כך תהפכו את הילד שלכם לתולעת ספרים

בכל דור ודור המבוגרים מתאוננים בקול רם שהילדים של היום הם בכלל לא כמו הילדים של פעם, שאין להם תרבות, שאין להם דרך ארץ, ושהם בכלל לא קוראים ספרים.

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים >>

ינץ לוי, שלאחרונה הוציא לאור את ספרו השישי בסדרת רבי המכר לילדים "הרפתקאות דוד אריה באוקיינוס הטיבטי", מאמין שגם ילדי דור האייפון יכולים ליהנות מספר טוב. השאלה היא רק איך אנחנו, ההורים, נתווך עבורם את חווית הקריאה.

-למה בכלל חשוב שהילדים שלנו יקראו ספרים בעולם שבו הכל דיגיטלי ומיידי?

"כשאנחנו קוראים ספרים, בניגוד לאמנויות אחרות וערוצי תוכן אחרים, אנחנו בעצם הבמאים והיוצרים של הספר. נכון, יש כותב או כותבת, אבל כשאנחנו קוראים ספר, אנחנו יוצרים בנפש ובדמיון שלנו את הגרסה שלנו לסיפור. אנחנו קוראים את הספר בקצב ובנימה האישית שלנו והוא מתחבר לזכרונות האישיים שלנו.

"קריאת ספר טוב היא פעילות יצירתית אקטיבית. הצורך בפעילות כזאת לא חלף מן העולם,

גם בעידן דיגיטלי. אין ספק שספרים פחות מיידיים מטלוויזיה או מוזיקה, אפילו מאוכל ואופנה, אבל בזה כוחם. מיידיות היא דבר נפלא, אבל עולם בלי התעמקות וחוויות רגשיות שנפתחות כמו מניפה - עולם כזה הוא חסר".

"אין מילים קשות, יש מילים לא מוכרות"

אחת הדילמות עימן מתמודדים הורים לתינוקות היא השאלה מתי להתחיל להקריא סיפורים ועד כמה, בעצם, הקטנטנים מצליחים להבין את הסיפור שאנחנו קוראים עבורם.

"אני לא יודע אם יש צורך להקריא כשהילד ברחם או בחודש הראשון להיוולדו", מחייך לוי, "אבל באופן עקרוני, כדאי בעיני להקריא מגיל אפס. ומה הכוונה בלהקריא? גם לשיר לעולל קטן שיר של לאה גולדברג - זה הקראה של ספרות. כדאי שתהיה נוכחות של ספרים בבית כבר מגיל אפס ולהקריא כמה שיותר מוקדם, אפילו אם נראה שהילד או הילדה אינם מקשיבים או אינם מבינים. קשב נוצר מתוך זה שיוצרים אותו ומקדישים לו זמן. ובנוגע להבנה - בניגוד למבגורים, ילדים לא מצפים להבין הכל. אין להם בעיה להתמודד עם אחוז מסוים של דברים לא מובנים בספר. הם אפילו נהנים מזה. זה חלק מהגילוי שלהם."

"יש כמה טיפים שימושיים בהקראה לילדים ולפעוטות: עדיף להימצא ביחד, עדיף אפילו מחובקים. עצם הקרבה הזאת של חיבוק מקשרת בין ספרים לחום רגשי. הקישור הזה נחרט בנפשו של הילד והופך את הספרים לחוויה חיובית שכמהים אליה.

"הרבה פעמים אומרים שצריכים להקריא לילדים לאט. זה נכון במידת מה. חשוב מכך להקריא בקצב משתנה ובנימה משתנה - לתת לדרמה של הטקסט ולמוזיקה של הטקסט להתבטא בהקראה. הקראה מונוטונית היא בית הקברות של הסיפור".

-ומה לגבי מילים או סיטואציות לא מוכרות?

"הכלי המרכזי במקרים אלו הוא שפת הגוף. הקראה נכונה לא מתבצעת רק בפה, אלא בכל הגוף - ובעיקר בעזרת הידיים והבעות הפנים. הפתעה יכולה להתבטא בפנים מופתעות, עצב - בפנים עצובות, וכדומה. אבל הידיים יכולות להסביר עוד דברים רבים. כשאני מקריא מספרי לילדים במפגשי סופר אני בעצם מתרגם כמעט את כל הסיפור לתנועות ידיים. כשדוד אריה הולך האצבעות שלי הולכות. כשהוא מאוכזב הידיים שלי נשמטות באכזבה.

"הביטוי הרגשי והגופני של עלילת הספר הוא אמצעי מרכזי בשמירה על ריכוז וקשב וגם בתיווך הסיפור לילדים. בנוסף, במקרים של מילים שאולי לא מוכרות לילדים, אני משלב מילה נרדפת תוך כדי הקראה. אני כמעט אף פעם לא עוצר כדי להסביר מילה, אלא משתמש במילה מוכרת כדי להסביר את המילה הפחות מוכרת. חשוב לזכור, אין מילים קשות, יש מילים לא מוכרות. בנוסף לכך, הקריאה יכולה להיות אינטראקטיבית - אפשר לתת לילדים להשלים משפטים, לשאול אותם שאלות תוך כדי הקראה, בהתאם לגיל שלהם. לדוגמה, אפשר לעצור בצומת עלילתי ולשאול מה הילד היה עושה במקום הגיבור או הגיבורה".

"אל תפסיקו להקריא להם - גם כשהם יודעים לקרוא"

לשאלה איך ניתן להתאים בין הספרים לגיל הילדים, אומר לוי כי הדרך הפשוטה היא לקבל המלצות מחברים. לדבריו, הגיל המאתגר במיוחד להתאמת הספרים לילדים הוא שלב ראשית הקריאה.

"לאחר שלמדו לקרוא אנחנו הרבה פעמים מצפים מהילדים שיקראו ספרים בעצמם ואנחנו נשתחרר ממשימת ההקראה", הוא מסביר", "אבל בגילאים הללו, החל מגיל שש ועד גיל 11 ואפילו 12, יש פער גדול בין הסיפור שהילד מחפש ובין יכולת הקריאה שלו. כלומר, מבחינה רגשית ושכלית הילדים מפותחים יותר מהספרים שהם מסוגלים לקרוא בקלות. ואז הם קוראים ספרים שהם לא בדיוק לרמה הרגשית שלהם.

"אל הפער הזה אמורים להיכנס ההורים והמורים - להקריא לילדים ספרים שנחשבים מתאימים לקוראים מבוגרים יותר. להקריא ספרים שיהיה לילדים קשה לקרוא בעצמם אבל הם יתעניינו בהם אם אנחנו נקריא אותם ונתווך אותם. זה יגלה לילדים שיש ספרים קסומים והם יגיעו אליהם ככל שהקריאה שלהם תשתפר".

-כיצד ניתן להרגיל ילדים בראשית הקריאה לקרוא עצמאית, ולא כמטלה מבית הספר?

"אני אישית - אם היו מכריחים אותי, הייתי מתנגד. אני חושב שרוב בני האדם שונאים שמכריחים אותם. לכן מטלה וכפייה הן לא הדרך הנכונה. כפי שאמרתי, הסוד העיקרי בעידוד קריאה - טמון בהקראה. חשוב לזכור שקריאה היא מאמץ גדול, במיוחד בגיל ראשית קריאה. ההקראה היא הדרך הפשוטה לגלות לילדים את הקסם שבסיפורים.

"מעבר לכך, שיחה. הורים ומורים צריכים ליצור שיחות משמעותיות סביב ספרים. ספרים טובים מעלים סוגיות רגשיות ואחרות, והשיחה עליהם חשובה. השיחה לא אמורה להיות דו"ח קריאה, אלא לנסות לקשר בין מה שכתוב בספר ובין החיים של הילדים. ככל שהשיחה תהיה משמעותית יותר ומחוברת יותר לחיים של הילדים, הם יבינו ויראו שיש בספרים עולם ומלואו שקשור אליהם".

לוי מתייחס לעולם ומלואו שהספרים מציעים ומציע לאפשר לילדים לדגום סוגים שונים של ספרים. "כשהילדים בגיל צעיר, אנחנו בסופו של דבר קובעים מה יהיה בבית. ספרים הם כמו תזונה, וכדאי להרגיל את הילדים לתזונת ספרים טובה ואיכותית. כלומר, לספרים טובים - הם יכולים להיות קלילים או מעמיקים, משעשעים או רציניים. העיקר שיהיה עשויים היטב.

"אני לא חושב שצריכים לפקח על התכנים בספרים. בדרך כלל לילדים יש יכולת להפריד

בין מציאות לספר, בין מה שנכון ולא נכון בספר. צריך לזכור שכל מה שלא נראה לנו בספר מבחינת התוכן עשוי לשמש כמקפצה לשיחה עם הילדים על הנושא, שיחה שבמסגרתה נוכל להביע את דעתנו. זו בעצם הזדמנות. והכל, כמובן, תלוי בגיל".

-האם יש בכלל פתרון קסם שירחיק את הילדים מהמסכים לטובת עולם הספרים?

"בעיני אין תחרות בין ספרים למסכים. יש תחרות בין מסכים לכל שאר העולם. מאחר שבמסכים יש היבט של התמכרות, אני חושב שכהורים אנחנו חייבים להגביל את זמן המסך של הילדים, בלי שום קשר לספרים. כמעודדי קריאה אנחנו בעצם אנשי שיווק ולכן זו תהיה טעות חמורה להעביר לילדים מסר כגון: 'עזוב את המחשב ותקרא ספר במקום!'. עדיף פשוט לומר: 'עזוב את המחשב!', כי במקום המחשב אפשר לקרוא, לטייל, לשוחח, להתרכז בדברים אחרים. ההצבה של הקריאה כתחליף למחשב או לטלוויזיה היא בעצם הפיכת הקריאה למעין עונש. עדיף להפריד בין שני הדברים".