המוות במרתון: עיריית תל-אביב תשלם פיצוי

במירוץ ב-2011 התמוטט דוד שלמוביץ ומת בביה"ח. שופט קבע שהמארגנים התרשלו בנושא האישור הרפואי ובתנאים לאורך המירוץ. הפיצוי: 890 אלף ש'

עו"ד ד"ר ערן אגו והילה בועז-גבאיפורסם: 28.07.14 , 08:14

דוד שלמוביץ התמוטט במהלך מרתון תל-אביב 2011 ומת כמה ימים לאחר מכן בבית החולים. משפחתו תבעה את מארגני המירוץ על רשלנות, ובית משפט השלום בתל-אביב פסק שעיריית תל-אביב והחברה שהפיקה את האירוע יפצו אותה ב-890 אלף שקל.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

>> מחבקים את הדרום: במיוחד עכשיו - רוכשים מעסקים בדרום

שלמוביץ, אז בן 43, קרס שעתיים לאחר תחילת המירוץ ומת כעבור שלושה ימים מהתייבשות ומכת חום. אלמנתו וילדיו תבעו את העירייה ואת חברת ההפקות "כפיים" והמבטחת שלה ("הראל"), בטענה שהתרשלותן היא שהביאה למותו. לדבריהם, המארגנים השתהו בטיפול במנוח ובנוסף לא היו אמצעי קירור נאותים בשטח המירוץ ובדרך לבית החולים, מה שיכול היה להציל את חייו.

גם ב-2013:

הרוג ו-12 פצועים קשה במרתון תל אביב

בועז פיילר ואורן אהרוני

גבר כבן 30 נהרג ו-12 רצים נפגעו קשה במרתון שנערך בשנה שעברה תחת עומס חום כבד. במד"א הסבירו: "הפעם המקרים קשים מאוד"

הרוג ו-12 פצועים קשה במרתון תל אביב

התובעים טענו כי מארגני המירוץ לא דרשו הצגת אישור רפואי כתנאי להשתתפות במירוץ והסתפקו בהצהרה אינטרנטית שלא נבדקה אמיתותה. בכך, הם טענו, הפרו המארגנים את חובת הזהירות כלפי המשתתפים. לטענתם מדובר בדרישת חובה בחדרי הכושר, ויש להטמיעה גם במירוצים כאלו, כמו שנהוג גם במירוצי ערים אחרים ברחבי העולם, כמו ברלין ופריז.

הנתבעות טענו מנגד שזמן הטיפול במנוח מרגע שהתמוטט היה סביר, ועל כן לא נפל כל פגם בהליך פינויו. לטענתן, דרישת אישור רפואי אינה מקובלת באף מדינה ומכאן שאינה נחוצה. עוד לדבריהן, הוכח שהמנוח רץ בעבר מרחק דומה בחדר כושר ולא סבל מבעיות רפואיות משמעותיות, ולכן ממילא סביר להניח שהרופא היה מנפיק לו אישור רפואי לו רק היה מבקש.

בנוסף נטען כי יש לייחס למנוח אשם תורם, משום שבהצהרתו שיקר וטען שיש בידיו אישור רפואי, וגם משום שהמשיך בריצה אף שחש בתסמיני מאמץ-יתר והתייבשות.

הצהרה אינטרנטית אינה מספיקה

השופט מנחם (מריו) קליין קבע שעל הנתבעות חלה החובה לוודא ולפקח שכל אחד ממשתתפי המירוץ המציא אישור רפואי. לדבריו, ההסתפקות בהצהרה האינטרנטית המעוגנת בלחיצת הכפתור "אני מסכים" אינה מספיקה כדי להביא למודעות המשתתפים במירוץ את החשיבות לוודא שמצבם הבריאותי מאפשר להם להשתתף.

במענה לטענת הנתבעות קבע השופט, כי דרישת "המארגן הסביר" אינה נבחנת ביחס למתחרים ברחבי העולם, ומנהגם אינו חזות הכול. במקרה זה, קבע השופט, הפרו הנתבעות את חובת הזהירות כלפי המנוח גם בכך שלא דרשו אישור רפואי וגם בכל הנוגע לטיפול שהוענק לו לאחר ההתמוטטות.

לעניין חלוקת האחריות קבע השופט כי העירייה תישא ב-30% מהאחריות, וביתר יישאו כפיים והמבטחת. עם זאת, הטיל השופט גם על המנוח אשם תורם בשיעור 30%, שכן בהיותו איש מבוגר היה עליו להבין את משמעות השקר על קיומו של אישור רפואי ולא להתעלם מהתסמינים המאפיינים מכת חום, כמו עלייה בחום הגוף, תחושת סחרור ועוד.

לאחר ששקלל את נזקי המנוח ובני משפחתו, ובהפחתת האשם התורם, פסק להם השופט פיצוי כולל של 890 אלף שקל, בצירוף הוצאות ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.6% מהסכום.