המחיר של הזנחת חוף בכנרת: 533 אלף שקל
עיריית טבריה העניקה זיכיון לחברה כדי שתפעיל את חוף שקמים. אבל עקב רשלנות בתשלומים ובתחזוקה חייב אותה בית המשפט לשלם על כך
החברה הכלכלית של עיריית טבריה תבעה פיצוי של 1.5 מיליון שקל מחברה שקיבלה זיכיון להפעיל את חוף השקמים בכנרת בטענה להזנחה, צבירת חובות, בניה לא חוקית, גביית כספים שלא כדין ועוד. הנתבעים התגוננו בטענה שהתובעת לא עמדה בהבטחות כלפיהם, אבל בית המשפט לא התרשם: הוא חייב את הנתבעים לפתוח את הכיס ולשלם על המחדלים.
לטענת התובעת, עלומה לא שילמה כנדרש דמי שכירות, צריכת מים, חשמל וארנונה בגין הפעלת הקיוסק. נטען שגם רמת התחזוקה והניקיון בחוף הייתה ירודה, מה שפגע בתדמית הציבורית של העיר.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- הורים רבו על חיסון לילד והגיעו לבית המשפט
- דו"חות החניה נשכחו 16 שנים - העיקול בוטל
- הנהג ביצע פניית פרסה – הנוסע לידו הואשם
- מה שווה התחייבות של המדינה משנות ה-50?
ב-2004 זכתה חברה "עלומה" במכרז של עיריית טבריה להפעלת חוף השקמים לתקופה של שלוש שנים. כל עוד הכניסה לחוף תהיה חינמית, הותר לה להפעיל שירותי מחנאות וספורט ימי וכן שלושה קיוסקים בכפוף להיתרי ועדת התכנון והבניה.
אלא שבפועל הקמת הקיוסקים הנוספים לא אושרה, והנתבעים, שכבר הקימו מבנים בשטח, נאלצו להרוס אותם. על רקע זה החלה שרשרת הפרות מטעם עלומה, ובגינה הגישה החברה הכלכלית תביעה לפיצויים בסך 1.5 מיליון שקל לבית משפט השלום בנצרת.
הים של כולנו
בעקבות ייצוגית: הכניסה לחוף הצוק - בחינם
מירב קריסטל
בתביעה שהגישו תושבים נגד עיריית ת"א נטען שגבתה דמי כניסה לחוף הדרומי למרות שהופסקה בו פעילות תחנת הרחצה
לטענת החברה הכלכלית אושר לנתבעים, לפנים משורת הדין, לגבות דמי כניסה של 40 שקל בשבת וחג ממבקרים שאינם תושבי טבריה, אולם הם גבו סכומים שונים מכל באי החוף והתעשרו שלא כדין על חשבון הקופה הציבורית.
הנתבעים טענו שגבו מהאורחים דמי כניסה דומים לסכומים שנגבים בחופים הסמוכים וששילמו את דמי השכירות עבור השנה הראשונה במלואם, אך בחלוף שנה - ומשלא הייתה כל פעילות מכניסה בחוף - הוסכם עם התובעת שדמי השכירות לא ישולמו עד להסדרת נושא הקיוסקים.
לדבריהם, לב ההסכם היה הקמת הקיוסקים ויתר הפעולות המכניסות אשר הסתבר שהן אסורות, והתובעת נהגה בחוסר תום לב כשפרסמה מכרז שלא איפשר כל פעילות מכניסה. על כך ענתה התובעת, שהובטח לנתבעת פוטנציאל רווחי ולא הובטח לה מעולם רווח בטוח.
לא להסתמך על הבטחות בעל פה
השופטת עירית הוד קבעה שהנתבעים לא הוכיחו שלא היה בידם להרוויח מניהול החוף. מהעדויות עלה כי החברה הכלכלית דווקא סייעה להם לקבל את ההיתרים הדרושים להפעלת הקיוסקים, אולם הדבר לא צלח שלא באשמתה. עוד קבעה השופטת כי הנתבעים יכלו להפעיל ספורט ימי, המניב רווחים, והם בכל מקרה נהנו מהכנסות כלכליות יפות בשנות הפעילות.
עוד נקבע שהזנחת החוף פגעה בתדמית העיר ושהנתבעים התעשרו שלא כדין בגביית סכומים גבוהים מהמבקרים, אך מכיוון שהתובעת לא מוסמכת לייצג את המבקרים היא לא תפוצה בגין הגביה.
בסופו של דבר חייבה השופטת את "עלומה" לפצות את החברה הכלכלית ב-533,111 שקל בגין תשלום דמי שכירות, מים, חשמל, ארנונה, והחזר על הנזקים שנגרמו לה, בהם הנזק התדמיתי לעיר, וכן בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 60 אלף שקל.
עו"ד שוש ריבר, העוסקת בדיני חוזים, מסבירה שהנתבעים לא הצליחו להוכיח את טענותיהם, "והלקח הנלמד מכך הוא שאין להסתמך על הבטחות בעל פה ויש לבצע בדיקת נאותות ראויה באופן עצמאי, כולל הסיכוי לקבלת היתר בניה כדין. אבל את התביעה הגישה החברה הכלכלית ולא העירייה. לכן, אם יש אמת בטענות הנתבעים שפעלו על סמך הבטחות והתחייבויות העירייה, הרי שפתוחה בפניהם הדרך לעתור נגדה".
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד שוש ריבר עוסקת בתחום החוזים
- המגיבה לא ייצגה בתיק
- ב"כ התובעת: עו"ד ל. שיין
- ב"כ הנתבעים: מ. אלוני
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
