ערעור נדחה: נכה צה"ל מת אינו "חלל שנספה"
שני עשורים סבל חייל מכדור שספג: רגלו נקטעה, הוא הפך סיעודי ועבר עשרות טיפולים. כשמת דרשה אשתו תגמולים ממשרד הביטחון, אך נדחתה
משרד הביטחון דחה תביעה לתגמולים שהגישה אלמנת צה"ל, בטענה שאין קשר בין הנכות שממנה סבל בעלה לאורך יותר מ-22 שנה לבין הסיבה שגרמה בסופו של דבר למותו. האישה פנתה לבית המשפט, אולם על רקע חוות דעת עמומות ולא חד משמעיות, ובהסתמך על סטטיסטיקה והסתברות, הוחלט לא לקבל
את בקשתה.
שתי פניותיה לאגף השיקום של משרד הביטחון, בבקשה שיכיר בה כמשפחת חייל שנספה וישלם לה תגמולים, נדחו בהסתמך על חוות דעת של רופאים מומחים למחלות לב ולמחלות פנימיות.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- מנהל דיווח על שקר של עובדת – ופוטר בעצמו
- שופט: עיריית חיפה לא תקבל מיליונים מבז"ן
- הרמת מסך: מתי מעסיק יפצה אתכם מכיסו?
- דרס למוות אישה וזוכה: "לא ציפה שתהיה שם"
הבעל הוכר כנכה צה"ל לאחר שספג כדור ברגלו ב-1974. כ-18 שנים לאחר מכן הוא נאלץ לעבור קטיעה של הרגל וכעבור 10 שנים הוא הלך לעולמו מסיבה שעמדה בלב המחלוקת: אלמנתו טענה שמצבו הרפואי הידרדר בשל הטיפולים שעבר לאורך השנים ואילו משרד הביטחון התעקש שאין קשר סיבתי בין הדברים.
אחרי 68 שנים:
איש פלמ"ח לא הוכר נכה צה"ל
מערכת PsakDin
בן 89 טען שעינויים שעבר בכלא הבריטי בתקופת המנדט גרמו לו לנזקים נפשיים ודרש גמלה. בית המשפט טען שלא הוכח קשר בין מצבו לבין העינויים
האלמנה הגישה ערעור לוועדת הערר בבית משפט שלום בחיפה, אולם מומחה שמונה מטעם בית המשפט הסביר שלא ניתן לקבוע בוודאות את סיבת מותו של הבעל, מאחר שלא נעשתה לו נתיחה שלאחר המוות. עם זאת, הוא הוסיף, ניתן להניח בסבירות גבוהה שהוא מת בפתאומיות על רקע לבבי, עם קשר של 40% לנכותו. לפי המומחה, העובדה שהמנוח היה מעשן כבד שסבל מהשמנת יתר, השפיעה ברמה מכרעת על מצבו הלבבי.
האלמנה לא הסכימה עם המומחה: לטענתה, בעלה לא נפטר בפתאומיות אלא סבל לאורך שנים ממחלות רבות, ועבר עשרות ניתוחים וטיפולים שכולם נובעים מתקרית הירי בשירותו הצבאי. האלמנה סיפרה על מסכת ייסורים שעבר בעלה הסיעודי, שקטיעת רגלו היוותה לדבריה קרקע פורייה למותו.
גם משרד הביטחון התנגד לחוות דעת המומחה מטעם הוועדה, וטען כי לא ניתן להוכיח שהנכות קשורה למות המנוח.
הסתברות הגיונית
השופט יעקב וגנר, שעמד בראש ועדת הערר, קבע שבהיעדר נתיחה לאחר המוות מתבססת חוות הדעת על השערות וסטטיסטיקה בלבד. על כן יש לפסוק בהתאם למכלול הנסיבות והסתברותם ההגיונית של הגורמים השונים שהרעו את מצבו של המנוח.
הוא בחר לקבל את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט שהעריך שגורמי הסיכון המשמעותיים שהביאו למות המנוח אינם קשורים לפגיעה הצבאית, אלא דווקא לאורח חייו. לשם קבלת תביעת האלמנה, הוסיף השופט, היה עליה להוכיח שהפציעה הביאה למותו ברמה של 50% לפחות, אך משלא הצליחה בכך – לא ניתן לקבוע שיש קשר בין הנכות הצבאית למוות, ולכן המשפחה אינה זכאית לתגמולים ממשרד הביטחון.
לעומת השופט וגנר, חבר הוועדה ד"ר דן בק סבר שתרומה של 40% למוות היא משמעותית. לעמדתו, לולא קטיעת רגלו ייתכן שהמנוח היה ממשיך לחיות עוד כמה שנים, אולם דעתו נותרה במיעוט, ובסופו של דבר נקבע ברוב קולות שדין הערעור להידחות.
המומחה מטעם בית המשפט קבע שהקשר בין הנכות לפטירה קיים ומוכר למרות משקלו הנמוך. לאור זאת, נראה כי דווקא דעת המיעוט עולה בקנה אחד עם הגישה המשפטית, שלפיה די בכך שהגורם הקשור לשירות הצבאי היה אחד מהגורמים שהביאו לפטירה או הקדימו את עיתוייה.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד תמר סיוון, ממשרד צדקוני סיוון , עוסקת בדיני צבא וביטחון ומייצגת נכי צה"ל
- הכותבת לא ייצגה בתיק
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
