סיווג שמציל חיים: מהו פצוע קל, בינוני ואנוש?
בבתי החולים מאושפזים כעת כ-130 חיילים שנפצעו בלחימה ברצועת עזה, חלקם במצב קשה, רובם בינוני עד קל. מה ההבדל בין ההגדרות השונות, איך מתבצע הפינוי לבית החולים וכיצד מטופל כל פצוע? מדריך מהשטח
בבתי החולים ברחבי הארץ מאושפזים בימים אלו של לחימה ברצועת עזה כ-130 חיילים בדרגות פציעה שונות, רובם במצב קל, היתר בינוני וכמה חיילים עדיין במצב קשה - והרופאים והאחיות נלחמים על חייהם. מה קובע את סיווג הפציעה?
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
נשארים בריאים בצוק איתן:
משרד הבריאות מנע משלוח סיגריות לחיילים
הדרך שתעזור לכם להפסיק לפחד מהאזעקה
נפגעי חרדה: איך לעזור לאדם ברגע האירוע?
הדרך לסווג פציעות
שיטת מיון הפצועים על פי חומרת הפציעה מגיעה מאסכולת ה"טריאז'" - מיון נפגעים בשטח. מדובר במיון חשוב ביותר, שלעתים עשוי לקבוע את הסיכויים להצלת הפצוע.
על פי הטריאז', כל פצוע מסווג מיד בשטח על ידי החובשים, הפרמדיקים או הרופאים, כאשר אלה הסובלים מפציעות המסכנות חיים מיידית מטופלים ראשונים ומפונים מוקדם ככל האפשר, ואלו הסובלים מפגיעות מינוריות, ללא סכנת חיים מיידית, מטופלים בעדיפות אחרונה.
אותו טריאז', מיון פצועים, מתבצע ללא הרף בסבבים חוזרים ונשנים, כיוון שמצבם של חלק מהפצועים עלול להחמיר תוך כדי טיפול ואז סיווגם משתנה.
אם מדובר באירוע נפגעים המוני, שם ה"ממיין" תג על הפצוע, המגדיר את מצבו:
תג אדום: פציעה מסכנת חיים הדורשת התערבות מיידית, ניתוח בשטח ופינוי בהול לבית חולים.
כחול: פצועים במצב קשה ביותר שאין אפשרות לטפל בהם בשטח פרט לשיכוך כאבים, והם דורשים פינוי בהול.
צהוב: פציעה שעלולה להתפתח למסכנת חיים או מסכנת גפה, אם יידחה הטיפול מעבר לכמה שעות.
ירוק: פצועים הולכים הסובלים מפגיעות מינוריות.
שחור: פצוע שנפטר.
ההבדל בין פצוע בינוני לקשה
כשלא מדובר באירוע רב נפגעים, מדווחים אנשי חיל הרפואה או מד"א לבתי החולים על דרגת הפציעה תחילה, כדי לתת אמת מידה לגבי מצבם הכללי, מהירות הפינוי הנדרשת ומידת הסכנה שבה נמצא הפצוע. כאן קיים הסיווג המוכר לציבור הרחב: קל, בינוני, קשה, קשה מאוד או אנוש.
פצוע קל: נפגע שלא נשקפת סכנה מיידית לחייו. לרוב סובל פצוע קל מפגיעות מינוריות, נמצא בהכרה מלאה, מדבר ואף מסוגל ללכת. מסיבה זו נקראים פצועים אלה "הולכים". פצועים בדרגה קלה סובלים מחתכים, פגיעות רסיסים וחבלות קלות. הם מטופלים אחרונים, לאחר ייצוב מצבם של הפצועים ברמה בינונית או קשה.
פצוע בינוני: לרוב סובל מפגיעות אורתופדיות, פגיעות רסיסים או כוויות. פצוע כזה נמצא ברוב המקרים בהכרה מלאה, יציב מבחינת לחץ הדם, הדופק והנשימה ודורש אשפוז של כמה ימים ולעתים גם ניתוח בהתאם למיקום הפציעות. פצועים במצב בינוני, קשה או אנוש מפונים כשהם מקובעים ללוח גב, שכן אם קיימת פגיעה בעמוד השדרה, כל תזוזה ולו הקלה ביותר עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך לחוט השדרה ולשיתוק.
פצוע קשה: פצוע הסובל מפגיעות קשות מסכנות חיים וקייים חשש לחייו. פצוע זה זקוק לטיפול מיידי, ומועבר ליחידה לטיפול נמרץ עד להתייצבות מצבו, לעצירת הדימומים, להסרת הסיכונים המיידיים וחזרתו להכרה מלאה ונשימה עצמית. קיימת עדיפות ברורה לפנות פצועים במצב קשה, קשה מאוד ואנוש באמצעות מסוק. ככל שזמן הגעתם לבית החולים קצר יותר, כך יגדל משמעותית הסיכוי להציל את חייהם.
פצוע קשה מאוד: פצוע הסובל מפגיעה באיברים חיוניים או מאובדן דם רב, אולם קיים סיכוי קטן להציל את חייו באמצעות מתן של מנות דם רבות, עצירת דימומים חיצוניים ופנימיים, הנשמה מלאכותית, ניתוח וטיפול אינטנסיבי ביחידה לטיפול נמרץ או בטיפול נמרץ כוויות הקיים בבית החולים שיבא.
פצוע אנוש: נפגע הסובל מפציעות חמורות ביותר ושבצער רב - הסיכוי להצילו נמוך ביותר. עצוב לומר כי פצועים אלה נפטרים במרבית המקרים, אם בשל אובדן דם רב בשטח או במהלך הפינוי לבית החולים, או בשל פגיעה חמורה באיברים חיוניים כמו הלב, המוח והריאות. פצוע זה מועבר מיידית לאשפוז ביחידה לטיפול נמרץ.
חשוב להזכיר, כאמור, כי מצבו של כל פצוע עלול להחמיר לדרגת פציעה חמורה יותר. לכן, גם הסובלים מפגיעות ברמה בינונית דורשים השגחה צמודה וניטור רציף.
במרבית המקרים מתבקשים פצועים ברמה קלה עד בינונית להישאר ערים, כדי שיוכלו לתקשר עם הצוות הרפואי. זוהי דרך ניטור בסיסית הבודקת אם חלה הידרדרות במצבם. באופן כללי ניתן לומר שמצבו של פצוע ערני ונינוח יחסית, המתקשר ומדבר, אינו נוטה להידרדר.
ד"ר איתי גל הוא מומחה ברפואת ילדים, קצין רפואה (מיל') וכתב הבריאות של ynet
לפנייה לכתב/ת 
