"מ-2015: הבוצה לא תוזרם לים ותדשן שדות"

סוף לבוצה המזוהמת המושלכת לים? המשרד להגנת הסביבה מקדם מהלך שמביא עמו בשורה ירוקה חשובה לים התיכון. על פי תוכנית המשרד, תופסק הזרמת הבוצה (החומר שנוצר כתוצאה מתהליך טיהור השפכים) מהשפד"ן (מפעל שפכי גוש דן) לים התיכון ובכך יופחת משמעותית זיהום מי הים בישראל. "ההזרמה תיפסק כבר ב-2015", מבטיחים במשרד להגנת הסביבה.

כתבות נוספות בערוץ קיימות וכלכלה ירוקה

• צדק סביבתי: החלה חפירת הבוצה בקישון
• כתב אישום: בז"ן זיהמה את הקישון ואת הים
• משפט שדה: הגיע הזמן לבית דין לסביבה
  

כבר היום מצביעים במשרד להגנת הסביבה על ירידה ניכרת בהשלכת הבוצה המזוהמת לים. בשנת 2002 שיעור ההזרמה עמד על 59% ואילו בשנת 2013 שיעור ההזרמה ירד באופן חד ל-37%.

השפד"ן, שמסלק כאמור 37% מהבוצה המיוצרת בארץ בהזרמה לים התיכון, משלם על כך היטל בגובה של 15 מיליון שקל בשנה. הפסקת הזרמת הבוצה לים תביא לחיסכון של הסכום הזה וליישור קו עם אמנת ברצלונה להגנה על הים התיכון מפני זיהום מים, שעליה חתומה ישראל.

ההזרמה לים הייתה עד כה הפיתרון הנוח ביותר לטיפול וסילוק הבוצה, מכיוון שהוא זול יחסית ומבטיח סילוק מקסימלי של הפסולת. אך המחיר הסביבתי של הדרך הזאת כבד וכרוך בזיהום המים והחופים. אז מה יקרה לבוצה כעת? על פי התוכנית החדשה, השיטה לסילוק הבוצה תהיה הפיכתה לדשן לחקלאות.

"הים צריך להיות נקי מזיהום ולכן אנו משקיעים מאמצים רבים בהפיכת הבוצות מנטל למשאב בעל ערך שיוכל לשמש את החקלאים ויקל עליהם", אומר מנכ״ל המשרד להגנת הסביבה, דוד לפלר. "זו משימה מורכבת, אבל לשמחתנו כבר רואים תוצאות וניתן להבחין בירידה עקבית בכמות הבוצה המוזרמת אל הים ומנגד עליה בכמות העוברת טיפול בהתאם לתקנים המחמירים ביותר ומשמשת לאחר מכן את החקלאות הישראלית".

בוץ של עלויות?

רוב הבוצה בארץ מטופלת ועוברת עיבוד סניטרי כך שניתן לעשות בה שימוש חקלאי כדשן (מדובר בבוצה סוג א'). מהמשרד להגנת הסביבה נמסר כי ב-2002 שיעור העיבוד לדשן עמד על 4% בלבד ואילו בשנת 2013 כ-60% מהבוצה הועברה לשימוש כדשן לחקלאות.

מדי שנה משקיעה המדינה כ-300 מיליון שקל במט"שים (מתקני טיהור שפכים) המייצרים את הבוצה. העלות הכספית של הפיכת הבוצה לדשן עומדת על כ-80 שקלים לטון. 349 אלף טון בוצה הועברו לשימוש חקלאי בשנת 2013 ועל פי הערכות, הכמות תגדל ל-500 אלף טון בוצה שיועברו לשימוש חקלאי מדי שנה החל משנת 2015.

מתקן טיהור שפכים בכרמיאל(צילום: המשרד להגנת הסביבה)

מבנה להפקת דשן מהבוצה(צילום: המשרד להגנת הסביבה)

מיכלי בוצה במתקן טיהור שפכים בהרצליה(צילום: המשרד להגנת הסביבה)

הבשורה של הסבת הטיפול בבוצה לשימוש חקלאי בדשן עשויה להועיל מאוד לחקלאים בכך שתספק להם דישון זול יותר. "יש ביקוש רב לבוצה מעובדת מצד החקלאים, אף מעבר להיצע", אומרים במשרד להגנת הסביבה."יש לציין כי בדרך כלל החקלאי מקבל את הבוצה בחינם והמט"ש (מתקן טיהור שפכים) - יצרן הבוצה, נושא בעלויות של טיפול בבוצה ושינוע שלה לשדה".

למרות התועלת הכלכלית הצפויה לחקלאים, מצביע ד"ר עידו אביאני, רכז פרויקט "שומרים על מי תהום" של ארגון ידידי כדור הארץ, כי "השדות החקלאיים נמצאים רחוק מהמט"ש ומדובר בעלויות הובלה גדולות. מעבר לכך, אין ביטחון בשיטת סילוק זו של הבוצה, שכן אין ביטחון שהחקלאים ייקחו את כל עשרות אלפי הטונות של הבוצה שמיוצרת בשנה".

"הפיתרון המוביל"

שיטת הסילוק של הבוצה שלא דרך הים והפנייתה לשימוש בחקלאות נושאת יתרונות ברורים והיא נחשבת כפיתרון המועדף מבחינה סביבתית. המדיניות המוצהרת במדינות המפותחות היא העדפה של שימושים מועילים בבוצות, בעיקר בחקלאות.

גם עמותת "אדם, טבע ודין" מברכת על המהלך: "פעלנו רבות להעדפת הפתרון הקרקעי לבוצת השפד"ן. לשיטתנו חומר אורגני שמקורו בקרקע צריך לחזור לקרקע כדשן ולא לזהם את מי הים. המהלך יגרום להחזרת חומר אורגני נחוץ לקרקעות ישראל, מניעת זיהום מי ים, מניעת סחף קרקעות, חיסכון בדשנים מלאכותיים וחיסכון אפשרי במים. אנו מברכים על הבחירה בפתרון זה כפתרון המוביל לבוצה, זהו מהלך נכון מבחינה סביבתית המהווה דוגמא לאופן בו ראוי להשתמש במשאבים ולטפל בתוצרי לוואי".

בוצה מועמסת על משאית ביציאה ממתקן טיהור(צילום: המשרד להגנת הסביבה)

טרקטור המכין קומפוסט מבוצה(צילום: המשרד להגנת הסביבה)

בוצה במתקן טיהו שפכים בצפון(צילום: המשרד להגנת הסביבה)

עו"ד ציפי איסר-איציק, ראש המרכז להגנת הסביבה במכללה האקדמית נתניה, ומי ששימשה בעבר כמנכ"ל עמותת אדם, טבע ודין, מזכירה אף היא את היתרונות הרבים של השיטה: "שימוש חקלאי עשוי לחסוך תשומות דשנים (חנקן, זרחן, אשלגן) ולהקטין הוצאות. בוצה עשויה לשפר תכונות פיזיקאליות חשובות של הקרקע כגון אחיזת קרקע, יציבות תלכידים, חדירות ומוליכות לגזים ולמים. הידע להפעלת השיטה קיים, והיא כבר מיושמת בישראל".

סכנה בפירות וירקות?

למרות הכיוון החיובי, נראה כי המציאות הרבה יותר מורכבת והשימוש החקלאי בבוצה עלול לטמון בחובו גם סיכונים. "החשש העיקרי בשימוש בבוצות שפכים בחקלאות הוא מנוכחות של מזהמים אי-אורגניים ואורגניים בבוצה, והחשש מהשפעתם על האדם והסביבה, ישירות או דרך שרשרת המזון. המזהמים העיקריים הם ה'מתכות הכבדות'", מזהיר ד"ר פנחס פיין, ממכון וולקני במשרד החקלאות.

"שימוש חקלאי בבוצה, אם היא אינה באיכות ראויה ומספקת עלול לגרום נזק לאדם, לגידולים, לקרקע ולמי התהום. בוצה מכילה חיידקים פתוגניים (מעוררי מחלות) לאדם, ועודפי חומר אורגני מומס, חנקן וזרחן, שאריות של חומרים הורמונליים. בטווח הארוך, עלולים להצטבר בקרקע עודפים גדולים של זרחן ומתכות כבדות", מזהירה עו"ד איסר איציק.

אז האם השימוש בבוצה בגידולים חקלאיים שנועדו למאכל מהווים סכנה בריאותית ממשית? ד"ר אביאיני מארגון ידידי כדור הארץ מרגיע, ומציין כי הסיכונים הבריאותיים נמוכים מאוד: "אין להימנע משימוש בבוצה בגידולים המשמשים למאכל לפי התקנות הקיימות. חשוב להזכיר שגם מי קולחים - שהם שפכים מטופלים, מיושמים בגידולים המשמשים למאכל בהיקף רחב כבר שנים רבות".

גם ד"ר פיין מצמצם את החשש, ומציין שהמצב בישראל יחסית טוב. לדבריו, ריכוז המתכות הכבדות בבוצות נמוך מאוד יחסית לסף העליון המותר בתקן הישראלי (שהוא ממילא מחמיר בהשוואה לתקנים דומים בעולם), והוא אף הולך ופוחת עם השנים.

עוד מוסיף ד"ר פיין, כי לאור העובדה שהבוצות בארץ מפוסטרות - לא קיימים בהן גורמי מחלה כמו חיידקים, וירוסים, טפילים חד-תאיים ותולעי מעיים. "המהלך הגורף בארץ של שימוש רק בבוצה מפוסטרת הוא חריג, וישראל היא כנראה המדינה היחידה בעולם המחייבת שימוש בבוצה מפוסטרת (סוג א') בלבד ואינה מתירה שימוש בבוצות מטופלות (אך לא מפוסטרות) אפילו לגידול מוצרים שאינם למאכל אדם (כמו יער, גידולי מספוא ותעשייה)".

עם זאת, מנכ"לית אדם, טבע ודין לשעבר, עו"ד איסר-איציק, סבורה שעם זאת אין להתעלם מהחששות שעולים במחקרים מהשנים האחרונות המחייבים להדק את הפיקוח על איכות הבוצה המופנית לשימוש חקלאי: "יש לבדוק את קיומם ואת ריכוזם של כל סוגי החומרים הבעייתיים והמזיקים בבוצה המטופלת, טרם השימוש בה לחקלאות של גידולים המשמשים למאכל".

מעמותת "צלול", שמנהלת מאבק ציבורי להפסקת הזרמת בוצת השפד"ן לים במשך למעלה משש שנים, נמסר בתגובה כי "מוקדם מדי לחגוג וקשה להאמין להבטחות השפד"ן שיפסיק לזהם את הים ב-2015. ב-2008 קיבל השפד"ן היתר להמשיך ולהזרים את הבוצה לים עד 2011, ובזמן הזה היה עליו לסיים לבנות מתקן להפיכת הבוצה לקומפוסט. ב-2011 קיבל השפד"ן ארכה עד 2012, ואז שוב ארכה עד ספטמבר 2015. מדובר בהקלה מפליגה שניתנה לאחד המזהמים הגדולים ביותר במזרח הים התיכון. יתרה מזאת: גם כשתושלם הקמת המתקן לא מדובר בסוף התהליך ולאחריה יידרשו חודשים ארוכים נוספים לביצוע פיילוט עד שההזרמה, שהייתה אמורה להיפסק ב-2011, תופסק בפועל.

"'צלול' דורשת כי השפד"ן יחויב לעמוד בלוח הזמנים שנקבע בהיתר ההזרמה, ללא הקלות וכי השפד"ן ימשיך לשלם היטל הזרמה לים כנדרש בחוק, עד לתום תקופת היתר ההזרמה".