שירה: "את שוכנה בכחול"

מרחוק

מתוך השער "מרחוק"

אֶת־הַמֶּרְחָק, שֶׁנָּח

בֵּינִי וּבֵינְךָ -

אֶעֱבֹר כֻּלּוֹ

וּלְפָנֶיךָ אָבוֹא.

אֶת־כֻּלּוֹ, הַכָּחֹל,

אֶכְבֹּש,

כִּנְשִׁימָה אֶבְלָעֵהוּ,

וְאָבוֹא

לֵאמֹר דְּבַר־מָה לְךָ.

מָה אֹמַר?

וְאִם אֹמַר? - - -

וּכְשֶׁאֹמַר

וְאֶפְנֶה לָלֶכֶת,

יִסָּגְרוּ מֶרְחָבַי, כִּכְנָפַיִם שֶׁנֶּאֶסְפוּ,

וְרַק שְׁבִיל צַר יִתְפַּתֵּל,

כְּמוֹ נֶעְלָם

שֶׁנִּגְלָה לְפָנַי,

וּלְרַגְלַי מְפֻיָּס יָנוּחַ.

אֶת שְׁבִילִי זֶה

בַּעֲלֵי אֱלוּל אֲרַפֵּד,

וּבֵין שְׂדֵרוֹת לִבְנִים, עַל אָשְׁרָם אֲבֵלִים,

חוֹטֵאת וְשַׁחָה אָשׁוּב לְבַדִּי.

בַּחֲלוֹמִי

רָאִיתִי אֵשׁ יְרֻקָּה,

עוֹלָה וּמְהַבְהֶבֶת.

עוֹלָה וְנִמְשֶׁכֶת,

נוֹטָה לִצְדָדִים,

רוֹעֶדֶת,

חֲרֵדָה וְשׁוֹאֶגֶת.

בַּחֲלוֹמִי רָאִיתִי אֵשׁ יְרֻקָּה.

נֶגְדִּי גָּבַר אוֹר־שֶׁמֶשׁ־הַיּוֹם,

וּכְמִתְחָרָה אֶת־עֵינַי לְפָנָיו

פָּתַחְתִּי לָרְוָחָה.

אָמַרְתִּי:

רָעָה הִנֵּנִי.

גְּדוֹלָה מֵאוֹר־שֶׁמֶשׁ־הַיּוֹם,

אָחֲזָה בְּצִיצִית רֹאשִׁי הַלּוֹהֵט

וַתַּעַל בְּעֵינַי,

וַתִּרְעַד עַל שְׂפָתַי,

וַתְּלַהֵט אֶת יָדַי וְרַגְלַי -

וַתִּהְיֶינָה נְשׂוּאוֹת כְּמוֹ רוּחוֹת

בְּמִדְבָּרִיּוֹת דּוֹמְמִים, צְמֵאִים.

וַתָּרֶם אוֹתִי לְמַעְלָה -

גְּלוּיָה

וּפְתוּחָה נֶגֶד אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם

וְלִפְנֵי שֶׁמֶשׁ צוֹעֵק וּפוֹרֵץ

הִצִּיגַתְנִי,

שִׁבְעָתַיִם בּוֹעֶרֶת מִמֶּנּוּ,

רָעָה,

בְּלַהֲבוֹת אֵשׁ אֲחוּזָה,

בְּיִלְלַת־פֶּרֶא עַל שְׂפָתַי,

נֶגֶד שֶׁמֶשׁ־הַיּוֹם.

ג

אֶת־נִשְׁמָתִי אָנֹכִי מוֹצִיאָה

וְעַל כַּפַּי מְרִימָה,

וְנוֹשְׂאָה לַמָּרוֹם,

בִּתְפִלַּת־לַחַשׁ טְמִירָה, עֲמֻקָּה,

לִפְנֵי תְּהוֹמוֹת הַדְּמָמָה, שֶׁקָּמוּ לְפָנַי

בְּאֹפֶל הַלַּיְלָה הַזֶּה.

וְנִגְלוּ בְּמַעֲמַקֵּי־מַעֲמַקִּים

צְלִילִים, הֵדִים מִתְרַחֲשִׁים

וּבָאִים מֵרָחוֹק,

זוֹרְמִים, מִתְאַחֲדִים וּמַעֲלִים לְעֵינַי תְּנוּעוֹת

קַלּוֹת, מְרַטְּטוֹת, רוֹעֲדוֹת

מִלְמַעְלָה לְמַטָּה,

מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב,

מִצָּפוֹן לְדָרוֹם,

כְּרִפְרוּף כְּנָפַיִם חֲרִישִׁיּוֹת וּמְהִירוֹת,

וּלְעֻמָּתָם צְבָעִים

בִּדְרָכִים שׁוֹנִים נִשְׁזָרִים,

מִתְרַכְּזִים

וְרוֹקְמִים יְדִיעוֹת וּרְקָמוֹת נִפְלָאוֹת;

צְלִיל וּתְנוּעָה שֶׁלּוֹ,

תְּנוּעָה וְצֶבַע שֶׁלָּהּ,

צֶבַע וְצוּרָה שֶׁלּוֹ,

צוּרָה - וְאָדָם.

זֶה אַחַר זֶה

בָּאוּ אֵלַי בַּלַּיְלָה הָאָפֵל הַזֶּה.

וּכְאִלּוּ יָדַיִם הוּשְׁטוּ מִלְמַעְלָה

לְמַטָּה אֵלַי,

אָחֲזוּ בִּי,

הֶחֱזִיקוּנִי,

הֶעֱמִידוּנִי עַל רַגְלַי,

וּבִנְגִיעוֹת אֶצְבָּעוֹת זְהִירוֹת,

נוֹגְעוֹת וְאֵינָן נוֹגְעוֹת,

כֹּה נוּגוֹת

וּמְלַטְּפוֹת עָבְרוּ עָלַי,

מֵרֹאשִׁי עַד כַּפּוֹת רַגְלָי.

בָּהֶן טָבַלְתִּי,

אַחַת וּשְׁתַּיִם,

כִּבְמַעְיָן זַךְ וְקוֹלֵחַ.

וְטִפָּה מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי הָרְטֻבּוֹת

נָפְלָה עַל עֵינַי,

וְהִבְהִירוּ עֵינַי

וְגָדָלוּ.

וְאָנֹכִי טָהַרְתִּי, נִצְרַפְתִּי

וְנִפְלָאָה הָיִיתִי.

וְעַל כַּפַּי נוֹשְׂאָה לַמָּרוֹם!

*

מתוך השער "ארץ ישראל"

אַתְּ שׁוֹכְנָה בִּכְחוֹל מְקֻפֶּלֶת,

וְהוֹמָה כַּכִּנּוֹר הָרָדוּם.

יַד אֱלֹהִים חַמָּה מְסַלְסֶלֶת

הֲגִיגֵךְ מְעֻלָּף וְקָדוּם.

מוֹלִיכָה רַק כְּנָפֵךְ הַנּוֹשֶׁרֶת

צֵל קְרָיוֹת, הָרִים וּמִדְבָּר,

וְאוֹסְפָה כְּלוֹת־נַפְשִׁי הַנִּסְעֶרֶת

אֶל קֶשֶׁת צַלְמֵךְ הַנִּסְתָּר.

לֹא אֶתְפְּשֵׂךְ, מִתְגַּלֵּית־נֶעֱלֶמֶת,

לֹא אֵרֵד אֶל סוֹף דַּעְתֵּךְ,

יִגַּע בְּעֵינִי הַנֶּעֱצֶמֶת

כְּהֶסְבֵּר לִי מוּבָן עֲפָרֵךְ,

וּרְחוֹקָה, לֹא תּוֹבְעָה, לֹא נִשְׁאֶלֶת

אֶעֱמֹד כַּשְּׁאֵלָה הַקְּפוּאָה.

תִּתְגַּדֵּל, תִּתְקַדֵּשׁ לֹא־נִגְאֶלֶת

תַּעֲלוּמָתֵךְ בִּי לָעַד הַטְּבוּעָה! - - -

שירים אלו לקוחים מתוך הספר "מחצית מול מחצית", מאת המשוררת יוכבד בת-מרים (1980-1901) שראה אור לאחרונה בהוצאת הקיבוץ המאוחד ומוסד ביאליק, ומכנס את כלל שיריה. יוכבד בת-מרים היתה מראשונות המשוררות המודרניות העבריות. במלחמת העצמאות נדרה נדר ומאז ועד למותה הפסיקה לפרסם מכתביה. ב-1972 זכתה בפרס ישראל לספרות עברית. בשנותיה האחרונות הפכה לאיקונה של שכול, לבשה שחורים וגזרה על עצמה תעניות, בעקבות מותו של בנה נחום-זוּזיק, בנו של הסופר חיים הזז. עורכת הספר: רות קרטון-בלום. עריכת משנה: גדעון טיקוצקי. 584 עמ'.