מה אתה מסתיר? על הפרדוקס בזכות השתיקה
מטרתה המקורית של "זכות השתיקה" הייתה לאפשר לחשוד בפלילים להימנע מהפללה עצמית. אבל בישראל היא עלולה דווקא להוביל להרשעה
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- העליון החליט: מי יקבל את רכבי בטר פלייס?
- העונש לסרבנית גט: הגבלה של חשבון הבנק
- מנקה חלונות נפצע והעליון קבע: תאונת דרכים
- העליון דחה מפוני ההתנתקות: הפיצוי לא יוגדל
מהימנותה של גרסת הנאשם הייתה מפוקפקת, ועל אף פי כן הוא נמצא זכאי מחמת הספק. השופטים לא יכלו לקבוע באופן חד משמעי כי הגרסה אינה הגיונית, אינה אפשרית או אינה מתקבלת על הדעת על אף הסתירות שנתגלו בה, אשר לדעתם עשויות גם להצביע על חשש מחשיפת האשמים האמיתיים.
הפרט המעניין היה הסיבה שהביאה את השופטים לזכות אותו: לזכות הנאשם עמדה העובדה שמסר גרסה כבר בשלב מוקדם בחקירתו במשטרה. בהכרעת הדין אף הודגש כי לו היה מסרב לשתף פעולה ונמנע מלמסור גרסה - אזי הייתה שתיקתו עומדת לו לרועץ, עד כדי הרשעתו בדין.
החלטתם מחדדת את הפרדוקס במה שמכונה "זכות השתיקה": אף שמטרתה המקורית הייתה הגנה מפני הפללה עצמית, בפועל בישראל היא עלולה להביא בסופו של דבר דווקא לתוצאה הפוכה ולשחק לרעתו של חשוד בהליך פלילי.
למה אתה שותק?
איך קרה שזכות השתיקה הפכה לחרב פיפיות התלויה מעל ראשו של החשוד? מקורה של זכות השתיקה בחקירה נמצאת בשיטת המשפט האנגלית, שבמסגרתה גובש פרוטוקול "תקנות השופטים", הקובע כללים מסודרים לחקירתו של חשוד במשטרה.
בישראל, עד שנת 2002, יידעו השוטרים את החשודים על זכותם לשתוק וכן הזהירו אותם שכל דבר שיאמרו עשוי לשמש ראיה נגדם. ב-2002 עוגנה זכות השתיקה בחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) ומאותו רגע הוזהר החשוד שלא רק מה שיאמר עלול לשמש ראיה נגדו, אלא ששתיקתו עלולה לחזק את הראיות נגדו בהיעדר הסבר מניח את הדעת לסירוב למסירת גרסה.
זכות השתיקה עלולה להיזקף לחובתו של החשוד עד כדי הפיכתו מחשוד לנאשם. נקודת המוצא היא שמי שאין לו מה להסתיר - עונה על השאלות ופורש את גרסתו.
בית המשפט קבע לא אחת כי סירובו של נאשם לשתף פעולה בהליכי חקירה שעשויים לתרום להוכחת חפותו, ייחשב כגילוי של התנהגות מפלילה. שתיקה בחקירה תחת אזהרה עלולה להוות חיזוק של ממש לראיות המוצגות במשפט, עד כדי הקביעה שעצם השימוש בה מכריעה את הכף לחובת הנאשם ועלולה להוביל להרשעתו בדין.
שתיקה יחסית - זכות יחסית
זכות השתיקה היא זכות יחסית ולא זכות מוחלטת. נכון, כל אדם רשאי לשתוק - פשוטו כמשמעו - בכל מסגרת או הליך כמו חקירת אדם במעמד של עד או חשוד במשטרה. ואולם יש להבחין בין הזכות לשתוק לבין זכות השתיקה המעוגנת בחוק.
במצבים מסוימים, כגון חובת הדיווח לרשויות המס, זכות השתיקה אינה מעוגנת בחוק. הנחקר - חשוד או נאשם - רשאי לשתוק, אולם לא תעמוד לו הזכות החוקתית מפני הפללה עצמית. במקרה שכזה זכותו לאי הפללה עצמית נסוגה מפני חובת הדיווח ומפני החובה הסטטוטורית למסור מידע.
ההמלצה הגורפת היא שכל עוד מסירת גרסה לא תוביל להפללה של החשוד - כדאי לשתף פעולה עם החוקרים ולמסור גרסה. לצד זאת, יש לזכור שלחשודים שונים שיקולים שונים: חשוד שנחקר תחת אזהרה במסגרת פרשה הכוללת חשודים נוספים יבכר להשתמש בזכות השתיקה לא רק מפני החשש להפללה עצמית, אלא גם מפני החשש שמא ימסור פרטים שיש בהם כדי להפליל את האחרים או לסתור את גרסתם. במקרה כזה, יתכן שבית המשפט ייתן משקל לעובדה זו, שכן מדובר במכלול מורכב של נסיבות ושיקולים.
לכל חשוד הנחקר תחת אזהרה זכות להיוועץ עם עו"ד בטרם תחל חקירתו. במסגרת היוועצות זו יכול החשוד לשטוח את מכלול שיקוליו ביחס לאופן שבו עליו לנהוג במהלך החקירה. עורך הדין ייעץ לחשוד על פי מיטב הבנתו ואולם בסופו של יום ההחלטה היא בידי החשוד עצמו, אשר נחקר ללא נוכחות סנגורו.
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד חיים אוחנה
עוסק בתחום הפלילי
לפנייה לכתב/ת 
