על כפייה ועל איוולת

על החוק להזנה בכפייה של שובתי רעב העומד בפני הכרעה בכנסת כבר נכתב רבות. אני מבקש להסב תשומת לב לפן שלא זכה להתייחסות ראויה והוא האיוולת התהומית הכרוכה בו.

עוד בערוץ הדעות של ynet

זה בגלל הכיבוש / אפרת גרי

בכל הדורות התהדרנו, אולי גם בצדק, בראש היהודי המתוחכם המיטיב להבחין בדקויות ויודע למצוא פתרונות יצירתיים למצבים סבוכים. בישראל של השנים האחרונות, בהמרצת המנהיגות שלנו, הפכנו לעם של בריונים צרי אופק שתגובתו האינסטינקטיבית לכל בעיה היא הפעלת כוח ברוטאלי.

שביתת רעב היא מחאה לגיטימית, לא אלימה, שבה נוקטים במצב של ייאוש. אצלנו השובתים הם בעיקר עצורים מנהליים שלא הועמדו לדין ותקופת מאסרם לא נקצבה. הזנה בכפייה מוגדרת כמעשה אכזרי של השפלה ועינוי. היא מנוגדת לאתיקה הרפואית הבסיסית, לחוק זכויות החולה ולאמנות של ארגון הרפואה העולמי, שכבר יצא במחאה נגד החוק הזה. גם ההסתדרות הרפואית בישראל יצאה בחירוף נפש נגד החוק והורתה לרופאי ישראל לא להישמע לו.

כל שובתי הרעב המועמדים תיאורטית להזנה בכפייה מאושפזים בבתי חולים ולא בבתי סוהר. האם יעלה על הדעת שרופא יצווה לקשור שובת רעב מתנגד בידיים וברגליים ויחדיר לו בכוח צינור לקיבה? גם אצל חולה משתף פעולה, הדבר נתקל לא פעם בקשיים ואפילו בסיבוכים קשים. בכל תולדות המדינה, היחידים משובתי הרעב שנפטרו היו אלה שסבלו מסיבוכים של הזנה בכפייה!

הגדיל לעשות היועץ המשפטי של המשרד לביטחון פנים בהעלותו פתרון הזוי שלפיו "על מנת למנוע סבל" יורדמו שובתי הרעב לצורך הזנתם בכפייה. מעניין איך הוא חשב שהדבר ייעשה - הרדמה לקראת כל ארוחה? שמא יושאר השובת מורדם לאורך זמן עם ניטור ומרדים צמוד? האם היועץ המלומד התעניין אצל רופא כלשהו אם פעולה כזו אפשרית בכלל? הרדמה של שובת רעב תשוש ביום 40-50 לשביתה היא מעשה טירוף מוחלט העלול לגרום למותו. אין לכך תקדים בעולם. אני יכול לקבוע בביטחון רב שאף רופא בבית חולים בישראל לא ישתתף במעשה האכזרי וההזוי הזה.

גם אם החוק יעבור, הוא לא ייושם ולא תושג המטרה של יוזמיו. מאידך, יוטבע בנו אות קין כאחת המדינות המצורעות בעולם בתחום זכויות האדם. מילא שהתומכים בחוק איבדו כל בושה וויתרו על העמדת פנים של ישראל כחברה נאורה, אבל איך הם יכולים לעמוד מול האיוולת התהומית הכרוכה בו?

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il