מה שווה התחייבות של המדינה משנות ה-50?

בשנותיה הראשונות אפשרה המדינה לחברות ייצוא הדרים לחכור קרקע בתנאים קבועים לכ-100 שנה. אז למה הסכים העליון לשנות אותם?

עו"ד יונה וינדרפורסם: 09.06.14 , 22:55

מה שוות ההבטחות של המדינה שניתנו לפני כ-60 שנה? בית המשפט העליון אישר למינהל מקרקעי ישראל להקשיח את תנאי החכירה של קרקע חקלאית שעליהם הוסכם בשנותיה הראשונות של המדינה. לפיכך נדחתה דרישתן של חברות העוסקות בשיווק וייצוא הדרים לממש את האופציה להארכת תוקף חוזי החכירה בתנאים המקוריים.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

עם תום מלחמת העצמאות נקלע ענף ההדרים בישראל הצעירה למשבר. כחלק מהחלטת הממשלה להשקיע בשיקום ענף הייצוא המרכזי שלה, אישר שר האוצר דאז, אליעזר

מגמה?

חקלאים גורשו מקרקע שהופקעה לפני 60 שנה

מערכת PsakDin

בשנות ה-50 הפקיעה המדינה קרקע חקלאית בשרון לצרכים ביטחוניים. מאז היא לא השתמשה בה, עד שלפתע נזכרה בה וגירשה את החקלאים

חקלאים גורשו מקרקע שהופקעה לפני 60 שנה

קפלן ז"ל, להחכיר לחברות "מהדרין" ו"פרי-אור" עשרות אלפי דונמים ברחבי הארץ.

במסמך שכונה "מסמך קפלן" הוא הורה לרשות הפיתוח (מינהל מקרקעי ישראל) להחכיר להן את הקרקעות ל-49 שנים, והעניק להן אופציה להאריך את החכירה ב-49 שנים נוספות באותם תנאים.

ב-2002, לקראת תום תקופת החכירה, ביקשו החברות להאריך את חוזי החכירה בהתאם לאופציה שניתנה להן. אלא שהמינהל ביקש להוסיף לחוזים תנאי חדש שיאפשר למינהל לסיים את חוזה החכירה תמורת פיצוי, אם יחליט על שינוי הייעוד של הקרקע. תנאי זה, יצוין, נמצא כיום בכל חוזי החכירה שלו.

החברות, שנסמכו על "מסמך קפלן", פנו לבית המשפט המחוזי בתל אביב ותביעתם התקבלה. אבל מינהל מקרקעי ישראל לא ויתר וערער לעליון בטענה ש"מסמך קפלן" אינו מחייב. לטענתו, חוזה החכירה קובע שתנאי האופציה יותאמו לנהוג ברשות הפיתוח, ומאחר שהנוהג הנוכחי הוא להכניס לחוזים תנאי שינוי ייעוד - הרי שעל החוזה החדש עם החברות להכילו.

לא הגיוני לקפוא על השמרים

השופטים אליקים רובינשטיין, דפנה ברק-ארז וניל הנדל קיבלו את הערעור ואישרו את הוספת התנאי של המינהל. השופט רובינשטיין, שכתב את עיקר פסק הדין, אמנם התקומם נגד טענת המינהל שלפיה "מסמך קפלן" אינו מחייב, אך לא הסכים עם החברות שניתן להקפיא תנאים שסוכמו לפני יותר מ-50 שנה, אז הייתה החקלאות בראש מעייניה של המדינה.

לפי השופט רובינשטיין, העובדה שהחכירה לא אושרה מראש ל-98 שנים אלא חולקה לשתי תקופות, מעידה על כך שלמינהל מוקנה שיקול הדעת לשנות את תנאיה. הוא הוסיף שהמינהל משמש נאמן של הציבור על הקרקעות, ובהקצאתן הוא מחויב לפעול בהתאם לאינטרס הציבורי.

לפי השופט רובינשטיין, תפקיד המינהל אינו לפגוע בחקלאות או לחסל אותה, לכן יש לצפות שאם אכן יחליט בעתיד על שינוי ייעוד, יהיה זה רק לאחר שקילת המעשה בכובד ראש, תוך לקיחה בחשבון של עמדת החברות וטובת הכלל.

"סבורני כי הגבלת תנאי החכירה כך שיקפאו על שמריהם למשך כמעט מאה שנים מאותן שנים ראשונות, אינה מתיישבת גם עם ההיגיון", סיכם. עם זאת, נוכח עמדת המדינה לגבי תוקפו של "מסמך קפלן", לא חויבו החברות בהוצאות.