שקרים לבנים: למה אנחנו מזיקים רק לעצמנו?
כילדים אמרו לנו ש"לא יפה לשקר", אבל המציאות היא שכולם משקרים כל הזמן ובכל מקום - בעבודה, לחברים, לבני הזוג. בניסיון להציג את עצמנו כמושלמים, אנחנו סוחבים בסופו של דבר מעמסה כבדה של הסתרה. איך יוצאים מזה? כתבה נוספת בסדרה שמעניקה לכם כלים לחיים טובים יותר
אני לא זוכר מתי התחלתי לשקר להוריי, אבל אני בהחלט זוכר למה: פחדתי. בהתחלה, פחדתי לאכזב אותם. אחר כך פחדתי שיכעסו עליי. בסוף, פחדתי מהמכות.
השקרים ליוו אותי בבית הספר היסודי, וגם בחטיבת הביניים. העלמתי, הדחקתי, הסתרתי. נתפסתי, הואשמתי, התכווצתי. הכחשתי, ובעיקר התרגלתי. לפחד ולשקר. לשקר ולפחד.
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
מהכתבות הקודמות בסדרה:
למה לחכות למשבר בחיים כדי לעשות שינוי?
מאחרים כרונים? כך תגיעו בזמן - ותפסיקו לדאוג
אושר מתחיל באהבה עצמית. איך עושים זאת?
כולם משקרים, כל הזמן
עם השנים, גיליתי להפתעתי שאני לא לבד, שכולם משקרים ושזה קורה כל הזמן ובכל מקום: בממשלה, בצבא, בפרסומות, בין חברים, בחיי הזוגיות. למדתי שאנשים, משום מה, מעדיפים לתרץ, להסתיר, לרמות ולבגוד במקום לומר את האמת.
אפילו ההורים שלי, שחינכו אותי לא לשקר, ביקשו ממני אחר צהריים אחד לומר שהם לא בבית, כשבטלפון המתין מישהו שלא רצו לדבר איתו. זו הייתה נקודת שבר. אני זוכר את עצמי עומד עם השפופרת בקצה הסלון ולא יודע מה לעשות. נדמה לי שהחלטתי לא לשקר ולומר לאיש מעבר לקו שהם דווקא כן בבית. הייתי תמים. עד שהפסקתי להיות.
אז למה אנחנו משקרים ומתאמצים כל כך להסתיר? מה כל כך נורא בחשיפה? למה לא לומר את האמת? האמת קלה, פשוטה, בהירה. והשקר כבד, מעיק, מחניק. אנחנו מכבידים על עצמנו מדי יום ביומו בשלל שקרים, המצאות והתחמקויות שמצטברים ונערמים בנפשנו עד שהם מכריעים אותנו. אנחנו סובלים מזה, ובכל זאת ממשיכים לשקר ולהונות את עצמנו ואת הסובבים אותנו.
זה קורה אולי מפני שאנחנו חושבים, בטוחים אפילו, שזה משתלם לנו, שאנחנו מרוויחים מהשקרים הבלתי נגמרים הללו, ה"לבנים" וגם ה"שחורים". אחרת לא היינו משקרים. השקר הוא חלק משגרת חיינו, ויש לנו גם הסברים מצוינים מדוע: "לא נעים לי", "זה יפגע בו", "היא תכעס עליי", "למה לי להסתבך?", "מה יצא לי מזה שאומר את האמת?".
אולי שמתם לב לפחד שנמצא ברקע של כל אחד מהתירוצים הקלושים הללו. אותו פחד שגורם לנו לא להודות בחולשותינו, לא לחשוף את עצמנו, לא לקבל את מי שאנחנו. וזו בעצם מהות השקר: הוא מרחיק אותנו מעצמנו. הוא משכיח מאיתנו את מי שאנחנו באמת.
אשליה של שליטה
השקר נותן לנו אשליה של שליטה, וזו הסיבה האמיתית לכך שאנחנו משקרים ולא פוסקים מכך. כשאנחנו משקרים, אנחנו מנהלים את המציאות. אנחנו בוראים, במילים ובתצלומים, בחיים או בפייסבוק, מציאות חדשה, כוזבת, מיטיבה לכאורה, שבה אנחנו הגיבורים והגדולים, היפים והצודקים. אנחנו כבר לא עלובים, נבוכים, טועים או מסתבכים. עד שהשקר, כמובן, מתגלה ואנחנו נחשפים במערומינו, על כל הבושה והמבוכה המתלוות לכך.
כשאנחנו משקרים אנחנו בוחרים להיות לא אנושיים, לא טבעיים. כי מי אינו טועה? מי לא מפשל? למי לא הולך לפעמים? חמור מכך, אם אנחנו לא מרשים לעצמנו לטעות, אם אנחנו לא נותנים לעצמנו צ'אנס לפשל, לא נאפשר זאת גם לילדינו. ומה נקבל בתמורה? נכון, שקר. כמו שאנחנו שיקרנו להם, הם עוד ישקרו לנו. והרבה.
השקר מדבק, ומה שעוצר את ההדבקה היא אך ורק האמת. האמת, כך נראה, כבר לא באופנה, אבל השקר הוא מעגל סגור של פחד והסתרה, כאב ובושה.
אז בואו ננסה לפרוץ את המעגל הזה. בואו ננסה להתמודד עם הפחד, להיות קלים ופשוטים ובטוחים בעצמנו. בואו נראה לעולם, לילדינו, לחברינו וליקירינו את עצמנו כפי שאנחנו, מבלי להסתיר או לטשטש. בואו ננהיג את חיינו באומץ ומתוך התלהבות. בואו נאמר אמת. אני מבטיח לכם, מניסיון אישי, שזה משתלם.
הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת
לפנייה לכתב/ת 
