לחפור וללכת הלאה
המנהרות הן העיקר בשטח - אבל הקרב הוא גם על מטען הכאב. כדי לצמצם אבידות וכדי שבחמאס יבינו שההימור נכשל, דרושה תזוזה קדימה
לפני כינוס הקבינט הערב כדי לדון באפשרות להרחבת הפעולה הקרקעית בעזה לשלב חדש, שתי שאלות עיקריות מעסיקות אותנו כרגע: מתי יסתיים "צוק איתן" ואיך, והאם אחריו יוכלו אזרחי ישראל ובעיקר תושבי עוטף עזה לישון בשקט בלילות ולהתעורר לבוקר בלי אזעקות?
את מצב הסיום של מערכת "צוק איתן" יקבעו הגורמים הבאים:
- ההצלחה בהריסת מערך מנהרות התקיפה שחודרות לשטח ישראל שחפר החמאס.
- רגישות הציבור הישראלי לאבידות והסבלנות שיגלה.
- המידה שבה יצליחו חמאס והג'יהאד האיסלאמי לגרום לאבידות בקרב כוחותינו באופן שיעודד אותם להמשיך.
- המעורבות הבינלאומית והיכולת של ארה"ב, האירופים ומזכ"ל האו"ם להשפיע על מצרים ועל ישראל להגמיש את עמדותיהן.
- תפניות בלתי צפויות בלחימה, שעלולות מצד אחד לגרום לישראל להרחיב את המבצע ולהעמיק אותו, או מצד שני להיכנע ללחץ בינלאומי עקב מספר רב של קורבנות פלסטיניים.
מנהרות
הלחימה הישראלית מושפעת מהתהליך האיטי מאוד של חשיפת המנהרות. שר הביטחון, שחזקה עליו שהוא יודע מה שהוא אומר, אמר ביום ראשון שעניין המנהרות יימשך עוד יומיים-שלושה. המועד הזה עבר כבר מזמן - ולא רק שלא כל המנהרות הושמדו, אלא רק חלק קטן מהן, וגם נתגלו נוספות לרשימה. עד עתה נהרסו לכל אורכן שש מנהרות וישנן עוד לפחות 20 שמטופלות כעת.
הטיפול בכל מנהרה מתבצע באיטיות רבה, גם מכיוון שצריך תחילה למצוא את תוואי המנהרה ואת כל הפירים, ואת זה אפשר לעשות רק קטע אחרי קטע ולא את כל המנהרה בבת אחת. הסיבות לכך הן טכניות, ויחידות מיוחדות של צה"ל לומדות את הנושא תוך כדי עבודה כעת בשטח. הן עושות את זה תחת אש בלתי פוסקת, וקשה ללמוד כשבכיתה יורים בך ללא הרף. בנוסף לכך, הכוחות המיוחדים שמטפלים במנהרות, החפרפרות האנושיות, צריכים להיזהר ממלכודים וממחבלים שמגיחים מתוך המנהרות ומנסים להגן עליהן בגופם. כל זה מחייב הרבה זמן.
אבידות
אין קבינט, ראש ממשלה או שר ביטחון שיכול פוליטית ומוסרית כעת להורות על הפסקת הלחימה ועל יציאה מהשטח בלי שכל המנהרות האלה הושמדו, ובלי שיהיה מנגנון שיוודא שהן לא נחפרות מחדש. הבעיה היא שאיתור המנהרות, מיפויין והריסתן, מחייבים שהייה סטטית של הכוחות באזורים מוגדרים - סביב הפירים - וכשהם סטטיים ולא נעים הם חשופים לאש צלפים ולנשק נגד טנקים. זו הסיבה למספר האבידות הרב בצדנו.
זה לא המיגון של הנגמ"שים ולא שום דבר אחר. רק הצורך להיערך במגננה סטטית סביב הטיפול במנהרות למשך יממות ארוכות מאפשר לחמאס את הדבר שהוא רוצה בו יותר מכול - לגרום למספר גדול ככל האפשר של הרוגים בצדנו. עבורו ועבור כל חסידי האיסלאם הפנאטי והאלים, הסבת כאב רגשי ופיזי נורא ככל האפשר היא היעד. הם לא מנסים לכבוש או להביס צבאית את מי שעומד מולם אלא לגרום לו כאב בלתי נסבל. זו הסיבה למשל שהג'יהאדיסטים של דאעש מעדיפים לערוף את ראשי מתנגדיהם במקום סתם לירות בהם.
לכן אין ספק שהאבידות שספגו כוחותינו בימים האחרונים מהוות תמריץ לחמאס להמשיך וגם לחוש שבסופו של דבר דרישותיו - אפילו המטורפות ביותר - ייענו על ידי ישראל ומצרים. הם מקווים שרגישות ישראל לאבידות תביא בסופו של דבר את הציבור ללחוץ על הממשלה להפסיק את הלחימה, לסגת מעזה, בלי לשקם את ההרתעה ובלי פירוז, רק עם "חזרה להבנות עמוד ענן".
תנועה
מלבד ההיבט הפסיכולוגי, סבל האוכלוסייה הפלסטינית בעזה אינו גורם מעכב בעד החמאס - אלא מהווה אמצעי לחימה, כדי שהקהילה הבינלאומית תכבול את ידי ישראל בבואה לפגוע בחמאס ובג'יהאד האיסלאמי ובארגונים הסוררים. כלומר כל אלה המשתמשים באוכלוסייה העזתית כמגן אנושי.
מכאן שישראל תעשה שגיאה אם לא תמשיך להפעיל לחץ רצוף וגובר על חמאס. מדוע? מפני שהאמצעי היחיד שיגרום לחאלד משעל להגמיש את עמדותיו הוא איום פיזי מוחשי ומיידי על המנהיגות הבכירה של חמאס בעזה ועל היכולת שלה למשול על הרצועה.
את האיום הזה אפשר לייצר רק באמצעות תנועה מהירה של כוחות צה"ל בתוך הרצועה באופן שיגרום לחמאס להבין שהמשחק שהם משחקים וההימור שהם מהמרים עומד בפני תפנית לרעתם.
הצלחה
המעבר לשלב הבא, שבו יועמק המבצע, קרוב עכשיו מתמיד - אבל הקבינט יצטרך להסמיך את שר הביטחון להורות לצה"ל לבצעו. סביב הרצועה מוכנים כבר כוחות גדולים מאוד, כולל יחידות מילואים, לביצוע המשימות הנוספות. להעמקת המבצע יש יתרון נוסף: היא תקטין את הלחץ מעל תהליך השמדת המנהרות שמטבעו מתבצע כאמור בעמדות סטטיות. לתהליך השמדת המנהרות ומציאת הפירים המוסתרים יש גם תוצאות לוואי חיוביות - הרבה משגרים נחשפים כך תוך כדי הליכה.
צריך להבין, האבידות שאנו סופגים כעת ברצועה הן באורח אבסורדי עדות להצלחה של הלחימה ולא לכישלונה.
יש הרבה דברים שניתן לשפר, אבל למען האמת - עיקר האבידות שספגנו היו בגלל המעבר החד משגרה ואימונים ללחימה ממש. השלב הזה גובה מחיר דמים בכל צבא בעולם ולאורך כל ההיסטוריה הצבאית.
עברו הימים שבהם צה"ל נלחם במדבריות סיני או בשטח הפתוח ברמת הגולן. הלחימה כעת מתרחשת בשטח אורבני מהצפופים בעולם, ששום מצביא או מפקד לא היה נכנס אליו אם לא היה מוכרח. בשטח הזה בחרו ארגוני החבלה הפלסטיניים למקם את עצמם, וממנו להסב כאב עצום לתושבי ישראל זמן רב ככל שרק יוכלו. אפשר לומר שזו לא רק מלחמה על הבית, אלא מלחמה כדי לא לאפשר להם להסב לנו את הכאב שיעניק להם את הסיפוק.
לפנייה לכתב/ת 
