איש צד"ל רצה שיקום ונדחה: "היה רק שומר"
צעיר שנקלט כאזרח בישראל טען ששירת כמאבטח של אביו של אביו בלבנון, ועתר לבג"ץ כדי לקבל סיוע שיקומי. השופטים: הוא לא עמד בקריטריונים
בג"ץ דחה לאחרונה עתירה של צעיר יוצא צד"ל
לקבל סיוע שיקומי בישראל, בשל מחלוקת על אופי הפעילות שלו במסגרת צבא דרום לבנון. בכך קיבל בית המשפט את עמדת המדינה, שלפיה הוא לא עונה על הקריטריונים
לקבלת הזכאות לסיוע מהמדינה.
ב-2001 החליטה הממשלה שהמנהלה הביטחונית לסיוע תהיה אחראית למתן סיוע וטיפול שיקומי לאנשי צד"ל שהוגדרו כאוכלוסיה מיוחדת - קצינים בכירים ואנשי שירות מודיעיני מיוחד. יתר הטיפול באנשי צד"ל הועבר לידי משרד הקליטה. בהתאם קבעה המנהלה קריטריונים לזכאות וערכה בדיקה פרטנית לגבי כל אנשי צד"ל, בהם אותו צעיר, שלגביו הוחלט כי אינו עומד בקריטריונים.
פסקי דין מענייניים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- המוות במרתון: עיריית תל-אביב תשלם פיצוי
- המינהל הרס בור מים פלסטיני: "חוסר תום לב"
- הורי פונדקאות חו"ל: מה הזכויות בביטוח לאומי
- תרמית: מגרש בהרצליה נמכר ללא ידיעת בעליו
העותר הוא בנו של איש צד"ל ששימש ראש מנגנון הביטחון בכפר עיתרון בדרום לבנון. לדבריו, בשנים 2000-1996 הוא סייע לאביו, תחילה כשומר ולאחר מכן כמאבטח. עם נסיגת צה"ל מלבנון במאי 2000 עברו בני המשפחה לישראל ונקלטו כאזרחים.
לוחמה באבטלה
מרכז תעסוקה נוסף ליוצאי צד"ל
בילי פרנקל
מרכז תעסוקה נפתח בקריית שמונה, השני באזור הצפון. 13 שנים לאחר הנסיגה מלבנון - כמחצית מאוכלוסייה עדיין הייתה מובטלת
בחלוף תשע שנים הוא החליט לערער על הקביעה. ב-2010 הוא פנה למנהלה וביקש לקבל סיוע אך נענה בשלילה מאחר שלא הוכר רשמית כמאבטח של גורם מודיעיני בצד"ל, ולכן אינו שייך לקבוצת הזכאים. הוא עתר לבג"ץ בטענה שאחרים, שהיו בעלי תפקיד זהה, כן קיבלו סיוע. לדבריו, המנהלה לא מיצתה את הבדיקה בעניינו לפני שסירבה לבקשתו.
המנהלה ביקשה לדחות את העתירה על הסף בשל השיהוי הניכר בהגשתה. לגופו של עניין היא דחתה את טענת האפליה ועמדה על כך שהעותר פשוט לא עמד בקריטריונים שקבעה. לאחר שהובאו עדויות של אנשים שהכירו את העותר ואת אביו, בהם נציג שב"כ, עדכנה המנהלה כי אכן בשלב מסוים העותר ליווה את אביו כשהוא נושא נשק, אלא שמעולם לא עמד בתקן של מאבטח.
לכך השיב העותר כי אמנם נותר מסווג כ"שומר", אולם יש להתייחס לתפקידו בפועל ולא לתת לטעם ביורוקרטי לשלול את זכאותו לסיוע שיקומי.
לא מתערבים בהחלטה
המשנה לנשיא מרים נאור, והשופטים יצחק עמית ואורי שהם, ניסו להביא את הצדדים לפשרה אך ללא הצלחה, ולבסוף הורו שלושתם לדחות את העתירה.
השופט עמית, שכתב את פסק הדין, הסביר שהמסמכים והעדויות לא מאפשרים להחליט באופן חד-משמעי אם העותר היה בגדר מאבטח או שומר. נראה שהחל את דרכו כשומר, ומעמדו השתדרג עם הזמן ביוזמת אביו. אלא שאין בכך כדי להכיר בו כזכאי לסיוע: העותר לא סווג כמאבטח, לא קיבל שכר ככזה ולא עבר הכשרה מתאימה.
בנסיבות אלה, נקבע, אין להתערב בהחלטת המנהלה. עצם ההבחנה בין שומר למאבטח לא פסולה, ודחיית בקשה של מי שמוגדר "מעין מאבטח" גם היא לא בלתי סבירה. בניגוד לטענת העותר, לא מדובר בעניין ביורקרטי גרידא, שכן לא העותר ולא אביו פעלו לשינוי מעמדו הרשמי.
השופט אמנם הסכים שהמנהלה לא בדקה את עניין העותר עד תום לפני שסירבה לבקשתו, אך לשיטתו, אף שמדובר בהתנהלות מצערת, אין בה כדי לשנות את ההחלטה, בפרט לנוכח השיהוי הניכר בפניית העותר למנהלה. לבסוף ציין השופט עמית שהמדינה "לא זרקה את העותר לכלבים". ככל אנשי צד"ל, הוא קיבל סיוע נרחב ממשרד הקליטה, אולם אינו זכאי לקבל גם את הסיוע השיקומי.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
