שחר בן 10 נלחם בסוכרת ובסרטן - וניצח
לאחר ששחר באטאן סבל מכאבים עזים בכף הרגל והרופאים חשבו שמדובר דלקת, התברר כי זהו גידול סרטני. הוא אושפז במשך שנה, עבר כימותרפיה, הקרנות וניתוחים והתמודד במקביל עם סוכרת נעורים - וניצח. מה חיזק אותו בימים הקשים? כתבה שלישית בסדרה על ילדים שהתגברו על סרטן
גילוי הסרטן החל בכאבים בכף רגל שמאל: לפני כשנתיים וחצי סבל שחר באטאן, אז בן 10, מכאבים ברגלו והיה בטוח שמדובר בתוצאה של חבלה במשחק כדורסל. רופאיו קבעו שמדובר בדלקת וטיפלו בו באנטיביוטיקה ובמורפיום - אבל הכאבים הלכו והחמירו.
רק אחרי חמישה חודשים נשלח באטאן לסריקת CT, שגילתה כי מדובר בסרטן. לאחר טיפולים ממושכים הוא ניצח את המחלה, תוך התמודדות במקביל עם סוכרת והזרקות אינסולין.
הכתבות הקודמות בסדרה:
הרופאים התעקשו שזו דלקת
"הרופאים בבית החולים חשבו שמדובר בדלקת ושלחו אותי הביתה עם תרופות", משחזר באטאן בראיון ל-ynet, "אבל הכאבים התגברו והגעתי למצב שבו כבר לא יכולתי לדרוך על הרגל, עד שקיבלתי מורפיום להקלת הכאב". גם אז התעקשו הרופאים שמדובר בדלקת.
אחרי חמישה חודשים כאמור של התמודדות עם כאבים עזים בכף הרגל, נשלח באטאן על ידי אורתופד לסריקת CT, שבה התגלה תהליך גידולי מסיבי. הוא הועבר לאשפוז במחלקה האונקולוגית בבית החולים איכילוב, שם נלקחה ממנו ביופסיה שאיששה את האבחנה - "יואינג סרקומה", סרטן העצמות.
באטאן עבר בדיקת PET CT שנועדה לברר אם הסרטן שלח גרורות למקומות נוספים בגוף, והתשובה הייתה משמחת: הגידול התמקד אך ורק בכף הרגל.
הוא טופל במשך כשנה בכימותרפיה, עבר כמה ניתוחים שבמהלכם הוסרה עצם המסרק, העצם המרכזית והתומכת של כף הרגל שבה נמצא הגידול, והקרנות. "הטיפול היה מאוד אגרסיבי ואינטנסיבי", הוא מספר. "בשנה הזו הפך בית החולים לבית הראשון שלי, ורוב הזמן אושפזתי שם כשהוריי לצדי".
נוסף לסרטן, התמודד באטאן עם מחלה נוספת: סוכרת נעורים, שאובחנה כחצי שנה לפני שאותר הגידול. עד מהרה הוא למד להזריק בעצמו אינסולין, לתכנן את הארוחות ולהקפיד על בדיקות הסוכר הרבות במהלך היממה.
"סבלתי כאבי תופת"
"היו לי הרבה מאוד רגעים קשים בהתמודדות עם המחלה", מספר באטאן. "שניים שאולי זכורים לי יותר הם התגובה של הגוף שלי לטיפול הכימותרפי הראשון, שהייתה קשה מאוד, והימים שאחרי הניתוח הגדול להסרת העצם. סבלתי אז כאבי תופת ששום תרופה לא הצליחה להרגיע".
איך מתמודדים עם שתי מחלות בו זמנית - סוכרת וסרטן?
"אני זוכר שאמא שלי, שהייתה מודאגת מהכאבים ברגל, חשבה שזה בוודאי קשור איכשהו לסוכרת, וכמובן לא העלינו בדעתנו 'מכה' נוספת. בשלב הזה עוד רק למדנו להתמודד עם הסוכרת, שהייתה 'שוק' בפני עצמה. היה מאוד לא פשוט להתמודד עם שתי המחלות יחד, וגם מבחינה רפואית זו משימה לא פשוטה לאזן את הסוכר בגוף בזמן שהגוף עובר טיפול כימותרפי ומקיאים כל הזמן".
"להזריק אינסולין חמש פעמים ביום ולהילחם בסרטן זה קשה מאוד. גם מבחינה רגשית היו רגעים שבהם ריחמתי על עצמי. הייתי חלש פיזית ונפשית, אבל עובדה שהצלחתי. היום אני יודע שעם כוח רצון ועזרה מאחרים אפשר להתגבר כמעט על הכל".
מה חיזק אותך באותם ימים?
"אי אפשר לעבור את זה בלי תמיכה, עזרה ואהבה, ואת זה היה לי בשפע. ההורים שלי נלחמו יחד איתי במחלה ולא נתנו לי ליפול. אחי ואחותי שדאגו לי ואהבו אותי, סבא וסבתא, החברים הקרובים - כולם נרתמו ועזרו ככל יכולתם. הצוות הרפואי מורכב מאנשים שאכפת להם, ולחלקם נקשרתי מאוד. אז כן, היה לי קשה, אפילו מאוד, אבל האנשים שהיו סביבי חיזקו אותי".
חגגו את הניצחון על הסרטן
באטאן נזכר ברגעים מרגשים במיוחד במהלך המאבק במחלה. "אחרי הניתוח להסרת הגידול, כשאמנם הייתה עדיין דרך טיפולית ארוכה", הוא מתאר, "קיבלתי את תוצאות הביופסיה הנוספת שבדקה אם הכימותרפיה עובדת וראו שאכן הטיפול משיג את התוצאה שלה קיווינו. זה היה מאוד משמח.
"הבשורה האמיתית הייתה בסיום הטיפולים הכימותרפיים, אחרי הבדיקות שהראו שאין יותר סרטן בגוף. אני חושב שזה בעצם הרגע הראשון, אחרי הרבה זמן, שבו אפשר היה 'לחזור לנשום' באותם ימים. בדיוק מלאו לאבא שלי 40 ואמא שלי עשתה לו מסיבת הפתעה גדולה עם כל המשפחה והחבריםף וזה היה סמלי כי ביום ההולדת הקודם שלו קיבלנו את הבשורה הרעה על המחלה. הפעם חגגנו לא רק את יום ההולדת אלא גם את הניצחון על הסרטן".
איך שינתה אותך המחלה?
"למדתי להעריך את הדברים הבסיסיים. כולם מתייחסים להרבה דברים בחיים כאל מובן מאליו, למשל העובדה שאנחנו נמצאים בבית שלנו, בשגרת החיים. זה בכלל לא מובן מאליו למישהו שבילה כל כך הרבה זמן בבית החולים ורק רצה לחזור הביתה ולישון במיטה שלו. מדהים שזה שוב אפשרי. התחלתי להעריך את הדברים הפשוטים ביומיום - לקום בבוקר, לצחצח שיניים, ללכת לשירותים לבד, ללכת לבית הספר ולהיפגש עם חברים. כל אלה כבר לא מובנים מאליהם למישהו שהיה חולה כמוני.
"אני זוכר את התקופה שבה לא יכולתי לעשות את כל הדברים האלה והיום, כשאני שוב יכול לחיות כמו כל ילד רגיל - אני מעריך אותם. גם ההתמודדות עם הסוכרת נראית לי עכשיו קלי קלות".
מה אתה ממליץ לילדים אחרים שמתמודדים עם הסרטן? איך מחזיקים מעמד ומנצחים?
"ילדים שמתמודדים עם המחלה צריכים להגיד לעצמם כל הזמן שבסוף זה עובר. בסוף אנחנו, בעזרת הטיפול הרפואי והחיזוק מהסביבה, מצליחים להתגבר על המחלה הארורה הזאת והיא הופכת להיות רק זיכרון רע.
"מתוך הניסיון האישי שלי ושל ילדים נוספים שאושפזו איתי במחלקה האונקולוגית ושניצחו את הסרטן - לתקופה הנוראית הזו יש סוף, והוא מתוק מאוד".
לפנייה לכתב/ת 
