תגידו את האמת - ותתמודדו עם ההתשה

מה שאמור היה להיות מבצע או מערכה צבאית הפך למלחמת התשה. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון משה (בוגי) יעלון והרמטכ"ל בני גנץ לא רצו בכך, ותושבי הדרום חששו ממצב כזה שאינו מאפשר להם לחזור לבתיהם ולשגרת חייהם. אבל ככל שנכיר מהר יותר בכך שנקלענו למלחמה התשה וננהג בהתאם - כך היא תגיע לסיומה מהר יותר.

חמאס משתמש בעוצמתו של החלש וכל עוד הוא יכול לשגר רקטה ופצצות מרגמה, הוא מציג תדמית של צד לוחם שאינו נכנע. הוא גם לא צריך הרבה כדי להסב לישראל נזק, אבדות וכאב. די בפצצת מרגמה שהורגת ילד בן 4 כדי להנחית מכה רגשית קשה על כל מדינת ישראל. כך זה במלחמה א-סימטרית.

מכה רגשית קשה. דניאל טרגרמן ז"ל, שנהרג מפצמ"ר בשער הנגב

נחל עוז, היום. התושבים עזבו לפני הוראה רשמית(צילום: איתי בלומנטל)

בינתיים, במקום שאבו מאזן ימתן את חמאס - נראה שהכיוון הפוך, ולפי הדיווחים סוכם בין הפלגים הפלסטינים לפנות לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.

כדי לקצר את מלחמת ההתשה שנכפתה עלינו וכדי להביאה לסיום בתוצאות שיבטיחו שקט לזמן רב לדרום מדינת ישראל ולמרכזה, צריך תחילה להכיר רשמית בכך שאנו במלחמת התשה, להכריז על כך ולנקוט בכל הצעדים שמתחייבים מהכרה במצב החדש. לא טיפין-טיפין, אלא כמכלול אחד של צעדים צבאיים, אזרחיים, מדיניים וכלכליים - צעדים שימזערו את הנזק שהעזתים גורמים לנו וימקסמו את הפגיעה בו. ואלה הצעדים:

1. לפנות את האזרחים שנוכחותם אינה חיונית, ובמיוחד ילדים, מהיישובים צמודי הגדר, שאותם אני מעדיף לכנות "יישובי הפצמ"רים" ולא עוטף עזה. רגשית לא נוכל לראות עוד פעוט הרוג רק מפני שלא הספיק לרוץ לממ"ד. ביישובים שבמרחק עד 4 ק"מ מגדר הרצועה צריך לדרוש מכל האנשים שנוכחותם אינה חיונית להתפנות לאזורים שמוגנים היטב על ידי כיפת ברזל ויש בהם מתקנים ממוגנים. בצו ממשלתי יש גם להסדיר דיור חלופי ופיצויים כלכליים למי שכיפת ברזל איננה מגנה עליו.

הפינוי חייב לכלול את כל הילדים עד גיל 18. התושבים כבר עושים זאת בעצמם, אבל הצעד הזה היה צריך כבר להינקט מזמן. הקבינט עדיין שבוי בהצהרות מתלהמות ומטעה את תושבים עוטף עזה שעוד רגע, אם יספגו עוד קצת פצמ"רים, אז צרותיהם ייגמרו. זה לא כך. גם אם צה"ל ייכנס לתוך הרצועה וימוטט את שלטון חמאס, עד שלא תהיה הסדרה יהיו פצמ"רים על יישובי הגדר וזה יימשך חודשים אם לא שנים. לכן, פינוי יישובי הגדר הוא תנאי הכרחי לניהול מלחמת התשה מול חמאס - אף כי לא מספיק.

2. הכתישה האווירית צריכה להמשך באינטנסיביות, ככל שהמודיעין שמספקים אמ"ן ושב"כ יאפשר זאת. אבל החשוב הוא להבהיר לעזתים ולעולם כולו שישראל הורידה את הכפפות. כל מקום שיהיה ממנו ירי יותקף בתוך דקות. צה"ל כבר החל לפעול בכיוון - וקרא לתושבים להתפנות מכל מקום שירו ממנו או שיש כוונה לירות ממנו. המסר פשוט - מי שיישאר דמו בראשו. גם מבחינת דיני המלחמה הבינלאומיים אפשר לבצע אז זה, זו פעולת התגוננות לגיטימית, במיוחד לנוכח האזהרות.

SMS מצה"ל לעזתים: "הנהגת חמאס החליטה לגרור אתכם שוב למלחמה. מנעו מפעילי הטרור להשתמש ברכושכם למטרותיהם והתרחקו באופן מיידי מכל מקום שבו הם פועלים"

תקיפה בעזה. להגביר את האינטנסיביות(צילום: רויטרס)

3. צה"ל צריך להתחיל לבצע סדרה של פשיטות קרקעיות לעומק שטח הרצועה על-פי תוכניות קיימות. התנאי: לכל פשיטה או מבצעון תהיה משימה מוגדרת היטב, תחומה בזמן ובשטח. פשיטות כאלה אמורות באופן כללי להביא את חמאס למנוסה ולתחושת נרדפות מתמדת.

4. בתיאום עם ארה"ב, בריטניה, צרפת וגרמניה, ישראל צריכה להודיע על נכונותה ללכת למהלך גדול אחד שישנה את המציאות ברצועה. הנוסחה: נרמול החיים בעזה, שיקום הריסותיה וכלכלתה, כולל נמל ימי ושדה תעופה. זה מה שתקבל האוכלוסייה האזרחית. חמאס יאלץ להסכים בתמורה לכך לפירוז אמיתי מהנשק הכבד (רקטות על כל הסוגים, מרגמות 120 מ"מ ומעלה, טילי נ"ט וציוד לחפירת מנהרות). הפירוז ייעשה בפיקוח האו"ם ועל-פי החלטת מועצת הביטחון שגם תסדיר את השיקום.

לשאוף להתיש את האויב במינימום הוגעה של עצמך(צילום: רויטרס)

הודעה חד צדדית של ישראל בתמיכה של ארה"ב ומדינות מערביות נוספות,

 תאפשר למצרים להמשיך בתיווך הפרטים - אבל לא להיות המוביל היחיד של תהליך היציאה מהמלחמה. הם לא הצליחו בזה עד עכשיו ואסור להשאיר בידי סיסי את גורלם של תושבי דרום ומרכז ישראל. עד שחמאס לא יסכים למתווה הזה ויודיע שהוא מוכן להיכנס לדיונים רציניים על ביצועו, את האש מצד ישראל צריך להגביר.

אם כל ארבעת הצעדים ימומשו, ויובהר לאזרחי עזה מה הם עשויים להרוויח ומה עם עלולים להפסיד כתוצאה מהמשך ההתשה, יש סיכוי טוב שמלחמת ההתשה העזתית תסתיים בתוך שבועות בודדים. אבל אסור לעמוד עם סטופר ביד, צריך להיות מוכנים ולהכיר במצב - ובהתשה צריך לשאוף להתיש את האויב במינימום הוגעה של עצמך.