החינוך הסביבתי לא מספיק - צאו לטבע
החינוך הסביבתי בישראל לא יכול להישען רק על תכניות לימוד בבתי הספר, למרות הפריחה בתחום בשנים האחרונות. התלמידים מוכרחים לצאת גם אל הטבע. באחריות הרשויות לספק לתלמידים ריאות ירוקות בתוך העיר, לטובת המהנדסים הירוקים של העתיד. מה המצב בערים בישראל ובעולם?
לטורים נוספים של פרופ' עדי וולפסון :
סיוע לחלשים? צריך גם לשמור על הסביבה
גם בלי טילים, השטחים הפתוחים בסכנה
מהו הפתרון למפגעי הזיהום במפרץ חיפה?
אולם תחום מגוון ומורכב כמו חינוך סביבתי לא יכול להישאר בתחומי בית הספר. הוא דורש לא רק ידע, אלא גם מודעות, ערכים ודרכי מחשבה חדשות שיובילו לשינוי. יציאה אל הטבע, שהוא המעבדה הגדולה ביותר של החיים, היא הכרח כאשר אנו עוסקים בנושאים של פיתוח בר-קיימא, שטחים פתוחים, מגוון מינים, איכות אוויר, קרקע ומים, תחבורה ועוד - נושאים אלה חייבים לצאת מהכיתות ולקבל ממשות בעולם שמחוץ לבתי הספר.
החיבור של התלמידים לתחום צריך להיות יום-יומי ורציף, החל בדרך שהילד עובר אל בית הספר ועד להתנהלותו בבית ובכיתה. אבל בכדי להשלים את זה ולהציג לילדים חלופה לחיים העירוניים, חובה להפגיש אותם גם עם הדבר האמיתי - הטבע.
הפתרון: הקפדה על ריאות ירוקות בתוך הערים
פארק עירוני או ריאה ירוקה, שמוגדרים כשטח פתוח ירוק בין בתים ובניינים, ויותר מכך מוקדי טבע עירוני בתולי ובלתי מופר בהם מתקיימות מערכות ביולוגיות ואקולוגית טבעיות, הם כלי חינוכי משמעותי. חשיבותם גדולה בראש ובראשונה מטעמי שמירה על רצף של מערכות טבעיות ומגוון ביולוגי, אך גם כאתרי בילוי וכמרחב לספיגת מי גשם, מניעת סחף קרקע ועוד.
תובנות אלה הובילו ערים רבות בעולם כגון ניו-יורק, לונדון, סידני וקייפטאון לשמור ולטפח אזורי טבע עירוני ולא רק ריאות ירוקות. ומה בישראל? כמו תמיד - אנחנו היינו בין הראשונים לאבחן את הבעיה, אבל היוזמה לא הצליחה לפרוש כנפיים ונתקלה בהתנגדויות ובחסמים רבים מצד הרשויות.
ובכל זאת אתרי טבע עירוני רבים פותחו בשנים האחרונות, כגון עמק הצבאים בירושלים, הוואדיות וערוצי הנחלים במורדות הכרמל בחיפה ושביל סובב באר-שבע, וראוי לציין את פעילותה של החברה להגנת הטבע בתחום. עם זאת, מאבקים מול תוכניות בנייה, ניסיונות למנוע השלכת פסולת, כריתת עצים ונסיעה בלתי חוקית באתרים אלה ואחרים עדיין נמשכים.
המאכזבת הגדולה: תל אביב
בולטת בהעדרה דווקא העיר העברית הראשונה, תל אביב. על אף הפיתוח הרב של המרחב הציבורי במתחמי בילוי משומרים דוגמת התחנה ושרונה, והקפדה על טיפוח של שדרות, טיילות וגנים, עדיין לא השכילה תל אביב להציע לתושביה שמורת טבע עירוני אמיתית.
בימים אלה נאבקים רבים מתושבי העיר על שימור רכס הכורכר בצפון מערב העיר, שהוא שריד לבתי גידול חוליים שהיו אופייניים במישור החוף בישראל ותופעת טבע ייחודית. הרכס שגדוש בבתי גידול של עופות, יונקים ואחרים, ובצמיחה ופריחה ייחודים, גם של מינים בסכנת הכחדה, עומד בימים אלה במרכזה של תוכנית פיתוח עירונית לבניית שכונת מגורים ופארק חדש עם מתחמי חניה וקניות.
ההבחנה בין פארק או גינה לאתר טבע עירוני היא מכרעת, אבל בעוד שבמערכות התכנון העירוניות והלאומיות קיימות תקנות מדויקות בנוגע לשטחים העירונים הבלתי בנויים, במקרה של אתרי טבע עירוני הכל נתון לחסדי שמיים. ניתן רק לקוות שהחינוך הסביבתי של היום יוביל לכך שהמתכנן, המהנדס וראש העיר הבאים יהיו מחוברים יותר אל הטבע העירוני, ושנבחרי הציבור של היום ישאירו אתרי טבע עירוני לדורות הבאים.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון
לפנייה לכתב/ת 
