על הסכין: ספרי חובה לעיתונאים
עודד שלום גדל בבת ים, הסתובב במערה של "חסמבה" וחלם על הבלשים של אמיל. לכבוד ספרו "המערכת 3", הוא בוחר חמישה ספרי חובה לעיתונאים מכל הסוגים - שמחפשים את הסיפור הבא. ספרים על הסכין
את שירה, תמר, רוני ואלדד זימנתי בוקר אחד בהפסקה הגדולה לחדרון קטנטן בקומה השנייה של בית הספר. זה קרה בספר הראשון בסדרה, "המערכת בעקבות מפצחי הכספות", ולאף אחד מהם לא היה מושג לאיזו הרפתקה הוא עומד להיקלע. כתבתי עליהם, אבל בעצם חשבתי על עצמי. גם לי לא היה מושג לאיזו הרפתקה אני עומד להיכנס כשהגעתי לראשונה למערכת המקומון בו החלה קריירת העיתונות שלי.
הדמויות נקראו לשיחה עם המורה ציפי שבישרה להם בקולה הצפצפני שמנהלת בית הספר החליטה להוציא עיתון בית ספרי שיקרא "המערכת" ומעתה הם הכתבים, התחקירנים, הצלמים והמפיקים של המיזם החדש, כלומר הם "המערכת".
כל עיתונאי מכיר את הקריאה לחדרו של העורך. באותם חדרים מחניקים במערכות כלי התקשורת נרקמים רעיונות שהופכים אחר כך, בשטח, למרדף אחר הסיפור. כל סיפור עיתונאי מזמן לך הרפתקה ככותב. אם יש משהו שלקחתי מהעולם האמיתי שלי לעולמם של ילדי "המערכת" זו רוח ההרפתקה, היוזמה והתעוזה, הסקרנות הבריאה, היושרה, התשוקה לסיפור ולהקשבה. מכאן שבחרתי חמישה ספרים שהם ספרי חובה לעיתונאים, בכל הגילאים ומכל הסוגים:
"לשרוף את בית האדונים", מאת ג'ייסון בלייר
בלייר ישב בעמדה חלומית בעיתון החשוב בעולם, "הניו יורק טיימס", ככוכב עולה במדור חדשות-פנים, שהקנה לו כרטיס פתוח למשימות עיתונאיות ברחבי המדינה. וארצות הברית היא מדינת ענק, רבת פנים ורבדים. והמערכת היא תובענית ומצפה לסחורה - לסיפור מתוחקר ומוצלב מכל כיוון וכתוב כפי שרק בטיימס יודעים לכתוב, מעמיק אבל סוחף.
זהו ספר חובה לפרחי עיתונות, וגם לוותיקים יותר שחושבים שכבר ראו הכל. בלייר בדה דמויות מלבו. הוא הכניס לפיהם מונולוגים מאלפים על מציאות אמריקנית שתאמה את האג'נדה של עיתונו. איש לא בדק אותו. הוא כתב על מסעות שמעולם לא יצא אליהם. על מקומות שראה בטלוויזיה ותיארם בכישרון רב, כאילו באמת ביקר בהם. הוא היה המוכשר ביותר, ובד בבד הפלופ הגדול ביותר בעיתונות האמריקנית מזה עשרות שנים.
"הבט אחורה בבהלה מסוימת", מאת עמוס איילון
עמוס איילון היה עיתונאי שידע לספר סיפור. הוא הטיב להקשיב והפליא לתאר במילים את שראו עיניו. הוא היה שם בזמן ובמקום הנכון, בימים בהם העיתונות הכתובה היתה השחקן היחיד על המגרש. היה אז גם רדיו, אבל בימים ההם הרדיו היה שופרו של הממסד - ואיילון לא שחה בזרם המרכזי.
גם זה ספר חובה לעיתונאים מכל הסוגים והגילאים. אסופת המאמרים מציירים את ישראל של שנות השישים וראשית השבעים. העיניים הם עיני עיתונאי הכותב כסופר. איילון לא בא להלל ולפאר, למרות שזו היתה אז רוח התקופה. היתה בו תשוקה וסקרנות לשאול ולשמוע, את החוכמה לנתח ואת הכישרון לכתיבה.
"אמיל והבלשים", מאת אריך קסטנר
מתי שהו בבת ים של סוף שנות השבעים תחילת השמונים, עמדתי מאחורי התארגנות בלשית של כמה מילדי השכונה. רציתי להיות כמו הילד מהספר שאת עלילותיו בברלין בלעתי בעיניים פעורות. אם יש משהו שהצית לי את הדמיון בסיפורו - זו התעוזה. ילד בגילי שמתנהג כמו גדול. שהולך לאיבוד בעיר הגדולה אבל מסתדר. שחושד בגנב ועוקב אחריו. שמתרועע עם טיפוסים נאלחים - אבל בלי למצמץ. שמנהל חקירה פרטית במקום להגיש תלונה במשטרה. איפה נשמע כדבר הזה?
"חסמבה", מאת יגאל מוסינזון
אחרי "אמיל והבלשים" באו הקלאסיקות האחרות. "החמישייה הסודית" ואחריה "השביעייה הסודית" עליה המליצה לי הספרנית הנוקשה אך האדיבה, ולמרות שניסתה והתאמצה להסביר לי, לא הבנתי איך אותה סופרת המציאה שתי חבורות שונות. אבל כל אלו לא השתוו למפגש עם חבורת סוד מוחלט בהחלט. להם היה את מנשה התימני, לנו את אורן הפרסי. אצלם כיכב אהוד השמן, אצלנו: אילן השמן.
וגולת הכותרת הייתה המערה. אצלם היא היתה מאבן בצוק כורכר במקום
כלשהו מול חוף הים בתל אביב, אצלנו היא נמצאה בתוך שיח עצום למרגלות מגדל המים שליד בית הספר. המצאנו הרפתקאות וסימנים מוסכמים. יצאנו למארבים בחושך בדיונה שלימים בנו עליה קניון. אותתנו בפנסים והמצאנו סיסמאות, ובלילה, אחרי המקלחת, מוכרע מעייפות, נרדמתי עם "חסמבה" על החזה.
"הרפתקאותיו של האקלברי פין", מאת מארק טוויין
דמות הפוסטר של רוח החופש וההרפתקנות, לפחות בעיני הנער שהייתי. האקלברי על רפסודת העץ השטה לאטה במורד המיסיסיפי, אויר בקווים פשוטים שיחד עם המסופר הציתו את הדמיון ועדיין מציתים. את מבחן הזמן הוא עובר בהליכה. דפדוף באטלס בימים בהם גוגל עוד לא נולד, איפה זה המסיסיפי ואיפה בת ים. הבריחה מאביו האכזר והמפגש עם ג'ים, ובעיקר החיפוש. מסע ארוך של חיפוש וגילוי, מעלה חיוך וסוחף. ספר של חופש גדול.
ספרו של עודד שלום "המערכת 3 - בעקבות שוד האמנות הגדול", ראה אור לאחרונה בהוצאת ידיעות ספרים.
לפנייה לכתב/ת 
