הייטקיסט שכיר – אין לך זכות על הפטנט שלך
עוד לפני שהחל לעבוד מוחתם המתכנת הישראלי על ויתור על זכות הקניין בהמצאות שלו. בית המשפט התבקש להתמודד עם שורת מקרים כאלה
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- גם לבג"ץ נמאס מהמחשוב המיושן של הוצל"פ
- סערה בבית הדין: משוב השופטים – בעד ונגד
- כך גבו מכם עמלה כפולה ב-200 כספומטים
- בוטיק יפצה בגלל זיוף של לואי ויטון ושאנל
החלטת בית המשפט התבססה על העובדה שבייר היה חתום על הסכם השולל ממנו במפורש זכויות בהמצאתו. בייר לא התייאש והגיש ערעור לבית משפט העליון, שלשמחתו קיבל באוגוסט 2012 את טענותיו וביטל את קביעת המחוזי. שופטי העליון קבעו שאין בהסכם כדי לשלול על הסף את האפשרות שיש למבקש טענה בעניין זכותו לתגמולים.
המקרה של בייר אמנם מעודד את המפתחים השכירים בישראל, אבל לא בהכרח מייצג. גם אם נכונה הקלישאה שלפיה חלומה של כל אם ישראלית במאה ה-21 הוא שבנה או בתה יפתחו את הלהיט הבא בחברת הייטק זו או אחרת, הרי שאותה אמא אוהבת לא לוקחת בחשבון שבמרבית המקרים ילדיה השכירים לא יזכו לגמול ראוי עבור הפיתוחים שלהם.
הסיבה היא שחוק הפטנטים בישראל מקנה דווקא למעסיק את הזכויות בהמצאה שפיתח עובד במסגרת עבודתו ובמהלכה. החוק אינו מעניק לממציאים שכירים זכות על תוצרי קניין רוחני שפיתחו ואף אינו מבטיח להם תמורה מיוחדת מעבר לשכרם.
נקודת מוצא זו מובילה לכך שמרבית החברות בישראל אינן "מתנדבות" להעניק גמול ראוי ומיוחד לעובדיהם עבור פטנטים שהם מפתחים. הגם שיש טיעונים התומכים בעמדה זו - כגון העובדה שמרבית ההשקעה הכספית היא של המעסיק – ממאנות החברות להבין כי תשלום גמול ראוי לממציאים בעבודה מהווה גורם מוטיבציוני ראשון במעלה, אשר יטיב עם מעסיקים בטווח הארוך.
הבעיה אינה רק התנהלות החברות אל מול העובדים, אלא העובדה שהן המדינה והן מערכת המשפט בישראל מחזקות בפועל מדיניות תומכת-מעסיקים מבלי לראות את התמונה הרחבה. וזאת חרף ניסיון של בית המשפט העליון לשנות את המצב ולאפשר לעובדים-ממציאים לקבל גמול מיוחד על פטנטים שפיתחו, דוגמת מקרה בייר.
שבבים של זכויות סוציאליות
משפט בייר בא בעקבות פרשה נוספת שמהווה אבן דרך בהחלטות המאפשרות מתן תמלוגים לממציאים חרף הסכם ויתור שעליו חתמו: Networks נגד אילני. בפרשה זו קבעה הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים כי ניתן לברר בקשה לתמלוגים של ממציא שכיר בגין "אמצאת שירות" גם במקרה שעובד ויתר על זכויותיו.
במילים אחרות, תיתכן פרשנות שלפיה ויתור על זכויות אינו כולל בהכרח ויתור על הזכות לגמול מיוחד בגין פטנט שהמציא. פרשנות זו יכולה הייתה להביא להתעוררות בפיתוח פטנטים בישראל.
בבית המשפט הוא טוען שאין לקבל טופס ויתור על זכויות סוציאליות שאינו מזכיר את הפטנטים שפיתח כוויתור על זכותו לתגמולים. כמו כן, לדבריו אין לקבל סכום של אלפי שקלים בודדים כחוסם תמלוגים במקרה של פטנטים שהניבו לחברה מיליונים.
תם עידן אדיסון
למעשה עוסקים כל המקרים הללו בפערי הכוחות בין מעסיקים לשכירים. החתמת עובד על כתב ויתור על זכויות בקניין רוחני הפכה חלק שגרתי בהליך קליטת שכירים בתחום ההייטק. על פי רוב נדרש העובד – עוד בטרם התיישב מול המחשב בפעם הראשונה – לחתום על סעיף שלפיו הוא מוותר על כל זכויותיו בכל פיתוחי הקניין הרוחני להם יהיה שותף, לרבות בהמצאותיו.
מתן תוקף מלא לסעיף זה מנוגד לתפיסה בסיסית בדיני עבודה, שלפיה יש לאזן את פערי הכוחות בין עובד למעסיק. במדינות שונות בעולם – בהן בריטניה ויפן – יושמו רפורמות שעיקרן חיזוק הממציאים ומתן גמול ראוי במקרים המתאימים. פרשה מפורסמת ביפן עסקה בפיצוי של כ-190 מיליון דולר בהתדיינות של עובד-ממציא בשם שוג'י נקאמורה (Shuji Nakamura) שהמציא את "הלד הכחול" בעת עבודתו בחברת Nichia.
יש לזכור שהשכירים מהווים כיום את רוב הממציאים בישראל. במובן זה תם עידן "אדיסון" שאפיין את המאות הקודמות. מרבית הממציאים היום אינם פועלים במודל של הגאון הרומנטי היושב בביתו ומפתח פטנט. בעידן התאגידי לפחות 80% מהממציאים הם שכירים.
בשל חשיבותם של הממציאים והמפתחים במקום העבודה - יש להעמידם במרכז השיח ולא בשוליו, ולתגמל אותם באופן ראוי. בפועל, אם רוצים לעודד חדשנות והשקעות בתחום, אזי צריך לעודד פיתוח המצאות חדשות, המקדמות משמעותית את הידע הקיים. מעסיקים צריכים להבין ולהפנים את התפיסה שלפיה בטווח הארוך הם אך ירוויחו מעובדים בעלי מוטיבציה גבוהה יותר להמצאות חדשות.
- ד"ר שלומית יניסקי רביד, מומחית לקניין רוחני בקריה האקדמית אונו, עמיתת מחקר בבית הספר למשפטים של ייל, ניו הייבן, ארה"ב. ספרה החדש נקרא "קניין רוחני בעבודה: תיאוריה, מעשה ומשפט משווה"
לפנייה לכתב/ת 
