אין חילונים בגטו
מתחת לטיעון בדבר מחסור בכיתות, מסתתר הרצון לטאטא את החילונים וילדיהם החוצה מן השכונה החרדית בבית שמש, למען יהיה המחנה טהור. כפייה דתית, זה מה שהם רוצים, ובכוח הזרוע. במקום שעדיין לא נבנו חומות בין חילונים לדתיים, יש לקום ולאמר: היה לא תהיה. אין גטו במרחב הציבורי
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
חומה, על שום מה? משום שברור לכל (מדוע?) כי תלמידות בית ספר חרדי, טהורות שכמותן, לא יכולות לחזות במחזות הקשים המזומנים להן בין כותלי "שפות ותרבויות": יש שם, רחמנא לצלן, בנים. והללו לא לבושים בשחור-לבן. ויש שם, שומו שמיים, בנות במכנסיים.
קראו עוד בערוץ יהדות :
- בית המריבה: למי אכפת מילדות חרדיות?/ משה מונטג
- צפו: הסרטון שמסעיר את המגזר החרדי. המשטרה: הפעלנו כוח סביר
- מחיזבאללה לבית המדרש
ויש שם דבר חמור מזה: שפות ותרבויות. אסור, אסור באיסור חמור שבנות חרדיות ייתקלו בשפות ובתרבויות, שמא – אוי לאוזן שכך תשמע – אולי ירצו להתקרב אל השפות והתרבויות הללו, וללמוד מהן משהו כדי להעשיר את חיי הרוח שלהן. גוועלד.
ההפרדה - לא רק בבית שמש
החומה באמצע בית הספר, שמחלקת אותו בשרירות לשני בתי כלא שונים ומופרדים, הוקמה בניגוד לעמדתם של שני שרי חינוך, אך
בהתעקשות גדולה ודווקאית של עיריית בית שמש. מתחת לטיעון בדבר המחסור בכיתות, מסתתר הרצון לטאטא את החילונים וילדיהם המסוכנים החוצה מן השכונה, למען יהיה המחנה קדוש וטהור.
ובכן, מי שרוצה לחיות בגטו – מגיע לו לחיות בגטו. החרדים זכאים לכך כפי שזכאים אזרחים אחרים, מסיבות אחרות, ובלבד שהגטו שלהם נשאר במרחב הפרטי. במרחב הציבורי, החרדים בעיריית בית שמש פועלים כפורעי חוק, כחוליגנים, כמבצעי מחטף מכוער ואנטי דמוקרטי בעליל.
אבל ייתכן מאד שהם לא יודעים את זה. חומת ההפרדה נועדה לא רק להרחיק בני אדם זה מזה, אלא בעיקר – לשמר בנפרד את התכנים "הטמאים" של מערכת החינוך בישראל, ואת התכנים "הקדושים" שבהם מולעטות בנות חרדיות. ההפרדה הזאת מתקיימת באין מפריע, ומבלי שממשלה כלשהי בישראל הצליחה לקרוא עליה תיגר, ולחייב את החרדים במינימום של לימודי ליבה משותפים לכל בתמורה לתקצוב של משרד החינוך. רק החילונים מחוייבים בלימודים כאלה.
לו בית ספר ממלכתי חילוני כלשהו היה מכריז היום על רצונו ללמד במקום עברית-חשבון-תנ"ך קצת ספרדית, אלכימיה ויסודות הבודהיזם, מיד היה נמנע ממנו המימון המגיע מממשלת ישראל, בטיעון שהוא אינו עומד בדרישות הסף של משרד החינוך.
אבל לחרדים מותר: מותר גם לא ללמד אזרחות, לא לחנך לשירות צבאי או לשירות לאומי (אפילו לא בתוך הקהילה החרדית עצמה), ומותר גם שבנות חרדיות ייצאו לעולם העבודה מוקדם מבנות חילוניות ששירתו בצה"ל, ויזכו לצבור יתר ותק ופנסיה. כמעט הכל מותר, ומשום כך מגיעה היוהרה הבזויה של המחשבה, כי הכל בעצם נעשה על פי דברם של מי שמותר להם.
בקול ברור: המרחב הציבורי פתוח לכל
בית ספר חילוני במרחב הציבורי, בית ספר שמתקיים שנים רבות באין מפריע, צריך להיות מחוץ לתחום. תלמידיו והלכותיהם אינם מעניינם של החרדים. הוא אינו מאיים על שלוותן של התלמידות החסודות שיכולות ללמוד במקום אחר.
הוא באמת לא הפתרון למצוקת הכיתות שלהן, והפרנסים מקימי החומה יודעים זאת היטב: באיוולתם הם חילקו את בית הספר כך, שאין אפילו תאי שירותים נאותים לכל. באיוולתם הגדולה יותר, הצהירו במעשה הזה על רצונם: כפייה דתית, זה מה שהם רוצים, ובכוח הזרוע. כפייה דתית במרחב ציבורי שמימים ימימה איננו דתי. זה מה שמפריע להם, ועל כך נלחמים התלמידים והוריהם, ועל כך הגיב משרד החינוך בעוצמה שלא זכורה לי, בצו לסגירת בית הספר החרדי, ועל כך תגיב מערכת המשפט בעוד סיבוב או שניים. אבל צריך גם שיגיבו אנשים מתונים מן המחנה החילוני והדתי גם יחד.
במקום שעדיין לא נבנו חומות בין חילונים לדתיים; במקום שבו אנשים עדיין מבינים את שותפות הגורל היהודית לגווניה האמוניים, את השותפות במרחב הישראלי-הדמוקרטי על כל מעקשיו – במקום הזה צריכים אנשים לקום ולאמר: היה לא תהיה. אין טהורים וטמאים, ואין גטו במרחב הציבורי. הוא פתוח לכולם, הוא לא מאיים על איש, והעיקר, יש בו מגוון אנושי עצום. המון "שפות ותרבויות", אם תרצו.
