חיה פצועה בעזה
קיר הברזל בקהיר מול דרישות חמאס אילץ אותו לחדש את האש - באמצעות הג'יהאד האיסלאמי - כדי לנסות לצאת עם הישג ולשרוד. בינתיים זה "ירי איתות" ולישראל תהיה בעיה להגיב בעוצמה רבה מדי. מהן הסיבות לעיכוב בתגובה, ובאיזה מצב ניכנס שוב לרצועה?
הירי חודש - הכותרות:
ראשי הרשויות בדרום: "רק כשיורים על ת"א - צה"ל מגיב"
חמאס רוצה מו"מ תחת אש, העזתים נמלטים
בנט: רגע מבחן להרתעה, לסיים שיחות בקהיר
חמאס לא קיבל מהמצרים ולא מישראל דבר במשא ומתן שיצדיק 28 ימי לחימה שהותירה את עזה חרבה ומעלה עשן. 28 ימי לחימה שחמאס יזם, וסירב חמש פעמים להפסקות אש הומניטריות. מקור הכוח שלו באג'נדה החברתית; מה יאמרו מנהיגיו כעת לתושבים?
חמאס נלחם על חייו ולא יוכל לשרוד כתנועה אם לא יביא את ההישגים שהבטיח. לכן הוא והארגונים האחרים בעזה נוהגים כחיה פצועה, מגייסים את הכוח הרקטי שנותר בתקווה לשפר את מצבם ליד שולחן המשא ומתן ולסחוט ויתורים. כמו חיה פצועה שבשארית כוחותיה מגיבה באלימות. ועם זאת, הם נזהרים שלא לשבור את הכלים.
את העבודה משאיר חמאס לג'יהאד האיסלאמי ולוועדות ההתנגדות העממית, שקיבלו עליהם את האחריות לירי הבוקר. המטרה: למנוע את פרישת המצרים וישראל משולחן המשא ומתן. ייתכן שזו הסיבה שמצרים מבקש מישראל שלא להגיב בחריפות - הם מקווים להגיע להסכם הפסקת אש חדש. המשלחת הישראלית אמנם חזרה מקהיר, אבל מאחורי הקלעים מתנהל דיאלוג בין חמאס לישראל, באמצעות התיווך המצרי.
לא רק מצרים וישראל מציבות מול חמאס קיר ברזל של סירוב לתביעותיו - גם אבו מאזן ואנשיו. ראש המשלחת המאוחדת לקהיר מטעם הרשות הפלסטינית, עזאם אל-אחמד, לוחץ להתפשר. מן הצד השני, חאלד משעל וראשי הזרוע המדינית בקטאר אומרים לעזתים שניהלו עד כה את המשא ומתן "אמרנו לכם, אסור היה להסכים להפסקת אש".
להנייה ולמוחמד דף אין כעת ברירה. בלי שיקבלו את פתיחת מעבר רפיח, הבטחות לנמל ימי ושדה תעופה - ואפילו לא התחייבות ישראלית להימנע מחיסולים - הם מחדשים את האש, ומנסים להתחכם בעזרת הג'יהאד.
על חבל דק
המצב מזכיר מלחמות עבר. אחרי מלחמת ההתשה ואחרי מלחמת יום הכיפורים, התחדש הירי אחרי שהושגה הפסקת האש הראשונית. ב-74'-73' היו חודשים של מה שנקרא "ההתשה הקטנה" ברמת הגולן ובסיני. צה"ל ספג הרבה אבידות והיו הפגזות מסיביות משני הצדדים עד שבא שר החוץ האמריקני הנרי קיסינג'ר והשיג הסכם. אגב, הימין בישראל ראה אז בקיסינג'ר היהודי בוגד - מפני שהשיג הפסקת אש ברמת הגולן. אותה הפסקת אש שנתנה לנו שקט 40 שנה.
סביר להניח שזה מה שיקרה עכשיו. ארגוני הטרור ימשיכו לירות, אבל לא באינטנסיביות גדולה מדי ולא רחוק יחסית. גם מפני שהם חייבים לשמור על מעט הרקטות שברשותם וגם כדי לא לשבור את הכלים ולא לגרור את ישראל למבצע קרקעי נוסף. זהו "ירי איתות" וחמאס ינסה להלך על חבל דק, בתקווה שכעת האו"ם או האמריקנים, בעידוד הקטארים והטורקים, יבואו לחלץ אותו ויעזרו לו מול קיר הברזל בקהיר.
חמאס מנהל גם מלחמה פסיכולוגית. הוא מנצל את החשש של תושבי עוטף עזה ממנהרות ומציג באל-גז'ירה את מה שעדיין נותר בידו. אבל התמונות אינן בהכרח של מנהרות התקפיות, אלה מנהרות לחימה, שבהן משתמש חמאס לנוע בתוך עזה או שהן מובילות למשגרים מוטמנים ולעמדות מרגמות. סביר גם להניח שחמאס, אפילו אם נשארה לו מנהרה התקפית, לא ינצל אותה - בידיעה שמעשה כזה יביא כמעט מיד לכניסה קרקעית מחודשת של ישראל. חמאס לא רוצה בזה, וגם לא הג'יהאד האיסלאמי. הם רוצים הפסקת אש, אבל עם הישג. לא יותר, אבל גם לא פחות.
משחק בינלאומי
בישראל יצטרכו לשקול היטב את אופי התגובה. פגיעה קשה בחמאס מהאוויר זו האופציה המיידית והכמעט יחידה, אלא שהמצב הבינלאומי אינו מאפשר לישראל לפעול אפילו ב-10 אחוזים מעוצמת האש שהיא יכולה להפעיל מהאוויר.
לכן, אם המצרים מוכנים להמשיך במשא ומתן, ישראל לא צריכה לפרוש ממנו. צריך לנהל את המצב המורכב הזה של משא ומתן תוך אש בזהירות, באופן שיבהיר לחמאס שהחלטתו לחדש את האש גובה ממנו מחיר - ובה בשעה, שישראל לא תגביר את הזעם נגדה ואת הקריאות לפעולה בזירה הבינלאומית.
צה"ל בשטח
בינתיים, נראה שמצבו של חמאס רק החמיר עקב הפתיחה באש. המוני עזתים בורחים מבתיהם. התגובה לא באה באופן מיידי כדי לא לפגוע בתושבים שנמלטים ממקומות הסמוכים לעמדות שיגור.
צה"ל נערך גם למצב הזה. המילואים ששוחררו הם כוחות תומכים שניתן לגייס מחדש. עיקרי הכוח המתמרן, צוותי הקרב החטיבתיים הסדירים, נשאר בשטחי כינוס קרובים לרצועה.
תפקידם כפול - להגן על היישובים מפני תקיפה אפשרית במנהרה וגם לבצע התקפה קרקעית אל תוך רצועת עזה אם חמאס ימתח את החבל יתר על המידה, ויגרום להרוגים בישראל למשל.
כך נהג צה"ל אחרי מלחמות העבר וכך הוא נוהג גם כעת. הפסקות אש הן המשך המלחמה באמצעים מדיניים עבור שני הצדדים ולפעמים האש והמשא ומתן כרוכים זה בזה. סביר שהמצב לא יימשך זמן רב מדי: חמאס מוכה, לישראל יש אילוצים בינלאומיים, וזה יגרום בסוף לצדדים להגיע לפשרה. אבל ירושלים וקהיר ניצבות כעת שוב במבחן, וחשוב מאוד שחמאס לא ייצא מהסיבוב הנוכחי שהוא יזם עם הישג בידו.
לפנייה לכתב/ת 
