הבכירה מאיה אב-גנים וינשטיין קבעה שהנתבע לא הוכיח שנקט בכל הפעולות הקבועות בדין כדי למלא אחר הוראות החוק, אלא להפך: לא רק שלא מנע את העישון, הוא בעצם התיר אותו באופן מודע. העובדה שאת פני הרוחצים קיבלו עובדים כשבידיהם סיגריות, העבירו לאורחים את המסר שהעישון במקום מותר.

 

הרשמת הוסיפה שהיא לא מאמינה לתמונות שהציג הנתבע, ופסקה שאין ספק שהשלטים לא היו במקום בעת המסיבה, ושיש לראות בחומרה את ניסיונו להציג ראיות בדויות.

 

לדברי הרשמת, העובדה שהנתבע בחר לא להביא לעדות את האחראית או המזכירה שאליה פנו התובעים, מעוררת חשד שיש דברים בגו.

 

בבואה לקבוע את גובה הפיצוי התחשבה הרשמת בעוגמת הנפש ובאלימות שחוו התובעים בשל הימנעות הנתבע מאכיפת החוק, ומנגד בכך שהאירוע התרחש פרק זמן קצר יחסית מיום כניסת החוק לתוקף, וקבעה שהנתבע ישלם לכל אחד מהתובעים 1,500 שקל. היא הוסיפה שבשל חוסר תום הלב שהפגין הנתבע הוא חויב בהוצאות משפט של 1,000 שקל.

 

  • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
  • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
  • שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
 צילום: shutterstock
אילוסטרציה
צילום: shutterstock
מומלצים