הציבור קונה פחות - האם אנו לקראת מיתון?

נראה כאילו הנתונים המתפרסמים לאחרונה סותרים אחד את השני ולא ברור מה מצבו של המשק. מצד אחד ירידה בשיעור הצמיחה, ירידה בצריכה הפרטית ושיעור אינפלציה נמוך מהצפוי. מצד שני עלייה בשימוש בכרטיסי אשראי וירידה בשיעורי האבטלה. אז מה קורה כאן? איך יכול להיות שצורכים פחות אבל משתמשים יותר בכרטיסי אשראי? למה למרות הירידה בשיעורי האבטלה הצריכה הפרטית יורדת?

• איך מעודדים לחסוך לטווח ארוך?
  

ירידה בצריכה הפרטית היא המטרידה ביותר. כאשר הציבור קונה פחות הרווח של החברות שמעסיקות את הציבור יורד, הן נאלצות להתייעל ולצמצם, ומשם הדרך למיתון ועלייה באבטלה היא קצרה. זה כדור שלג שחייבים לעצור אותו לפני שיהיה מאוחר מדי.

מדוע גדל השימוש באשראי? 

העלייה בשימוש בכרטיסי אשראי היא תוצאה של שני גורמים. הגורם הראשון הוא השינוי הטכנולוגי שהביא לשינוי בהרגלי הצריכה של הציבור. הציבור קונה פחות ופחות במזומן ויותר בעזרת כרטיסי האשראי. הציבור משלם יותר חשבונות וקונה יותר מוצרים באינטרנט באמצעות כרטיסי האשראי, ולכן גדל השימוש בהם. זה כמובן שינוי חיובי ומתאים לתקופה בה אנו חיים.

הגורם השני הוא שהציבור משתמש יותר באשראי וזה ההסבר המטריד יותר. הציבור לוקח יותר משכנתאות, לוקח יותר הלוואות וקונה יותר באשראי. במקרה הזה השימוש בכרטיס אשראי הוא אמצעי לדחיית תשלום או לחלוקה לתשלומים (שזה למעשה הלוואה לכל דבר).

לגידול באשראי שני גורמים: האחד בנק ישראל ומדיניות הריבית הנמוכה (המסוכנת ולא אחראית לדעתי) השני הוא העלייה במחירי הנדל"ן (עלייה הקשורה לאותה מדיניות ריבית נמוכה). מחירי הנדל"ן הגבוהים הביאו את הציבור להגדלת המשכנתאות אך מעבר לזה גם לתחושת עושר וירטואלית.

אנשים שקנו דירה למגורים בשנים האחרונות ראו איך ערך הדירה שלהם הוכפל מאז שקנו אותה ומרגישים עשירים יותר. הם לא באמת עשירים יותר כי השכר אותו שכר והמשכנתא אותה משכנתא. אבל כשאתה מרגיש עשיר יותר אתה רוצה לחיות כאיש עשיר יותר ולוקח יותר ויותר הלוואות על מנת לממן את ההוצאות של איש עשיר.

עליה בתעסוקה, קיפאון בשכר

ואיך זה שלמרות הירידה באבטלה יש ירידה בצריכה הפרטית? הרי אם יותר אנשים עובדים היינו מצפים לעלייה בצריכה הפרטית כי יותר אנשים עובדים זה יותר כסף לקניות. על פי נתוני הלמ"ס יש עלייה במספר המשרות אבל לא בהכרח בשכר הממוצע (בתחילת השנה הייתה ירידה בשכר הממוצע ובחודש האחרון עליה בשכר הממוצע).

כל מי שקורא את הטור הזה בטוח מכיר מישהו שעובד בחברה שהורידה שכר (אחרי שפיטרה כמה עובדים), או בחברה שכבר תקופה ארוכה לא נותנת תוספות שכר ועוד כל מני שיטות כאלו ואחרות לחסכון (כמו ביטול שעות נוספות, צמצום ימי העבודה וכו'). צריך גם לקחת בחשבון גם בעלי העסקים הקטנים שסובלים מירידה בהכנסות בגלל הירידה בצריכה הפרטית ואת זה לא רואים בשכר הממוצע.

אז אולי יותר אנשים עובדים (וזה מצוין) אבל בממוצע לא מרוויחים יותר כבר תקופה ארוכה. אסור לנו להתבלבל (או לתת לממשלה לבלבל אותנו). נתוני התעסוקה אינם משקפים את המצב הכלכלי ואת המיתון הנמצא לפתחנו. הריבית הנמוכה מחמירה את הבעיה ומגדילה את האשראי של הציבור. הציבור לא מרוויח יותר, מחזיר יותר הלוואות ולכן צורך פחות. הגידול בשימוש בכרטיסי אשראי רק מעיד על כך שהציבור שהכנסתו הפנויה יורדת מחפש אלטרנטיבות זולות יותר ולכן רוכש יותר ויותר באינטרנט (ומשתמש בכרטיס האשראי לתשלום באינטרנט).

אז איך נמנע הידרדרות למיתון? 

אנו עומדים בפני מצב בעייתי מאד שניתן לתאר אותו ככניסה למנהרה שבסופה נמצא המיתון (מנהרת המיתון) ולא נראה שמישהו עושה משהו על מנת לשנות את המצב. הציבור מרוויח פחות, חייב יותר כסף ועכשיו כבר צורך פחות. אך אל דאגה גם השנה נראה בנתב"ג את מאות אלפי הישראלים היוצאים לחופשת קיץ בחו"ל (כמובן שישלמו באשראי עבור החופשה).

מיתון בשילוב עם חובות גדולים הוא מצב בעייתי מאד ועדיף שנעשה הכול היום על מנת שלא נגיע לשם.

הממשלה צריכה לפעול לעידוד הצריכה הפרטית אבל מצד שני צריכים הממשלה ובנק ישראל כבר עכשיו לפעול להקטנת האשראי במשק על מנת לא ליצור חוב שהציבור לא יוכל להחזיר. הקטנת האשראי עלולה להביא לירידה נוספת בצריכה הפרטית ולכן יש כאן מלכוד.

הדרך היחידה להקטין אשראי אבל מצד שני להגדיל צריכה פרטית היא על ידי הפחתת מסים אך זו עלולה להגדיל את הגרעון התקציבי. ובכן, התשובה היא פשוט להתחיל לגבות מסים כמו במדינה מתוקנת ולהגדיל את הכנסות המדינה (על פי הערכות מסוימות המדינה לא מצליחה לגבות מיסים בסכום של כ 20 מיליארד שקל בשנה מהון שחור). אם נלחמים כבר בשחיתות אז עד הסוף!!

אך גם הציבור צריך לקחת אחריות על עצמו ולא להמתין לממשלה שתטפל במצב. בין היתר צריך הציבור לפעול להקטנת האשראי העצמי (המינוס בבנק, הלוואות קצרות מועד ואפילו המשכנתא), לצמצום ההוצאות בזמן הקרוב (למשל לבחור בנופש זול יותר בקיץ הקרוב) ולחשיבה כלכלית נכונה יותר (למשל סקר מחירים לפני קניה, רכישה באינטרנט והתמקחות עם נותני שירותים על המחיר וכו').

יותר נכון שאנו (הממשלה והציבור) נשלוט במצב על ידי הידוק החגורה בעצמנו כבר עכשיו מאשר נגיע למצב שבוא נאבד שליטה והחגורה תתהדק סביב הצוואר שלנו. אפשר לדמות את זה למצב שבו נכנסים למנהרת המיתון ואם רוצים לצאת צריכים ללכת אחורה ולא להמשיך קדימה.

לצערי אני פסימי לגבי התנהגות הממשלה והציבור, כי אף אחד לא רוצה להפסיק את החגיגה ולפחות בנוגע לאשראי לא נראה שמשהו יקרה. אני רק מקווה שההנגאובר אחרי החגיגה לא יהיה כואב מדי.

הכותב, פרופ' טל שביט, הוא מומחה למימון ופסיכולוגיה של משקיעים, סגן הדיקאן, בית הספר למנהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למנהל