"הנגיף": את הערפד הזה כבר ראינו

כמעט במקביל להודעה על חידושה לעונה שנייה, עלתה אתמול (ג') ב-yes עונת הבכורה של הסדרה החדשה "הנגיף", מבית היוצר של גיירמו דל טורו ("הל בוי", "המבוך של פאן", "פאסיפיק רים"). הסדרה מבוססת על טרילוגיית ספרים בעלת אותו שם, שכתב דל טורו בעצמו בשיתוף עם צ'אק הוגאן. כל העובדות הללו לא מפריעות לה להתגלות כמפגן של טראש בינוני מהסוג הצפוי ביותר, המערבב אלמנטים מיצירות ערפדים וזומבים. ערפדים תמיד היו כאן, כנראה תמיד יהיו חלק מהתפריט התרבותי שלנו, ורבים ציפו בקוצר רוח לגרסתו של דל טורו לקונספט, אבל כבר ברמת התקציר ברור שהוא ממחזר רעיונות שראינו בסרטים כמו "28 יום אחרי".

ביקורות טלוויזיה נוספות:

גידי ואהרוני: שני חברים יצאו לדרך

"הפרלמנט": הכי ישראלית ובאה בול בזמן

קללת העונה השנייה ניחתה על אורפאן בלאק

"הנגיף". עוד סדרת ערפדים(צילום: באדיבות yes)

סצנת הפתיחה של "הנגיף" מתחילה בווייס אובר שאינו מבשר טובות, וברגע שהוא מסתיים במשפט צ'יזי כלשהו לגבי "כוחה של האהבה", מתחיל להתברר שנכנסנו סופית למחוזות הטראש והבי מובי: צמד דיילים על טיסה מברלין לניו יורק מגלה שיצור חי כלשהו, שבוודאות אינו צ'יוואווה ידידותי, נמצא על המטוס.

כשהמטוס מגיע לניו יורק מלא בגופות - למעט רביעייה שאינה יודעת להסביר מה לעזאזל קרה שם - נקרא לזירה מקבילו של דסטין הופמן בסרט הקלאסי "התפרצות", ראש היחידה ללוחמה במחלות נגיפיות ערפדיות המאיימות על ניו יורק, ד"ר אפרים גודוות'ר (מזג אוויר נאה, בחיי).

גודוות'ר, בגילומו של קורי סטול ("בית הקלפים"), מצליח תוך דקה וחצי לממש היטב את קלישאת המדען שנשוי לעבודתו יותר מלאשתו ולסמן את הבעיה העיקרית של דל טורו כאן – כמו העלילה, אין כמעט דמות אחת שאינה עשויה קרטון. לכולן איפיון בסיסי קשיח וצפוי, שמתגלה במהרה, ומאותו רגע מאפשר להן לנוע בנתיבים צפויים ומגוחכים מראש, עד העונש הבא בדמות תולעים טפיליות (הלו אקס פיילז!) או מפגן איברים משתלשלים כזה או אחר. לגודוות'ר מצורפת כמובן העזר-כנגדו הנשית ההכרחית, ד"ר נורה מרטינז (מיה מאסטרו), והשניים מתחילים בחקירה כדי להציל את העיר, שבמקרה כמובן כוללת את אשתו ובנו של גודוות'ר. רולנד אמריך בתגובה: ביץ' בבקשה.

דמויות מקרטון(צילום: באדיבות yes)

באותו זמן בהארלם, קריספין (פרנסיס קפרה, וויבל מ"ורוניקה מארס")  מנסה לשדוד קשיש בחנות יד 2 ועתיקות, שידוע כרוכש וחובב גדול של אביזרים עשויים מכסף. כסף?

ג'י, מעניין למה ולאן זה הולך. גם הסצנה שבה מראה הקשיש לקריספין שאותו לא שודדים בכזו קלות, עם הנאום הקלישאתי המגוחך הנלווה, מעידה שמשהו כאן – בעיקר בכתיבה כנראה – פשוט לא עובד ולא מתחבר, ומותיר תחושה של ערכי הפקה ואפקטים משובחים של היום, בשילוב עם סרט טיפשי שנפלנו עליו במקרה, בשתיים לפנות בוקר, בערוץ 4 של לפני עשור או שניים.

בשנה שבה פוגשת "דם אמיתי" (עוד סדרת ערפדים מבוססת ספרים, שהוזנקה על ידי במאי שאינו זר לטקס האוסקר) את סופה האמיתי, נכנסת "הנגיף" לחלל טרנדי ופעיל במיוחד, שכבר מזמן הפך מיינסטרים וחורג מגבולות חובבי הפנטזיה, המד"ב והאימה. בתיאוריה, הסדרה הזו היתה אמורה ליפול כפרי כבשל לידיהם של הצופים והצופות המורגלים בז'אנר. אבל כדי שזה יקרה, לא מספיקים איברים פנימיים שהופכים חיצוניים, וכנראה לא יספיקו כל המפלצות שבעולם. למרבה הצער, אם חיפשתם מדע בדיוני מהזן האינטליגנטי, לפחות נכון לפרק הפתיחה – לא תמצאו אותו כאן.