רכיבה נעימה: פנסיון לסוסים ניצח את המדינה

חברים מהמושב אודים התקשו להתפרנס מחקלאות והקימו על השטח אורוות לבעלי סוסים מכל הארץ. מינהל מקרקעי ישראל כשל בניסיון לסגור אותם

עו"ד עמית יפרחפורסם: 01.06.14 , 11:09

סדרת החלטות של מינהל מקרקעי ישראל הוליכה שולל שני חברים מהמושב אודים שבשרון, ולאחרונה החליט בית המשפט המחוזי בתל אביב לשים לכך לסוף. השניים, בעלי שטח חקלאי במושב, ביקשו לשנות את ייעוד הקרקע כדי להפעיל בו בית ספר לרכיבה על סוסים. בתחילה המינהל אישר את המהלך והשניים השקיעו והקימו את העסק. אלא שאז חזר בו המינהל והשאיר את החברים תלויים באוויר. בית המשפט נזף במינהל וחייב אותו בהוצאות של 100 אלף שקל.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

החל משנות ה-70 של המאה הקודמת מנהלים שני חברי המושב מסעדה מצליחה ופנסיון לגידול סוסים. בפנסיון מטופלים סוסים של תושבי אודים ושל תושבים נוספים מרחבי הארץ. בעלי הקרקע, שהתקשו להתפרנס מחקלאות, ביקשו להקים על הקרקע גם בית ספר לרכיבה. הם החלו לעבוד על שינוי ייעוד הקרקע, ותוכנית שהגישו למינהל מקרקעי ישראל ב-1995 אושרה על ידי מתכנן מחוז מרכז.

אולם כשהגיע השלב הסופי ונותר רק לקבל את אישור המינהל, חזר בו המתכנן בטענה שמעולם לא הסכים שבעלי הקרקע יעשו בה שימוש מסחרי, שכן הדבר מנוגד להחלטות מועצת מקרקעי ישראל.

בספטמבר 2002 המינהל אף הגיש נגד בעלי הקרקע תביעה בגין השימושים החורגים בשטח, וביקש לפנות את כל המבנים הבלתי חוקיים שבנו שם. בית המשפט נעתר לבקשתו.

בטענה שהוטעו בידי מינהל מקרקעי ישראל פנו בעלי הקרקע לבית המשפט המחוזי וביקשו שיכשיר את ניהול המסעדה והפעלת הפנסיון. בדיון עמד המינהל על טענתו, שניהול העסקים אסור וחורג.

שבעת מדורי הגיהנום של בעלי הנחלות

השופטת ד"ר דרורה פלפל קבעה שאין מחלוקת כי הייעוד המקורי של השטח היה לשימוש חקלאי, אך לנוכח התנהלותו הפתלתלה של המינהל יש מקום לקבוע כי הקמת העסקים הייתה מותרת. היא אף תהתה מה יעשו בעלי הסוסים שגרים בתל אביב בקומה רביעית ללא מעלית היה והפנסיון ייהרס.

לדבריה, מכיוון שסוסים אינם יכולים להלך סתם כך ברחובות הערים, אין מקום מתאים יותר לגידולם מאשר על קרקע חקלאית, שם יש להם מזון ומקומות לינה, ריצה ואימונים. לפי השופטת, באפריל 2008 אושרה תכנית שינוי ייעוד הקרקע, ואחרי פרסומה, כל שהיה על המינהל לעשות הוא לבדוק אם התובעים הפעילו את המתקנים בהתאם לתנאים המקובלים.

השופטת העירה למינהל על כך שאזרח שנזקק לרשות ומוציא כספים במשך שנים, נופל שדוד משום שאינה עומדת מאחורי החלטותיה. היא חייבה את המינהל להכשיר את ניהול עסקי התובעים בהתאם להוראותיו, מבלי לגבות מהם תשלום. המינהל חויב בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 100 אלף שקל.

בעלי נחלות המעוניינים להסדיר את הפעילות הלא חקלאית שברשותם עוברים לא אחת שבעת מדורי גיהנום. נושא גידול בעלי החיים נפל במשך שנים בין הכיסאות, עד דצמבר האחרון, שבו אישרה מועצת מקרקעי ישראל החלטה הנותנת פתרון להקמת חנות ממכר של בעלי חיים וציוד לגידולם, אך עדיין לא ניתנה הוראת ביצוע שתאפשר את יישום ההחלטה.

פסק הדין מחזק מגמה מבורכת ומתבקשת אשר הופכת את המרחב הכפרי למגוון יותר ורב תפקודי, ומשקפת את השינוי באופי החקלאות, בתעסוקה ובהכנסה של תושבי הכפר.