זה לא קרמיט, הוא רק נשמע כמוהו

מה אומר לכם השם הבא - סטיב וויטמייר. מצלצל מוכר, אולי. לא בטוח. ומה עם פיטר קאלן, ג'ק מרסר, בן ברט או אחמד בסט. מזהים? סביר להניח שלא. אבל האמת היא שאתם מכירים אותם. אותם וגם אחרים, רבים וטובים בהוליווד. כנראה לא תזהו אותם, ואפילו צלמי הפפראצי יתעלמו מהם. ועדיין מדובר באנשים שהשתלבו בזיכרון הקולקטיבי של צופי הקולנוע בכל העולם ובחיים של כל אחד ואחד מכם, בלי שידעתם. ואם זה בכל זאת נשמע לכם מוזר, מבולבל ובלתי מתקבל על הדעת, אז הנה אנחנו פה כדי להסביר. כמו ב"חיים שכאלה", הנה לכם שאלה: מה אומר לכם הקול הבא?

או.קיי. זה קל! זהו קולו של אופטימוס פריים. אנחנו בוודאי זוכרים את הקול הבוטח, מלא העומק הגברי האנושי שבוקע מגרונו המכני של מנהיג הרובוטריקים - אז בסדרת האנימציה האהובה, וכיום בעיבודים השנויים במחלוקת שלה למסך הגדול בחסות מייקל ביי. אלא שאפילו אנחנו, בני אנוש עלובים, יודעים שאופטימוס פריים הוא דמות דמיונית. את המראה המרשים שלו הגו מעצבים בשר ודם, ואת הקול מעניק לו אדם אנונימי יחסית. וזהו, גבירותי ורבותיי, פיטר קאלן.

המדבב הקנדי, שחגג בשבוע שעבר יום הולדת 72 וקיבל מתנה מפוקפקת בדמות "רובוטריקים 4", הוא הקול מאחורי אופטימוס פריים, והוא היה כזה מאז 1984, עת באה לעולם הסדרה מבית הסברו. אפילו מייקל ביי, ששינה כל כך הרבה בעיצוב הדמויות בסרטי הרובוטריקים, ואף ערך שינויים רדיקלים בעיצוב של אופטימוס פריים עצמו, הקפיד להשתמש בשירותיו הקוליים של קאלן. האוצר הגלום שם במיתריו הקוליים הוא זה ששומר על נשמת הגיבור לאורך גלגולים כה רבים.

בעבר סיפר קאלן כי את ההשראה לדמותו של אופטימוס פריים קיבל מאחיו לארי, שלחם בווייטנאם. "כשהוא חזר הביתה, הבחנתי בשינוי", נזכר, "הוא היה שקט יותר והוא היה גבר וגיבור עבורי. ראיתי אותו והאזנתי לו. מעולם לא היתה לי הזדמנות לדובב סופר-הירו, וכשזו הגיעה, הקול יצא באופן טבעי והוא נשמע כמו אופטימוס". הקול יצא באופן טבעי במהלך ההקלטות, אולם זהו לא קולו השגרתי - שנשמע קצת פחות דרמטי, ממש כמו שחברו הטוב פרנק וולקר אינו נשמע  מרושע ומחוספס כמו מגטרון, אותו דיבב בסדרת הטלוויזיה.

קאלן ו-וולקר - ראש בראש, גרון בגרון בהקלטות למשחק מחשב

הסינתזה של קאלן עם דמותו של אופטימוס פריים הביאה לו תהילה גדולה בקרב מעריצי ה"רובוטריקים" האדוקים, גם אם נותר אנונימי בעיני הקהל הרחב. זה לא אומר שמדובר במדבב המוכשר ביותר בביזנס. יש בוודאי מי שיטען שהוא חד-גוני יחסית למקצוענים כמו וולקר (שנותן מקולו כמעט לכל סדרת אנימציה מודרנית מ"הדרדסים" ל"סקובי-דו") או מל בלנק פורץ הדרך (הקול והגזר מאחורי באגס באני, דאפי דאק, טוויטי ורבים אחרים). אולם ההצלחה הכבירה של אופטימוס פריים הפכה את קולו לבלתי נשכח. כך אנחנו מכירים אותו, גיוון לא נדרש פה. גם לא הפנים שלו.

שר ההבעות

מדובר במקרה יוצא דופן יחסית בתעשיית הכוכבים האמריקנית של הוליווד. השחקנים וההילה סביבם מהווים לרוב חלק משמעותי במאמצי השיווק של הסרטים, בלייב-אקשן וגם באנימציה. לכן כל כך הרבה הפקות מושקעות נעזרות בשחקנים ידועים שמוסבים למדובבים. מייק מאיירס ואדי מרפי ב"שרק"; טום הנקס וטים אלן ב"צעצוע של סיפור"; בילי קריסטל וג'ון גודמן ב"מפלצות בע"מ"; בן סטילר וכריס רוק ב"מדגסקר"; ג'ק בלאק ודניס לירי ב"עידן הקרח" - אלו רק כמה דוגמאות משדרת הכוכבים שמגויסים לחדר ההקלטות כדי לתת מקולם ומתהילתם.

לפעמים מדבבים מקצועיים מצליחים אף לפרוץ לקדמת הבמה כשחקני מסך, להופיע בפניהם ולזכות להערכה. כך במקרה של הנק עזריה ("משפחת סימפסון") שנחלץ מאלמוניותו עם הופעות ב"דרדסים" כגרגמל, "לאבלייס", "היט", וסרטים רבים אחרים. עם זאת, במרבית המקרים המדבבים נשארים בצל. הדרך היחידה שלהם להשמיע קול רם היא להתנחל בדמות דמיונית בעלת נפח תרבותי משמעותי. בלי שיזהו אותם בדמותם שלהם כבני אנוש.

הקריירה של אנדי סרקיס דווקא הלכה בכיוון ההפוך. לאורך השנים התנסה במשחק מול מצלמה, אולם הפריצה הגדולה הגיעה דווקא כשהתנסה בגילומן של דמויות פיקטיביות שנוצרו בחסותם של אנשי האפקטים. זה קרה כשהשחקן הבריטי לוהק לתפקיד גולום בטרילוגיית "שר הטבעות" של פיטר ג'קסון. אלייז'ה ווד, ויגו מורטנסן וקייט בלנשט אולי שחקנים בעלי קיבולת רגשית ודרמטית אדירה, אולם הזיכרון החזק ביותר הוא הלחישות של היצור הגיבן וה"מיי פרשס" שלו.

אנדי סרקיס והמיי פרשס

ללחישות הללו אחראי סרקיס, שלקח את הדמות הרחק בקולו, אך גם בהבעות פניו כפי שנקלטו במצלמות ועובדו במחשבים משוכללים בדרך למסך. ההופעה הזו העניקה לו מעמד של בעל כישרון מיוחד - כזה המפיח חיים בדימויים דיגיטלים. הקהל הרחב אולי לא יזהה אותו ברחוב או על המסך, אולם האזניים מזדקרות לשמע ה"מיי פרשס", והחל מהשבוע גם כשהוא מופיע בדמותו של סיזר השימפנזה המדבר - מנהיג מרד הפרימטים ב"כוכב הקופים: השחר".

סרקיס וחבריו מקופקפים ב"כוכב הקופים: השחר"

וזהו רודי מקדאוול המאופר כשימפנזה בשנת 1973

סרקיס, שגם הופיע בסרט הראשון מ-2011 לצד ג'יימס פרנקו, חוזר הפעם בתפקיד ראשי שלוקח הרחק הרחק את דמותו של סיזר מזו המוכרת מסדרת סרטי "כוכב הקופים" המקורית משנות ה-60. אז גילם אותו (ואת אביו קורנליוס) השחקן רודי מקדאוול תחת מעטה של פיסות לטקס ואיפור כבד, והיום אלו הם אנשי האפקטים שהחליפו את המאפרים. סרקיס פה כדי לנסוך בדמות הדיגיטלית נשמה. כישרונו האדיר הפך אותו ללהיט בקרב מפיקי הוליווד, ביניהם אלו של דיסני, שצירפו אותו ל"הנוקמים 2: העידן של אולטרון" וגם להפקת "מלחמת הכוכבים 7". 

על הסט של ג'יי.ג'יי. אברמס יפגוש סרקיס את בן ארצו אנתוני דניאלס, שלמעריצים האדוקים של "מלחמת הכוכבים" מוכר כ-C3PO, ולאחרים לא מוכר בכלל. ב-1977 ג'ורג' לוקאס הימר על השחקן חסר הניסיון, שמאז זכה למינוי של קבע בפרנצ'ייז, והופיע בכל אחד מששת סרטי הסדרה (וכאמור יצוץ גם בשביעי בגיל 68). אמנם לא ניתן לזהות אותו עם חליפת המתכת המוזהבת של הרובוט הנוירוטי שעליו, אולם בקולו הדק המתובל במבטא בריטי כבד אי אפשר לטעות. 

כמו דניאלס, גם קני בייקר הופיע בכל סרטי "מלחמת הכוכבים", אלא שהוא לוהק בעיקר בגלל ממדי גופו הזעירים, שתאמו את פחית המתכת המכונה R2D2. את קולו המורכב מצפצופים וביפים חשמליים יצר עורך הסאונד בן ברט, שזכה באוסקר ראשון מבין ארבעה על עבודתו. פסלון מוזהב נוסף הוענק לו על עבודתו ב"אי.טי" של סטיבן שפילברג. ומי העניק לחייזר החביב את קולו? אישה בת 67 בשם פאט וולש, מעשנת כבדה בעלת מיתרי קול אכולי קורוזיה. אולם למרות נזקי העישון, הסיגריות סידרו לה קריירה מאוחרת ומקום של כבוד בזיכרון הקולקטיבי שלנו עם "E.T. phone home": 

ברט הביא את וולש גם ל"שובו של הג'דיי", בסצנה זכורה לטוב בה היא מדבבת את צייד הראשים בוש (פרינסס ליה בתחפושת). בקולה הצרוד היא דוברת חייזרית במשא ומתן עם ג'אבה דה הוט (באמצעות המתורגמן שלו - C3PO ידידנו). על הפרק הסגרת צ'ובאקה, שאת קולו הלחים ברט (שאגב הביא לחיים גם את הרובוט וול-E, אותו דיבב מבעד לפילטרים רגישים של מחשבים מתוחכמים) מהקלטות של דובים, אריות, גמלים, ניבתנים וחיות אחרות. ובינתיים פיטר מייהו הענק, שעטה על עצמו את פרוות הווקי על הסט, נאלץ לסבול בשקט ופשוט לשתוק.  

בניגוד למייהו, דיוויד פראוז, שנשא את חליפתו השחורה של דארת' ויידר בטרילוגיה הראשונה של "מלחמת הכוכבים", סירב לסתום את הפה. הוא לא היה מרוצה מכך שהשורות שלו נעלמו מהסרט, מרד והוחרם על ידי לוקאס. אבל זה בסדר. פראוז נשאר אלמוני מתחת לדמות המאיימת של הנבל המכני, שסימני האנושיות היחידים שלו נבעו מגרונו של ג'יימס ארל ג'ונס - שחקן ותיק אהוב שנשכר כדי להציל את ההפקה מחדר ההקלטות. למרות הופעותיו הרבות לאורך השנים, שאף זיכו אותו באוסקר של כבוד, גם כיום - בגיל 83, ג'ונס נודע בתרבות הפופולרית בעיקר כקולו של דארת' ויידר.  

ג'יימס ארל ג'ונס מציל את דארת' ויידר מדיוויד פראוז

מי שדווקא שמח להוריד פרופיל הוא אחמד בסט, שהצטרף ללהקתו של לוקאס בטרילוגיית הפריקוולים. למה, אתם שואלים? כי האמריקני בן ה-40 הוא הקול המעצבן שעומד מאחורי חזותו המעצבנת לא פחות של ג'אר ג'אר בינקס. הגמגומים והלפסוסים המודגשים הפכו את החייזר לאחד מהדמויות הקולנועיות השנואות בהיסטוריה. למזלו, כמדבב הוא יכול להסתתר מאחורי המיקרופון. שמירה על אנונימיות היא כנראה דבר טוב במקרה זה.

אחמד בסט מתלוצץ על חשבון עצמו כג'אר ג'אר ב"רובוט צ'יקן"

אולפן ההקלטות תמיד הרגיש כמו בית עבור פרנק אוז, אבל הוא מעולם לא הסתפק בו ויצא לביים סרטים, וביניהם גם "חנות קטנה ומטריפה" (1986), אולם בהוליווד הוא עדיין ידוע לפני הכל כאחד המדבבים הגדולים אי פעם - לא מעט בזכות הקול הצחקקני השובב של יודה. אביר הג'דיי המזדקן והירוק הוא דמות אייקונית, שמזכירה קצת את גולום במראה, אבל נהנית מתחביר אנגלי עקום שהפך לשפה שגורה בפני עצמה בין צופים רבים - בזכות אוז.

בדרך ליודה, שאיתו הוא מזוהה יותר מכל, עבר אוז השתלמות אצל ג'ים הנסון, יוצר "החבובות" והתנסה בדיבוב כמה מהבובות, בהן מיס פיגי, פוזי הדב ואנימל. שם פגש את סטיב וויטמייר, ושלאחר מות הנסון ב-1990 הפך ליורשו. וויטמייר בלע את הצפרדע ומדבב את קרמיט ב-24 השנים האחרונות - בטלוויזיה וגם בשני הסרטים האחרונים מבית דיסני. אגב, מאז פרישת אוז מ"החבובות", ממלא את מקומו בתפקיד מיס פיגי והאחרים אריק ג'ייקובסון בן ה-44. למי שתהה, גם לגונזו יש בן אדם מאחוריו. שמו דייב גואלז והוא מלווה את הנשר המרופט כבר כמעט 40 שנה.

הכירו את קרמיט ומיס פיגי, כלומר וויטמייר ואריק ג'ייקובסון 

לפעמים צריך גם להרים קול כדי לזכות בבלעדיות. בשנות ה-30 עלתה לאקרנים סדרת סרטוני אנימציה המבוססים על הקומיקס "פופאי" בדיבובו של וויליאם קוסטלו. לאחר פיטוריו ב-1935, קודם אנימטור זוטר כמחליפו, וזאת בזכות החיקויים המוצלחים שלו במשרד. כך הפך ג'ק מרסר ליורד הים האהוב לאורך יותר מארבעה עשורים (אשתו הצטרפה אליו כאוליב). הוא נפרד מהדמות ב-1980 - ארבע שנים לפני מותו בגיל 74, כשצץ בפרולוג האנימציה לסרט "פופאי" של רוברט אלטמן, ופינה את הבמה לרובין וויליאמס, שלקח על עצמו לגלם את המלח חובב התרד.

הופעת הבכורה של מרסר בסרטון: "Popeye: King of the Mardi Gras"

כמו פופאי, גם מיקי מאוס ודונלד דאק נהנו מבעלים ותיקים בחוות האנימציה של דיסני. מייסד האולפנים וולט דיסני בכבודו ובעצמו דיבב את דמותו של מיקי מאוס שברא, מ-1928 ובמשך יותר מ-20 שנה. אחרי מותו וויין אלוויין המשיך את מורשתו של העכבר החייכני עד לשנים האחרונות. גם דונלד דאק נשאר בידיים טובות: מאז 1934 ועד שנות ה-60 היה קלרנס נאש אמון על הפקת קולו של הברווז. טוני אנסלמו ירש את מקומו מאז ועד היום.

חרחורי בייב

בעלי חיים מדברים יש גם ב"בייב" האוסטרלי (1995), שנוצר בלייב-אקשן. החזרזיר כבש את לב הצופים בסרט שהיה ללהיט היסטרי זכור לטוב. האפקטים הקנו לבייב הבעות אותנטיות על פני החזיר הוורדרדים שלו, וזכו על כך באוסקר, אך הוא לא היה שלם ללא קולה של כריסטין קוואנה, שעשתה לעצמה קריירה יפה כמדבבת וגם כשחקנית, אבל תיזכר תמיד בתור חזיר. כמו במקרה של הרובוט אופטימוס פריים, הצפרדע קרמיט, המלח פופאי והאחרים - זה יותר טוב מכלום.