מתעסק בחאקי: ההומור הצה"לי של אסי דיין
אביו היה רמטכ"ל ובטחוניסט, אבל אסי דיין הצעיר פשט את מדי הצבא, ניער מעליו את הפוליטיקלי קורקט וגייס את מיטב ההומור הצה"לי כדי לצחוק עלינו הישראלים בקולנוע. בין לחימה להפסקת אש, מועדון הסרט המופרע נותן הקשב לגאון הקומי המקומי, ומצדיע לשם שינוי כמו שצריך
הרבה נאמר בתקשורת על אסי דיין לפני ואחרי מותו באפריל האחרון. אבל כאן, בפינה הקטנה שלנו ולאור המצב הביטחוני, ננסה להיות הפעם קצת פחות מורבידים ומדכדים. אנחנו נתמקד בחוש ההומור של אסי, שהצליח - דרך סרטיו - להגיב למצב השורר במדינה. ואכן, מפגשי "מועדון הסרט המופרע" יוקדשו החודש למחווה לזכרו של אסי דיין, בליווי סרטו "מר באום". אז מה קורה כשהבן של הרמטכ"ל מחליט לביים קומדיות?
הפולניות מזהו זה מראיינות את אסי דיין על מר באום
הקשר בין סיטואציות קומיות לענייני ביטחון היה קיים אצלו מן ההתחלה. בביוגרפיה המצולמת שלו סיפר אסי איך העז לחצות את הגבול מירושלים לירדן כשהיה בן שלוש. הירדנים, שהיו אז במלחמה עם ישראל, קיבלו אותו בכבוד והחזירו את הילד הקטן לאויב ממערב.
לא נשמע כמו סצנה מוכרת מסרט? בן אדם חוצה את הגבול בטעות ומוזמן לקפה על ידי האויב? זה קרה סצנה מתוך הסרט הפופולרי ביותר בהיסטוריה של ישראל - בבימויו של דיין כמובן - "גבעת חלפון אינה עונה". ויקטור חסון (שייקה לוי) חצה בטעות את הגבול למצרים, התיידד עם המפקד המצרי ואפילו לימד אותו איך מכינים קפה שחור, כמו שנאמר: "מה, השתגעתם? ככה עושים קפה? אשכנזים נהייתם? עטאללה, ג'יבל פרימוס".
הטריילר של "גבעת חלפון אינה עונה"
אסי נכנס לעסקי הקולנוע אחרי שנקלע לסט צילומים ביוון והשתתף בסרט בתור ניצב. כשחזר לארץ קיבל תפקיד קטן בסרט "סיירים", ואחרי מלחמת ששת הימים לוהק לתפקיד ראשי בסרט "הוא הלך בשדות" על פי הרומן של משה שמיר. הייחוס המשפחתי היה חלק בלתי נפרד מהצלחתו ככוכב מקומי, וכדי להתפתח כשחקן עצמאי החליט לנסוע ללונדון. שם לוהק על ידי הבמאי ג'ון יוסטון לצד בתו אנג'ליקה יוסטון בסרט שמתרחש בימי הביניים. שימו לב לטריילר והחזיקו חזק: אסי דיין הצעיר, בטייטס.
אחרי כמה הפקות בינלאומיות חזר אסי לארץ ויחד עם נפתלי אלטר, שיהפוך לשותפו הקבוע לכתיבה בשנים שלאחר מכן, כתבו את הקומדיה השחורה "חגיגה לעיניים" אותה ביים דיין. אלטר הלחין את המוזיקה. בתקציב של 400 אלף לירות וחודש צילומים במטולה נולדה סאטירה קומית על משורר בשם שאול הכהן. המשורר מגיע לעיירה צפונית כדי לשים קץ לחייו אבל המקומיים לא מפסיקים להציל את חייו.
מניסיון התאבדות אחד לשני, המשורר מספיק להתאהב ושמחת החיים חוזרת אליו, אלא שאז התושבים מבינים שאם היו נותנים לו למות זה היה עושה טוב למקום כיעד תיירותי. אם בתל אביב יש את בית ביאליק, למה שגם להם לא יהיה להם איזה מוסד לזכרו? כך מתחילים המקומיים לשכנע את המשורר שכדאי לו להתאבד בכל זאת. הסרט היה אהוב על המבקרים אבל לא הצליח בקופות. תרמו לכך בתי הקולנוע שסירבו מלכתחילה להקרינו מחשש שייכשל, והפצתו עוכבה בשנתיים.
בעקבות כשלון "חגיגה לעיניים" כתבו אלטר ודיין קומדיה חדשה. הפעם במקום אמירה פילוסופית מרירה על החיים, הם הלכו על סרט בורקס בשם "יופי של צרות" בכיכובם של טוביה צפיר, זאב רווח, יונה אליאן וגבי עמרני. חצי מיליון רוכשי כרטיסים הכשירו את הקרקע ליצירת הקומדיה הבאה שמבוססת על סיפור אמיתי של ישראלים רבים - "גבעת חלפון אינה עונה". הרעיון עלה לאסי כשנשלח למילואים אחרי מלחמת יום כיפור. אנשי היחידה העבירו את הזמן במשחקים, שיחות ובעצם כל דבר שאינו קשור למלחמה באויב. כך נולדה קומדיה שמתארת את האווירה החלטוריסטית בצה"ל.
"צ'יקום אצל סמי"
דיין התייעץ עם שייקה אופיר לגבי העבודה עם הגשש החיוור שהציע לשחק עם העברית ולהמציא ביטויים מיוחדים לסרט. כך נולדו משפטים כמו "בור ועם הספר", או ראשי תיבות צבאיים כמו קמר"שהלור"ל (קצין מטבח ראשי שנותן הוראות ליוסיפון ובא רק לטעום). והביקורות? שחטו את הסרט ותיארו את הפספוס הקולנועי הגדול של הגששים. 900,000 צופים בקולנוע ומעמד של סרט פולחן הוכיחו את ההפך.
"איך זורקים רימון?"
אסי יוצר קומדיה נוספת עם הגששים, הפעם מחזמר רוקיסטיבשם "שלאגר". הסרט הזה מורכב מכל כך הרבה רפרנסים לקולנוע - מהתלבושת של גברי בנאי שלקוחה מג'ון טרבולטה ב"שיגעון המוסיקה", דרך פארודיה על אופרה בהשראת האחים מרקס, ועד שיחזור סצנת האימונים של סילבסטר סטלונה ב"רוקי" על מדרגות עיריית תל אביב. הוסיפו לזה את עופרה חזה עם "שיר הפריחה", וההומור השחור - השם היומרני "שלאגר" התברר כמוצדק. בסצנה הבא, למשל, שייקה ופולי מגיעים לנחם אלמנה שאינם מכירים, רק בשביל הסיכוי שתתאהב באחד מהם ותיתן לו את כספי הירושה:
שיתוף הפעולה השלישי עם הגשש החיוור היה בכתיבת התסריט ל"קרב על הוועד". אסי כתב קומדיה על מערכת בחירות בבניין מגורים בחולון שדומה להפליא למערכת הבחירות בישראל ב-1984. הבמאי אבי כהן, שבדיוק סיים לצלם פרסומת עם הגשש החיוור בשם "החום בוטל שותים קריסטל" קיבל מאסי דיין את שרביט הבימוי.
שייקה לוי משחק הפעם את ראש ועד הבית, תפקיד שהכיר מהחיים האישיים ובסרט הוקצן להתנהגות של איש צבא שהפך לפוליטיקאי. פולי משחק רופא שיניים ומייצג את אנשי אופוזיציית השמאל, ואילו גברי מגלם גרסה ישראלית לרמבו שמייצג את יועציי התקשורת. לצורך גיוס בוחרים, הגששים מבקרים בכל הדירות בבניין, חובשים כיפה אצל הדתיים, מדים אצל אנשי הצבא, וכאפייה כדי להסביר לפועל הערבי (משה איבגי) במי כדאי לבחור (עד שמתגלה שבכלל אין לו זכות בחירה):
למרות שאנחנו עוסקים פה בקומדיות, הרומן של אסי דיין עם קולנוע ובטחון לא יהיה שלם בלי "החיים על פי אגפא". הסרט מספר את קורותיו של פאב במהלך 24 שעות, ומסתיים בטבח של הדמויות הראשיות. אחד המסרים של הסרט הוא שחברה שמטפחת את המיליטנטיות שבה, במוקדם או במאוחר דבר תפנה את הנשק כלפי עצמה. 350 אלף צופים ותשעה פרסי אוסקר ישראלי הוכיחו שאסי שוב הצליח להמציא את עצמו מחדש.
הקומדיה השחורה "מר באום" שתוקרן בסינמטקים השבוע, מספרת על הפחד של אסי, שיום אחד הכל ייגמר. לטובת צילומי הסרט אסי גילח את שיער ראשו, ונראה דומה באופן מדהים לאביו. בסרט הוא מתבשר על ידי הרופא שנותרו לו 90 דקות לחיות. בדיוק כאורך הסרט עצמו. עכשיו הוא במירוץ נגד הזמן בניסיון להספיק כל מה שצריך לעשות בחיים שנותרו לו, עם מי ידבר? אילו חלומות יוכל להגשים בהתחשב בלוח הזמנים הצפוף וחמור מכך, בפקקים.
תומש ואסי דיין ב"מר באום"
על תפקידו כאלוהים ב"בשורה על פי אלוהים", כפסיכולוג ב"דוקטור פומרנץ" ועוד יסופר במפגשי מועדון הסרט המופרע בסינמטקים שיוקדש לחוש ההומור של אחד מהיוצרים ש... נו, שלושים שנה לך תזכור.
אסי דיין "חינוכי". מוציא קלטת ילדים
אלון גור אריה הוא במאי, תסריטאי ומרצה לקולנוע. במסגרת מפגשי "מועדון הסרט המופרע " החודש,
יערך אירוע שיוקדש לקומדיות של אסי דיין, בליווי הקרנת "מר באום" בסינמטק ירושלים ביום ה' (24.7) ובסינמטק תל אביב בשבת (26.7). אירוע קיץ לכל המשפחה על "התחלות בקולנוע" יערך בסינמטק ירושלים בשבת (26.7) עם הסרט "שלגיה ושבעת הגמדים".
אירוע "אריק איינשטיין לילדים" יערך בסינמטק שדרות ביום ג' (29.7) עם הקרנת "כמו גדולים 2". מפגש לכל המשפחה על "קוסמים בקולנוע" יערך בסינמטק ת"א בשבת, 2.8, עם הקרנת הקלאסיקה "מרי פופינס".