למרות המחלה - נעמי עלתה לארץ והתעקשה להתגייס

יש צעירים שיעשו הכל כדי להתחמק משירות בצה"ל - ויש אנשים כמו נעמי מאלין בת ה-21, שעשו עלייה מארצות הברית ועברו תהליך ארוך כדי להתנדב לצבא למרות מחלת הגושה שבה היא לוקה.

"בגיל 19 עשיתי עלייה", היא מספרת בראיון ל-ynet, "ורציתי להתגייס כי זה חלק גדול מהחיים פה. חשוב לקחת שנתיים-שלוש מהחיים שלך ולתרום למדינה".

עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו

עוד על מחלת גושה:

חולה בגושה: "אבחון גושה בעובר - לא סיבה להפיל"

כל מה שרציתם לדעת על: מחלת גושה

לחיות עם הגושה: לבטל את הסטיגמות

אביה חולה, אמה נשאית

מאלין, ילידת מרילנד שבארצות הברית, גדלה בבית ציוני וביקרה לראשונה קרובי משפחה בישראל כשהייתה כבת שנתיים. כשסיימה את לימודי התיכון היא הגיעה להתנדב בארץ עם משלחת של 200 צעירים אמריקנים, והתעתדה ללמוד חינוך באוניברסיטת מישיגן כשתשוב לביתה.

"התנדבנו בפנימייה בערד ואחר כך בבית תמחוי בתל אביב", היא מספרת. "כל החברים שלי חזרו לארצות הברית, אבל היו לי הרבה סיבות להישאר בישראל. חשבתי שאלך לעשות תואר ואז עלייה, אבל אם הייתי עושה את זה לא הייתי יכולה להתגייס.

"רציתי לתרום למדינה, והבנתי שאוכל לתרום יותר כאן מאשר אם אהיה בארצות הברית. החלטתי שעדיף לי לעלות לארץ לפני הלימודים".

מאלין עזבה את משפחתה ואת חבריה ועברה לגור בקיבוץ יחיעם, אבל הדרך להשתלב בישראליות עדיין לא הייתה סלולה. היא נאלצה לשכנע את צה"ל שהיא כשירה להתנדב, כיוון שכבר בגיל שלוש אובחנה כחולה בגושה. אביה חולה במחלה ובגלל טעות באבחון לא ידעו שגם אמה נשאית, לכן רק לא ידעו שיש לבצע בדיקות גנטיות גם לה ולאחותה הגדולה טליה, היום בת 23.

"אחותי הייתה ממש חולה וסבלה מדלקות חוזרות ומפציעות שונות", היא נזכרת. "אמא שלי, שעובדת כאחות, הייתה בטוחה שיש לה גושה אבל כל הרופאים אמרו שהיא סתם אמא דאגנית ומדובר במשהו אחר. הבדיקות הוכיחו שיש לה את המחלה. "לאחר מכן בדקו גם אותי וגילו אותו הדבר".

מאלין החלה להיות מטופלת באנזים החליפי "סרזיים", אותו היא מקבלת באינפוזיה אחת לשבועיים. "טיפלו במחלה שלי מגיל צעיר מאוד", היא אומרת. "אני בריאה, מטיילת ויכולה לעשות הכל. זה לא משפיע על החיים שלי ביומיום, אבל הגיוס דרש תהליך ארוך מאוד של העברת התיקים הרפואיים שלי ושכנוע של הגורמים הרלוונטיים שאני יכולה להתנדב".

טיפלו במחלה מגיל צעיר מאוד. נעמי מאלין בגיוס

רוצה לתרום לקהילה

עד שהצליחה להתגייס היא השתלבה במכינה הקדם צבאית "נחשון" שליד אשקלון, שם התמודדה עם קשיי השפה. "למרות זאת היום האנשים מהמכינה הם החברים הכי טובים שלי", היא מצהירה. "בגלל שאין לי משפחה פה, בכל שבת הוזמנתי למישהו אחר".

מאלין עתידה להשתחרר מהשירות הצבאי בעוד כשנה וחצי, ומתכוונת אז להגשים את חלומה המקורי - ללמוד חינוך ולהיות מורה.

"בארצות הברית לא צריך יותר מורות", היא בטוחה, "אבל כאן זאת דרך לתרום לקהילה. אני רוצה במיוחד לעבוד עם עולים מאתיופיה, כי העובדה שאני עולה חדשה מאפשרת לי הזדהות רבה יותר והבנה גדולה לקשיים שהם חווים".

אמה של מאלין, המלמדת היום אנגלית בווייטנאם, מתכוונת לחזור גם היא לארץ בקרוב. אחותה הגדולה מגיעה לביקור בישראל פעמיים בשנה, ובינתיים היא נהנית ממשפחתה המאמצת בקיבוץ. "הם מדהימים", היא אומרת. "הם מתנהגים אליי כאילו אני באמת הבת שלהם, ויש לי כאן גם את כל החברים שהם עולים חדשים והתגייסו איתי באותו הזמן בגרעין".

מלבד הטיפול, ממשיכה מאלין לעבור פעם בשנה בדיקות כדי לוודא שהכל בסדר, ומבחינתה - "אי אפשר לדעת שאני חולה".