נדחתה תביעה של 20 מיליון שקל נגד "הוט"

בעלי ערוץ "טבע הדברים" שירד מהאוויר ב-2008 טען שחברת הכבלים הכשילה אותו. בית המשפט המחוזי קבע שלתביעה אין אחיזה במציאות

עו"ד גיא אבידןפורסם: 03.08.14 , 16:57

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה תביעה על סך 20 מיליון שקל וקבע שחברת הכבלים "הוט" אינה אחראית לכישלון הערוץ "טבע הדברים", ששידוריו הופסקו ב-2008. השופטת ענת ברון קבעה ש"לתביעה אין כל אחיזה במציאות".

פסקי דין מענייניים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

אהוד רן, בעלי חברת "טבע הדברים - החברה לחקר האדם והסובב", הקים בתחילת העשור שעבר ערוץ טבע ישראלי והציע לשדר אותו בחברות הכבלים והלוויין, אך הן לא היו מעוניינות. נחוש להגשים את חזונו הוא פנה למועצה הישראלית לכבלים ולוויין, שהעניקה לו רישיון מיוחד לשידור ובמסגרתו כפתה על "הוט" את שידורו.

אלא שהערוץ, שעלה לשידור ב-2004, לא צבר תאוצה ונתקל בקשיים כלכליים. ב-2006 הסתכסכו "הוט" ורן על רקע אי תשלום דמי שימוש מצד "טבע הדברים", ובסופו של דבר ירד הערוץ באוגוסט 2008 באישור המועצה.

ב-2011 הגישה "טבע הדברים" את התביעה נגד "הוט" ודרשה פיצוי של 20 מיליון שקל על נזקיה. רן טען שחברת הכבלים אחראית לכישלון משום שהפרה את רישיון השידור שלה, התרשלה כלפי הערוץ והפרה את ההסכמים עמו. בין השאר נטען ש"הוט" נמנעה מלפרסם פרומואים לערוץ והציבה אותו באפיק 48 הנידח, כך שלא היה סיכוי למצוא אותו בזפזופ. לטענת רן, החברה פעלה במתכוון כיוון שהעדיפה להתקשר במקום עם "ענני תקשורת".

מנגד טענה "הוט" ש"טבע הדברים" נכשל כיוון שהיה ירוד ולא מקצועי. היא הדגישה שמעולם לא הייתה לה כוונה להכשיל את הערוץ, מה גם שאין היגיון בטענה שכזו, מכיוון שלא היה לה כל אינטרס שהצופה הממוצע - שמבחינתו הערוץ משודר ב"הוט" - ייחס לה כישלונות.

לגבי מיקום הערוץ, טענה הנתבעת, הרי שהוא שובץ בסמוך לערוצי תוכן דומים ועתירי רייטינג כגון "נשיונל ג'אוגרפיק", מה גם שהמיקום סוכם מראש. "הוט" גם הגישה נגד הערוץ ונגד רן תביעה נגדית לתשלום דמי שימוש על שנת 2008.

תביעה חסרת יסוד

בפסק הדין ציינה השופטת ברון שהערוץ היה מפעל החיים של התובע, וכנראה שחזונו ונחישותו סימאו את עיניו, שכן אין לתביעה כל אחיזה במציאות. נפסק כי רן, שעתר לפיצוי בסכום חסר יסוד, לא הוכיח ש"הוט" הפרה אי אילו חובות כלפי הערוץ או שגרמה לכישלונו במכוון.

כך לדוגמה, מיקום הערוץ הוסכם בין הצדדים והולם את מאפייניו, וברור שחברה המשדרת עשרות ערוצים לא יכולה למקם את כולם "באזור הזפזופ". לגבי הפרומואים פסקה השופטת כי דרישת הערוץ לשדר בשנה 216 אלף קדימונים ב-150 ערוצים אינו ריאלי.

ובכלל, לפי השופטת ברון לא הוכח קשר סיבתי בין התנהלות "הוט" לכישלון הערוץ. היא העדיפה בעניין זה את עמדת הנתבעת, שלפיה שיעורי הצפייה בערוץ היו נמוכים ביותר כיוון שלא היה אטרקטיבי ואיכות תכניו הייתה ירודה. לפי השופטת, גם המודל העסקי של הערוץ היה בעייתי: הדרישה שמנוי ישלם על הערוץ 14 שקלים לחודש, בעוד שבסכום דומה הוא מקבל חבילה שלמה של ערוצי טבע בינלאומיים, אינה הגיונית.

על רקע נתונים אלה קשה להסיק שכישלון הערוץ טמון במיקום שבו שובץ בממיר. הסיבה ההגיונית יותר היא שהערוץ כשל כיוון שלא הצליח לעמוד בתחרות ולגייס די מנויים. לבסוף חויבו "טבע הדברים" ורן באופן אישי לשלם ל"הוט" דמי שימוש של 1,746,316 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ולשאת בהוצאות של 40 אלף שקל.