"טימי טעות": החנון והיומן בגרסה חדשה

לאחרונה ראה אור ספר חדש בסדרת "ניקולא הקטן" של רנה גוסיני וז'אן ז'אק סמפה. "ניקולא הקטן" הוא מופת של כתיבה קומית לילדים וכתיבה ספרותית איכותית, שהיא בה בעת נגישה מאוד לילדים, גם שנים רבות לאחר שראו אור הספרים בסדרה. בימים אלו מתפרסם הספר "טימי טעות - אף אחד לא מושלם", של יוצר הקומיקס האמריקני המוערך והמצליח סטפן פסטיס.

• לא רוצים לישון: "סיפור אחרי השינה"
• שובו של נפתלי: הוא עדיין איתנו
• ספר לחופש הגדול: "ניקולא הקטן"
  

זוהי טבילת האש הראשונה של פסטיס בכתיבה לילדים, והספר הפותח את הסדרה שגיבורה הוא ילד בשם טימי טעות (Timmy Failure במקור). עד כה ראו אור שני ספרים בסדרה, וודאי יתפרסמו עוד רבים אחרים. על אף חינו והיותו ספר משעשע, הפער בינו לבין ספרי "ניקולא" כמודל קומי גדול מאוד.

"טימי טעות". נקלע למצבים מכמירי לב

קל לזהות את האב הרוחני של פסטיס ביצירת ספר פרקים קומי זה. מדובר בג'ף קיני, יוצר סדרת "יומנו של חנון" המצליחה, שגם מצוטט על עטיפת המהדורה העברית. בוגרי "יומני של חנון" ייהנו ודאי מהספר, שיש בו שלל סיטואציות קומיות לצד אנטי-גיבור שובה לב בחוסר המודעות שלו ובתפיסת עולמו. קיני הוא האב הרוחני מבחינה סגנונית - בטקסט ובאיור, במבנה של הסיפור וגם בסוגה הספרותית.

השפעתו של קיני רבה מאוד, ובדומה להצלחה של "הארי פוטר", שהביאה בין השאר לגל של חיקויים ו/או ניסיונות לשחזר את התמות והמאפיינים מספריה של ג'יי. קיי רולינג, כך גם בשנים האחרונות אנו עדים לחיקויים חיוורים למדי וליצירות ספרות בינוניות הנשענות על הצלחת "יומנו של חנון", גם באופן ישיר - כמו למשל, "יומני החנונית" מאת רייצ'ל רנה ראסל או "ערפד חנאן כותב יומן" מאת טים קולינס (במקור: Diary of a Wimpy Vampire!) - וגם בהיצמדות לז'אנר, כמו בספר "המדריך של צ'ארלי ג'ו ג'קסון איך לא לקרוא" מאת טומי גרינוולד.

הצלחתו של פסטיס טמונה בכך שלא שיעתק את "יומנו של חנון" אלא שאב ממנו השראה סגנונית ופואטית, תוך שהוא משמר את שני המרכיבים שקיני הצליח לבטא בצורה שנגעה ללבם של קוראים רבים כל כך: מצד אחד, סיטואציות קומיות מבדרות בעלילה קצבית. מצד שני, ממד רגשי שלעתים נותר סמוי, ומטעין את סיפור המעשה ברבדים נוספים.

גשש בלש ודב קוטב

גיבור הסיפור, טימי, משוקע כל כולו בסוכנות הבלשות שהקים, יחד עם שותפו המשונה - דב קוטב עצלן וזללן בשם אנוש. עד מהרה יבינו הקוראים כי טימי הוא לא בלש מוצלח כלל, ולאורך הספר הוא עושה אינספור טעויות, הנובעות בעיקר מחוסר תשומת לב, מהתעלמות מפרטים שנמצאים ממש "מתחת לאף" ומביטחון גמור בתפיסותיו, דעותיו וקביעותיו. ההתנהלות שלו מובילה, כאמור, לסיטואציות מבדרות, אבל יש גם משהו מכמיר לב בחוסר המודעות שלו.

כמספר הסיפור, ומי שלמעשה מתעד את שגרת הפעילות שלו, הוא מבנה את המבט החיצוני של הקוראים אותו, כאשר האחרונים מזהים בקלות את הכשלים והטעויות, ובשל כך הם בעלי השליטה בסיפור. חינו הרב של טימי, התמימות ואף האינפנטיליות, וכן המסירות המוחלטת שלו לתודעתו, פועלת פעולה כפולה על הקוראים ונשענת על הדואליות של הפן הקומי והפן הרגשי.

פעולה כפולה על הקוראים, לצד איורים

בנוסף - ובזכות המבע הייחודי לטימי, שמבטא את נקודת המבט שלו, אנו נחשפים לפנים פחות מלהיבים ומסעירים בחייו. כך למשל כשהוא מתאר כשהוא נמצא לבדו בהפסקה. מפיו של טימי לא מדובר בנידוי חברתי או בהיותו "לא מקובל" (להפך, הוא טוען שהוא מקובל), אבל האיור המלווה את הקטע הזה ממחיש את בדידותו ומעצים את מה שהטקסט מרמז עליו. כך גם הוא מתאר לעתים בהומור ובעיקר בחוסר אבחנה את המצב הכלכלי ההולך ומדרדר שלו ושל אמו (איתה הוא גר) ואת הקושי הנפשי שהיא נמצאת בו.

טימי - בין השאר כיוון שהוא די מרוכז בעצמו - אינו מבחין בקשיים הללו. עבורו הם חלק מהעולם שבנה לעצמו (כמו שייתכן ודב הקוטב שלו, שזר כל כך לריאליזם של הסיפור, הוא יציר דמיונו; החבר הדמיוני שבא לכפר על הבדידות). הגיבור משוקע כל כך בעולם זה, שכל מי שסובב אותו נבלע מיד בתודעתו של טימי - כאילו אין לסובבים ומעשיהם עצמאיות.

משום שפסטיס מצליח להעביר בשקיפות רבה מאוד את ההכלה של ראייתו המצומצמת של טימי, הוא מבנה בצורה משכנעת למדי את הרבדים הרגשיים שבסיפור, והופך אותו ליצירה מעניינת יותר. מפתיע, אולי, שדווקא הפן החלש יותר, לטעמי, הוא הפן הקומי. בשונה מ"ניקולא הקטן" שהוזכר בתחילת הרשימה, שהוא מופת של כתיבה קומית - על הניואנסים, האירוניה, המודעות העצמית, הקצב והתזמון שלה, ב"טימי טעות - אף אחד לא מושלם", ישנם שני אלמנטים קומיים מרכזיים: הראשון מתייחס לפער בין הרצוי למצוי, או נכון יותר: בין זווית ראייתו ותפיסתו של טימי לבין המתרחש בפועל.

השני מתייחס לעיצוב הדמויות והפעולות המשעשעות שהן עושות, ולסיטואציות הקומיות שהן נמצאות בהן. לכל דמות משנה בסיפור

ישנם מאפיינים סדורים וקלים לזיהוי, וכל דמות גם פועלת באותו האופן לאורך כל העלילה (למעט חריגות הכרחיות לסיפור המעשה). התבנית הזו והחזרתיות נמצאות, אמנם, גם ב"ניקולא הקטן" וגם ב"יומנו של חנון", אך בעוד בראשון הסיטואציות באמת מצחיקות מאוד ומתוחכמות ויש בהן גם אלמנט ביקורתי, ב"יומנו של חנון", כמו גם ב"טימי טעות", האפקט הקומי מגיע לכדי מיצוי מהר מאוד.

לא נמצא תחכום, אלגנטיות או מורכבות בעיצוב הספרותי של הפן הקומי הזה, אלא "גגים" בינוניים, תופעות התנהגותיות שמבדרות רק בפעם הראשונה שהן מופיעות ולאחר מכן הן חביבות או לעתים משעממות. בנוסף, הקצב והתזמון הקומי אינם מוצלחים מספיק, ובמידה מסוימת הסיפור נוטה לפיזור ועומס - כאילו רצה היוצר להכניס כמה שיותר סיטואציות הומוריסטיות לסיפור, מבלי לברור או לבנות מהלך קומי עמוק ומעניין (מה גם שהספר ארוך למדי). בשל כך, לטעמי, המיקוד הולך קצת לאיבוד בשלב מסוים וכך גם הסבלנות של הקוראים, האמפתיה והסקרנות.

לא מן הנמנע לראות ב"טימי טעות" ספרות מסחרית פשטנית, הממשיכה קו רווח למדי בספרות העכשווית לגילי 7-10. במידה מסוימת זה נכון. לא מדובר ביצירה עמוקה למדי או ביצירה קומית מעולה, אך על אף זאת ישנם אלמנטים מעניינים בסיפור, בייחוד ברבדים הרגשיים שהוא מציג. מבחינתי, ההישג הגדול של הספר הוא בתרגום המצוין של ארז אשרוב (שתרגם, בין השאר, גם את "יומנו של חנון"). אשרוב מצליח פעמים רבות להעלות את הרמה של הטקסט, למצוא ניסוחים עבריים, מדויקים ומתאימים, ולבטא את הלך הרוח, הקצב והסגנון בצורה הטובה ביותר. עתה יש לקוות שהספרים הבאים בסדרה יציגו התפתחות מעניינת הן בדמותו של טימי הן בסגנונו של פסטיס.