חקלאים עבדו 40 שנה. המינהל: שטח לא שלכם

במשך 4 עשורים עיבדו בני זוג מגרשים שחכרו. כשביקשו להעבירם לבנם, נזכר המינהל להודיע להם: אין לכם זכויות בשטח. השופטת חשבה אחרת

עו"ד גד שמגרפורסם: 16.07.14 , 19:27

40 שנה לאחר שחכרו מגרשים ממינהל מקרקעי ישראל הופתעו בני זוג חקלאים לגלות שלא מכירים בהם כבעלי זכויות בשטח. בתביעה שהגישו נגד המינהל הם טענו כי אף שלא חתמו מולו על חוזה באופן רשמי, יש לראות בהם בעלי זכות חכירה. שופטת המחוזי בחיפה יעל וילנר קבעה לאחרונה שהעובדה שבמשך ארבעה עשורים עיבדו התובעים את האדמה מספיקה עבורה כדי לקבוע שבני הזוג אכן בעלי זכויות במגרשים.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

שני הצדדים לא חלקו על העובדה שהעברת השטח לבני הזוג הייתה שנויה במחלוקת. בתחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת החכיר מינהל מקרקעי ישראל שטח חקלאי של כ-304 דונם לאגודה השיתופית החקלאית (בשמה דאז "נחלות"), והוא הוקצה לחברי האגודה.

ייצוגית

מינהל מקרקעי ישראל ישלם 3.8 מיליון

עו"ד אורי פלד

לאורך שנים המינהל לא שילם ריבית והפרשי הצמדה כדין לזכאים שניצחו בבית משפט. בהסדר פשרה נקבע שהוא ישלם לכל הזכאים מהעשור האחרון

ייצוגית: מינהל מקרקעי ישראל ישלם 3.8 מיליון

לטענת החקלאי ורעייתו, בינואר 1977 הם הוזמנו למשרדי המינהל כדי לחתום על חוזה חכירה של כמה מגרשים מתוכו לתקופה של 49 שנים, אך בסופו של דבר החוזה לא נחתם כיוון שהפקידה לא מצאה אותו. ומאז, אף שהבטיחה לקבוע עמם שוב, הפגישה מעולם לא נקבעה והחוזה לא נחתם בפועל.

ב-2005 העבירו בני הזוג את הטיפול במגרשים לבנם. במסגרת זו הם ביקשו לקבל את העתקי החוזים הלא-חתומים, אך להפתעתם הודיעו להם במינהל להם שאין להם שום זכויות בקרקע. זאת אף שמאז ועד היום הם מחזיקים בחלקות ומעבדים אותן, והמינהל מעולם לא פנה אליהם בנושא.

לטענת התובעים, אף שחוזה החכירה אינו חתום, הוא מחייב לכל דבר, משום שכל התנאים שלו התקיימו: החוזה כולל את מלוא הפרטים, הייתה גמירות דעת בהצעת המינהל להחכיר להם את המגרשים, והם קיבלו את ההצעה כשהגיעו למשרדים על מנת לחתום על החוזה. הם אמנם הודו שלא שילמו דמי חכירה, אך לטענתם מדובר בפגם טכני בלבד הנובע מהתרשלות המינהל, שלא טרח לשלוח להם דרישת תשלום.

מנגד טען המינהל כי התובעים לא הודיעו על שקיבלו את הצעת ההחכרה מצידו ולכן היא פקעה בחלוף הזמן. עוד נטען שאם החוזה לא נחתם אזי הוא לא נכרת. כמו כן נטען שלתובעים אין זכויות בקרקע כיוון שלא שילמו את דמי החכירה, והעובדה שהם מחזיקים בקרקע לא משנה זאת.

החוזה בוצע בפועל

השופטת יעל וילנר קיבלה את טענות התובעים וקבעה שהחוזה הלא חתום תקף ומחייב. לשיטתה, הצעתו המפורטת של המינהל התקבלה על ידי התובעים, ועצם הגעתם לחתום על החוזה מעידה על כך. בנוסף, התובעים ביצעו את החוזה בפועל: הם ראו עצמם כחוכרי המגרשים, החזיקו בהם ועיבדו אותם במשך כל השנים. העובדה שהמינהל לא התנגד לכך מלמדת שהמינהל התייחס לבני הזוג כבעלי זכויות החכירה ומעידה על ביצוע החוזה בפועל גם מצדו.

עוד לפי השופטת, החכרת הקרקעות הכוללת לאגודה הייתה עסקה גמורה מבחינת המינהל, ומשהשלים את חתימת החוזים מול יתר חברי האגודה, מלבד התובעים, התנערותו מהחוזה הבודד מהווה חוסר תום לב.

עם זאת, השופטת קבעה שגם התנהגות התובעים לוקה בפגמים, שכן לא יעלה על הדעת שלא שילמו את דמי החכירה רק משום שלא הגיעו דרישות התשלום. משכך, התובעים הם אמנם בעלי זכויות החכירה בחלקות, אך יהא עליהם לשלם את מלוא דמי החכירה. לא נפסקו הוצאות.

אמנם חוק המקרקעין דורש מסמך בכתב בעסקאות מקרקעין, אך אין זה אומר שמסמך כזה תקף רק אם חותמים עליו. מקרים מסוג זה מלמדים שחוזה יחייב את הצדדים גם ללא חתימתם.